הזמנת רכב באינטרנט וקבלתו בקופסת קרטון עד פתח הבית נשמע אולי כמו בדיחה או קונספט עתידני, אבל בסין זו כבר שגרה יומיומית. אלפי כלי רכב נמכרים כך בכל יום, ישירות מהאינטרנט, בלי אולמות תצוגה ובלי סוכנים. מדובר במכוניות זעירות, חשמליות, פשוטות מאוד, ובעיקר זולות בצורה כמעט בלתי נתפסת.
אחד הדגמים המוכרים הוא Changli Freeman, קוואדריציקל (כלי רכב קטן וקל בעל ארבעה גלגלים, שנמצא מבחינה חוקית וטכנית בין אופנוע למכונית) חשמלי שנמכר בפלטפורמות כמו Alibaba במחיר של כ־900 עד 1,000 אירו – פחות ממחיר של סמארטפון יוקרתי. לצדו יש גם דגמים מעט מתקדמים יותר, כמו Wuling Hongguang Mini EV, שנחשב לרכב החשמלי הנמכר ביותר בסין, עם כ־1,700 עד 2,000 יחידות ביום, או Chery QQ Ice Cream שמטפס לאזור 4,000 אירו (ראו בתמונה כאן מטה).
האמת שלקרוא להן “מכוניות” זו כבר מחמאה. מדובר בכלים בסיסיים יותר מסיאט 600 האייקונית, זו שהניעה את ספרד למשל בשנות ה-50 עד ה-70. ה-Changli, למשל, מצוידת במנוע של 1.6 כוחות סוס בלבד, שדוחף בקושי 300 ק״ג למהירות מרבית של 30 קמ״ש. היא גם עושה זאת באמצעות סוללות עופרת-חומצה – טכנולוגיה זולה, מיושנת ולא בדיוק מתקדמת.
Chery QQ Ice Cream (Kevauto)רוב הכלים האלו מגיעים עם שני מושבים, אבל בתיאוריה אפשר לדחוס פנימה ארבעה נוסעים. בפועל זה דורש ויתור מוחלט על מרחב אישי, נוחות, ולעיתים גם כבוד עצמי. ה-Wuling כבר נראה “רציני” יותר, עם מהירות מרבית של כ־100 קמ״ש וסוללות ליתיום, אך גם הוא מתאים בעיקר לנסיעות קצרות ובמצבי חירום עירוניים.
המחירים הנמוכים מושגים באמצעות מתכון פשוט: להוריד כל דבר שאינו הכרחי – ולעיתים גם דברים שהם כן הכרחיים. אין מערכות מולטימדיה, אין חומרים רכים, ואין בידוד רעשים. הפלסטיק קשיח, פח המרכב דק במיוחד, והתחושה הכללית מזכירה יותר צעצוע ממכונית. גם המתלים, כך נדמה, לא קיבלו עדיפות גבוהה במיוחד.
המושבים עצמם נראים כאילו נלקחו מחדר המתנה ישן משנות ה־90, והתחושה בפנים רחוקה מכל מה שנהג אירופי רגיל אליו. מדובר בכלים פונקציונליים נטו, בלי יומרה לנוחות, איכות או חוויית נהיגה.
Changli Freeman (מתוך האתר הרשמי)אבל הבעיה האמיתית מתחילה כשמגיעים לנושא הבטיחות. כאן אין פשרות – פשוט כי... אין כלום. אין כריות אוויר, אין ABS, אין בקרת יציבות. אזורי קריסה? לא קיימים. השלדה מזכירה יותר קופסת שימורים מאשר כלוב מגן, ובתרחיש של תאונה חזיתית במהירות של 40 קמ״ש מול רכב מודרני – הסיכוי לשרוד הוא כמעט אפסי.
זו בדיוק הסיבה שכלי הרכב האלו אינם מורשים להימכר באירופה. רגולציית 168/2013 ומבחני Euro NCAP חוסמים את דרכם, והאמת, בצדק. כדי לעמוד בתקנים האירופיים הם היו צריכים להוסיף מערכות בטיחות רבות כמו בקרת יציבות, בלימת חירום, כריות אוויר ו־eCall (מערכת חירום אוטומטית שמותקנת בכלי רכב חדשים באירופה, ונועדה להזעיק עזרה מידית במקרה של תאונה קשה) – מה שהיה משלש את המחיר ומבטל את כל היתרון שלהם.
נכון, גם באירופה קיימים קוואדריציקלים קלים כמו סיטרואן Ami, אבל אלו עומדים ברף בטיחות מינימלי ברור. אם אירופה הייתה מאפשרת לכלים הסיניים האלו להיכנס לשוק, התוצאה הייתה לא פחות מרעידת אדמה: פגיעה במותגים זולים, ירידה במכירות קטנועים - וכנראה שגם בעלייה חדה במספר ההרוגים. במקרה הזה, אולי עדיף שהזול יישאר רחוק, אי שם בסין…
הכותב שי לב שימש בעבר כעורך הראשי של אתר ONE ובימים אלו עורך את מדור האזור המוטורי באתר.
רוצים לדעת ראשונים על כל כתבה במדור האזור המוטורי? היכנסו לתפריט באפליקציית ONE בסמארטפון, בחרו “התראות” וסמנו את האזור המוטורי. נתראה בכתבה הבאה