כמעט בכל תחרות שיצאה אליה רז הרשקו סיימה על הפודיום. לאחרונה, סגנית האלופה האולימפית נפצעה בשריר הירך האחורי וסיימה בשלב מוקדם את העונה, אבל כעת היא מתכוננת לשנה החדשה ולפתיחת הקריטריון האולימפי. ועל הדרך, הוא גם נוגעת בפצע הכואב ובחרמות שעוברים ילדים בימים אלה.
“שנת 2025 הייתה משוגעת”, אמרה רז הרשקו בראיון מיוחד ל-ONE. "בכל שנה יש מלא עליות וירידות, וזה היה ככה גם בשנה האחרונה שלי. מצד אחד זכיתי במדליות משמחות, אבל מצד שני נבצר ממני להתחרות באליפות העולם שזה אותי מאוד ביאס אותי”.
איך הרגשת עם זה שאת נשארת בבית ולא יצאת לאליפות העולם בגלל המלחמה מול איראן?
“בסוף הבנתי שיש דברים יותר גדולים מאיתנו. אין לנו ארץ אחרת ואם צריך אשאר בבית כשהמדינה נלחמת על קיומה. כל עוד זה יתאפשר, אני אמשיך להניף את הדגל שלנו ולהשמיע את ההמנון שלנו בכל מקום, בכל במה ובכל מדינה, מתי שאוכל. זה מאחוריי עכשיו. סיימנו עונה, הפנים קדימה לעונה הבאה ולקריטריון האולימפי שמתחיל בג׳ודו לקראת אולימפיאדת לוס אנג׳לס 2028”.
רז הרשקו. "יש דברים שגדולים מאיתנו" (עמית שיסל)בסוף עונה לא התחרית בגלל פציעה. מה מצבך?
“לפני כחודשיים יצאנו לסבב בדרום אמריקה, בפרו ובמקסיקו, עם שתי תחרויות גראנד פרי שזכיתי בהן במדליית זהב. זה נתן לי להבין שאני על הסוס ורציתי להתחרות בגראנד סלאם באבו דאבי וביפן, אבל בהכנות בארץ נפצעתי באופן קל בשריר הירך האחורי וזה נמנע ממני. זו פציעה מבאסת, אבל אלה הם חיינו כספורטאים. אני שמחה שיש סביבי צוות שעוטף אותי הכי טוב שאפשר, ויודע הכי טוב איך להביא אותי הכי טובה לשנה הבאה. הפנים לשם”.
הפכת בשנים האחרונות לאחת מהספורטאיות הכי מעוטרות בספורט הישראלי, כמעט מכל תחרות את חוזרת על מדליה. את מרגישה שזה העלה את רף הציפיות ממך?
“תמיד המדליה היא המטרה. תמיד אני רוצה להיות הכי טובה ולסיים עם מדליית הזהב. הציפייה שלי, כל פעם מחדש, היא להיות טובה יותר ממה שהייתי קודם ולעשות דברים שלא עשיתי מעולם. אני בציפייה וריגוש גדול להתחרות שוב מחדש וזה יקרה בקרוב”.
זכית בשתי מדליות אולימפיות בג׳ודו, האם את מכוונת להיות הג’ודאית הכי מעוטרת בכל הזמנים?
“וואו, נהיה לי חם. זה תמיד טוב לדעת שיש ציפיות ממני, אבל אני עדיין לא חושבת על זה כי זה רחוק ממני. ברור שזה מרגש לדעת שהצלחתי להשיג משהו שבעקבותיו יש ציפיות ממני, אבל בסופו של דבר, כל עוד אני קמה בבוקר מאושרת, אני עושה את מה שאני אוהבת, המשפחה שלי בריאה והעם שלי איתי, ואני רק צריכה לבוא ולתת מעצמי הכל כדי להצליח - אני אומרת תודה. אמשיך בדרכי, עם הלחימה שלי והרצון שלי, ונראה מה יהיה”.
רז הרשקו. "כי מעוטרת אי פעם? נהיה לי חם" (איגוד הג'ודו)אנחנו בתקופה כזאת שילדים עוברים חרמות בבתי הספר ומגיעים למצבי קיצון. מה יש לך לומר על זה?
“זה מזעזע בעיניי. קשה לשמוע על זה ולראות את זה, לפעמים ילדים יכולים להיות אכזריים כלפי אחרים וזה לא צריך להיות ככה. כשאני הייתי צעירה גם נתקלתי בכל מיני אמירות והתעלמויות בגלל מי שאני ואיך שאני נראית או מה שאני עושה, אבל זה בעיקר היה ‘בגלל’ - ואף אחד לא ראה שזה בזכות מי שאני. גם אני מכירה את זה. נותר לי להגיד רק לילדים כאלה - תהיו חזקים, תיעזרו בסביבה התומכת, כי זה מה שהציל אותי ועזר לי למצוא את הדבר שאני אוהבת ורוצה להיות בו ב-100% כמו הג׳ודו, והדברים עוד יסתדרו”.
כמה לך היה קשה לעבור דברים כאלה?
“זה לא קל. לשמחתי, החברים, המאמנים, המשפחה שלי - כולם תמכו בי. ביום-יום, לצערי, אני מקבלת הודעות מילדים ברשתות החברתיות שכותבים לי שקשה להם. זה לא פשוט. חשוב לי להגיד להם שאני פה בשבילם ואני מוכנה לעזור במה שצריך”.
את עונה להם בהודעות ותומכת בהם?
“אני תמיד עונה ועוזרת, למי שצריך, לכל מי שרוצה לדבר ומתי שזה מתאפשר לי. זו זכות מטורפת עבורי ולא מובן מאליו כשמסתכלים עליי כדמות להערצה. אני בסך הכל רז הרשקו, הילדה הקטנה מנתניה שעשתה ג׳ודו כי רצתה להרגיש שלמה עם עצמה ורצתה למצוא את המקום שלה, ולא חשבתי שאהיה מה שאני היום. היו מקרים גם שדיברתי איתם בטלפון בליווי ההורים וניסיתי לחזק אותם. אם אני אוכל לעזור? ברור, אני תמיד אהיה שם בשביל כל מי שצריך. הכי חשוב זה לא לשמור דברים בבטן, לדבר עם הגורמים הנכונים והאנשים נכונים, לקבל תמיכה מהמשפחה ולהיעזר במי שיכול לעזור כדי לעבור את זה”.