"לא שגרירה, אבל מנסה לייצג היטב את ישראל"

פרויקט ONE בשיתוף הטוטו על הישראלים והישראליות במכללות, והפעם: הילה קארש. הכדורסלנית עשתה בגיל צעיר את אחד המעברים המאתגרים ביותר שיש לשחקנית ישראלית: מארץ קטנה – לקמפוס ענק בלב אינדיאנה ולכדורסל המכללות האמריקאי. כבר בשבוע הראשון של העונה נבחרה הגארדית לרוקית השבוע של קונפרנס ה-big 10, הקונפרנס שנחשב לאיכותי ביותר בכדורסל הנשים. 

אחרי ליגת העל, נבחרות ישראל והחלטה אמיצה לצאת לדרך חדשה, קארש מספרת בראיון מיוחד על ההסתגלות לחיים בפרדו, הפערים בין הכדורסל הישראלי לאמריקאי, הגעגועים לבית, החיבור עם עם עומר מאייר שמשחק איתה באותו הקולג׳, והשאיפות לעתיד – מנבחרת ישראל ועד היורוליג.

הגעת לפרדו רק בת 21 אבל עברת כברת דרך די גדולה והרבה דברים הספקת לעשות: ליגת העלֿ ונבחרות. מה הדבר שהכי הפתיע אותך במעבר למכללות?
"אני בת 21, אבל אני לא צעירה. לא חשבתי לפני שנים שאני אשחק עכשיו בקולג', לא הייתי מאמינה, אבל היום אני רואה דברים קצת שונה, התבגרתי והמכללות בשבילי זאת אופציה מדהימה באמת".

הילה קארש (IMAGO)

באיזה שלב הרגשת שהמכללות זה משהו שאת רוצה להגיע אליו?
"אפשר להגיד בתחילת העונה. אני עוקבת אחרי המכללות, אני מעריצת כדורסל, אני רואה כל כדורסל אפשרי אז אני עקבתי גם אחרי כדורסל המכללות טיפה ונהיה מעניין, עקבתי אחרי הישראליות ששיחקו וחתמו. אני רואה את ההצלחה שלהן ורואים שזה עושה טוב, התואר שמקבלים ביחד עם זה מאוד מאוד קרץ לי כי אפשרות לעשות תואר בארץ, בשיתוף הכדורסל, יותר קשה. גם הכסף חלק מזה״.

מה את לומדת היום?
“מדעי הנתונים”.

ואיך איך זה הולך? זה זה נשמע מאוד קשה ובטח באנגלית, בקולג'.
"בהתחלה זה לא היה קל להתרגל לאנגלית, יש לי פה הרצאה בכימיה בכיתה של 500 איש. אז זה שונה, אבל מתרגלים לאט לאט, יש לך פה עזרה, יש לך פה באמת מערכת שדואגת לך, ומתרגלים״.

מה ההבדל הכי גדול מבחינתך בין כדורסל מכללות למה שהכרת בישראל מבחינת הכדורסל?
"החוקים פה שונים, יש כל מיני דברים, נגיד בעונשין עומדים שלוש. לומדים. אפשר להגיד שהכדורסל מכללות הוא יותר אינדיבידואלי, לעומת הכדורסל בישראל שהוא יותר סגנון אירופאי, יותר תרגילים שאתם רואים את הכדור. אני הגעתי למקום שהמאמנת שלי הייתה שחקנית ששיחקה בכדורסל אירופאי. אז גם פה אנחנו דוגלים בשיתוף הכדור, אבל נגיד אני משחקת נגד קבוצות שאני רואה שזה כדורסל מאוד אינדיבידואלי".

"החוקים פה שונים". הילה קארש לאחר שזרקה (IMAGO)

אם את צריכה לבחור באמת איזה איזשהו אספקט אחד במשחק שלך שאת מרגישה שעשית את קפיצת המדרגה הכי גדולה מאז שהגעת לארצות הברית אז מה הוא?
"הפולאפ שלי. התחלתי לזרוק פולאפים עם ביטחון, עם ניתור יותר גבוה אפילו, גם המצב הגופני שלי השתפר, נהייתי יותר חזקה, עליתי הרבה במסת שריר ויותר אתלטית״.

איך מתמודדים עם המרחק מהבית, מהמשפחה ומהחברים?
"זה מאוד קשה, זה אחד הדברים הכי קשים שיש פה, אבל בן הזוג שלי (שחקן הכדורסל אלעד בקשי) שעה נסיעה ממני אז יש לי אותו שזה עוזר מאוד. יש לי את עומר (מאייר שמשחק בפרדו גם) שזה עוד ישראלי איתי, אנחנו גרים גם באותו בניין אז בכלל זה מדהים. וכל היום שיחות טלפון. והאמת אני מדברת עם האחיות שלי יותר ממה שדיברתי איתן קודם, אז יש געגועים, אלה געגועים שאוהבים. וגם לא רק למשפחה, לכל התרבות של ישראל, לאוכל, להכל. אבל אני יודעת שאני במקום הנכון לי, אז אני יודעת שזה גם רק ארבע שנים ואני אחזור למשפחה והכל יהיה בסדר״. 

יש רגעים שאת מרגישה שהמחיר האישי מאוד מאוד כבד?
"כן, ברור, אימא שלי הייתה מגיעה לכל משחק שלי, דניאל, אחותי בגלל שגם היא  שיחקה אז היה יותר קשה לה להגיע למשחקים. אפילו להיפגש עם עם חברים, נגיד אחרי משחקים ללכת לאכול בסוהו אז אין לך את זה עכשיו. אז כן, זה קשה, גם המשחקים בשעות לא שעות, נגיד משחק ב-19:00 פה זה 2:00 בלילה בישראל אז זה נורא קשה. כן, זה נורא חסר, זה כואב, אבל זה חלק מהדרך הזאת גם להיות יותר עצמאית״.

מה הדבר הכי קטן בארץ שאת הכי מתגעגעת אליו ביום יום?
"האוכל. באמת שהאוכל בישראל פי 100 יותר טוב, גם הרבה יותר איכותי. גם האוכל של סבתא, גם שאמא שלי מבשלת. אין את זה פה. למדתי לבשל בעצמי ועומר גם נהיה נהיה שף, אבל זה לא אותו דבר״.

"האכול בישראל פי 100 יותר טוב". הילה קארש זורקת (IMAGO)

את משחקת במכללה עם עומר מאייר, כמה זה עוזר לכם ברמה המנטלית והחברתית שיש עוד ישראלי?
"זה מדהים, אפילו רק שיש לך מישהו לדבר איתו עברית שזה לא בטלפון, זה כל כך כיף. נגיד בחנוכה, להדליק נרות ביחד ולא לבד. אלה דברים קטנים כאלה שהופכים את כל המעבר להרבה יותר קלים.  אנחנו חברים טובים וזה כיף. אז כן, אנחנו מדברים בינינו, יש צחוקים, יש כל מיני דברים, עומר ילד מדהים באמת, יש לי זכות להיות איתו יותר בקולג', להכיר אותו ולקרוא לו חבר שלי״.

יש באמת איזו תחושה שאתם באמת מייצגים משהו שהוא כאילו גדול מכדורסל, שאתם כאילו מייצגים את ישראל בתוך מדינה כל כך גדולה?
"אפשר להגיד להגיד את זה, כי  יש פה גם קהילה יהודית שפונה אלינו ואני כן מרגישה שאני חלק. שגרירה זו מילה גדולה, אבל סוג של שגרירה, אם נגיד שואלים אותי דברים, אני תמיד מנסה להציג את ישראל בצורה הטובה ביותר. אני מנסה להסביר את המצב שקורה וקרה בארץ,  הסיקור התקשורתי שלנו בארצות הברית ובכללי בעולם הוא לא הוא לא מספיק טוב. אז אם אני יכולה לשכנע בן אדם אחד להבין שאנחנו לא הרעים כביכול ואנחנו הנפגעים״.

יצא לך להיכנס לשיחות פוליטיות או שפנו אלייך בגלל שאת מישראל וכזה?
"כן, האמת היא שגם בקבוצה פה שאלו אותי, גם המאמנים שאלו אותי וזה לא שהייתה להם דעה קודם, פשוט הם באמת לא יודעים. אין להם את החשיפה הזאת יותר מידי. אני גם נמצאת באינדיאנה שזה מקום שפחות או יותר הוא חור, אבל כן, דיברתי עם הבנות, הם שאלו אותי שאלות, אני לא מנסה לכפות עליהן דעה, אני פשוט מנסה להסביר את המצב כמו שהוא״.

"לאמריקאים אין את החשיפה לזה יותר מידי". הילה קארש מחפשת למי למסור (IMAGO)

אם נדבר באמת על סגנון המשחק היום אז איך את מתארת את הסגנון שלך היום לעומת מה שגדלת בו אצל זיו ארז בראשון לציון? איך את מתארת את הסגנון משחק שלך היום?
"אני לא רוצה להגיד שהסגנון משחק שלי שונה בהרבה כי זיו ארז הוא אחד ממוחות הכדורסל המדהימים ויש לי זכות מאוד גדולה שלמדתי אצלו והייתי אצלו כל כך הרבה שנים. למדתי המון ממנו, איך הכדורסל עובד, איך חושבים, איך להיות יותר חכמה, איזו מסירה יותר נכונה, אז אני מביאה את זה לפה. בגלל שאני פה זאת שבאה מבחוץ, אז אני מרגישה שאני יותר נועזת , יותר לוקחת על עצמי דברים שלא הייתי לוקחת בישראל. וזה גם חלק מהתבגרות שלי״.

איפה את מרגישה שהכדורסל האמריקאי דרש ממך להשתנות או להתאים את עצמך אליו באיזה תחום, באילו דברים?
"האתלטיות מאוד, השינוי הפיזי והגופני שעברתי, יש פה שלוש, ארבע פעמים חדר כושר, מרימים פה משקלים, אני הייתי בהלם פעם ראשונה שהגעתי. אני עושה לחיצות חזה בספסל, איפה הייתי לפני כמה חודשים? אז כן, במצב הפיזי והאתלטי, הגופני, אז זה משהו שנורא חשוב לי, זה היה חלק מהשיקולים בבחירה שלי להגיע לפה כדי להשתפר בזה. האמריקאים הם הכי טובים בזה״.

תעשי לי סדר יום שלך מבחינה של מתי אימונים, מתי עד כמה, מתי מספיקים חברים, לימודים?
"בדרך כלל יש לי ב-8:30 כבר שיעור. בגלל שזה קמפוס ענק אז נגיד זה רבע שעה הליכה. יש לי חדר אוכל אז אני לפעמים קמה קודם כדי לאכול. יש לי שלוש ארוחות ביום פה. באמצע הלימודים יש לי הפסקה לפעמים. יש לי חדר כושר עם המאמן בקבוצות קטנות שזה בערך שעה, אני מתקלחת, הולכת לעוד שיעור, הולכת לאכול ארוחת צהריים ואז יש לי הפסקה של חצי שעה, ואז מתחיל האימון. יש לנו איזה וידאו לפני האימון, תיקון טעויות - אימון של שעתיים, שעתיים וחצי. ואז נגמר היום, את מסיימת בסביבות 18:00 ואז את פנויה ללימודים, תלוי מה העומס שלך בסמסטר״.

הילה קארש חוגגת עם חברותיה (IMAGO)

בואי נדבר על נבחרת ישראל. שיחקת בנבחרות הצעירות, בבוגרת, איך החוויה הזאת נצרבה אצלך?
"אין דבר יותר מרגש מלייצג את נבחרת ישראל, לשמוע את ההמנון, להיות עם הבנות שהן כבר אחיות שלך, נבחרת זה משהו שאי אפשר להסביר את זה במילים. זאת המטרה שלי. לחזור מהקולג'ים, לייצג את הנבחרת, להפוך את עצמי לשחקנית יותר טובה כדי שאני אוכל לעשות דברים יותר מרשימים בנבחרת. החלון האחרון של הנבחרת היה מדהים. יש כל כך הרבה כישרון גם בגילים שלנו אנחנו יכולות להגיע למקומות יפים. יש פה דור מדהים״.

כמה הנבחרת עבורך היא מטרה וגם מוטיבציה היום במכללות?
"אני רוצה לייצג את המדינה שלי, אני ישראלית גאה, אני רוצה שנביא לעם שלנו הישגים יפים, נשים את ישראל על המפה, לא רוצה שיזלזלו במדינה, אנחנו מדינה קטנה, אבל מוכשרת וחזקה, והלוואי שתהיה לנו אליפות אירופה מדהימה״. 

איפה את רואה את עצמך בעוד שלוש-ארבע שנים?
"מן הסתם אני רוצה להיות בנבחרת אחרי שסיימתי תואר. בעזרת השם אני רוצה לשחק באירופה, לשחק ביורוקאפ, ביורוליג אם אפשר, להיות עם הבן זוג שלי וליהנות מהחיים. אני צריכה יותר להעז, יותר להאמין בקליעה שלי, יותר לייצר מכדור, אני צריכה להשתפר באחד על אחד שלי יותר, ולהתחזק יותר, זה הכל תהליך ואני מאמינה שאני יכולה להגיע לשם״. 

"רוצה להיות בנבחרת, אחרי שסיימתי תואר". הילה קארש בפעולה (IMAGO)

אם היית צריכה לבחור תכונה אחת שמגדירה אותך בתור שחקנית, מה היא?
"שקט נפשי”. 

יש רגע במשך הקריירה שכמעט ויתרת ואמרת ‘טוב די, כדורסל זה לא בשבילי’ והיום את שמחה שלא עשית את זה?
"האמת היא שאני לא חושבת שזה קרה לי. אני משחקת כדורסל, אני באה ממשפחה של כדורסל. זה באמת הכל בשבילי, זה העולם, החיים שלי הם כדורסל, אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר גם בעוד 20 שנה. אני אשחק בליגה הארצית או בליגה הלאומית, זה החיים שלי, באמת, זה אהבה שלי".

שיחקת בארץ. את מרגישה שכדורסל הישראלי במקום שהוא צריך להיות בו או שיש עוד כברת דרך מאוד מאוד גדולה לעבור?
"יש לנו ישראליות מאוד חזקות בליגה, מאוד בכירות. חסרות ישראליות בליגה, זה לא סוד. גם הרבה עכשיו עברו לקולג'ים, אז עוד יותר חסר ישראליות. אז רק להתחיל לייצר עוד ישראליות ועוד ישראליות חזקות ושיגיע עוד דור חזק, כרגע אני חושבת שהליגה שלנו באמת ליגה טובה. יש לנו שחקניות זרות שמגיעות לישראל והן מאוד טובות. יש לנו ישראליות שהתפתחו והן נורא חזקות אז אני מאוד אוהבת את הליגה בישראל״.

איך זה לשחק מול אולמות עם הרבה מאוד קהל לעומת מה שהתרגלת אליו פתאום בישראל? 
"זה מדהים, באמת. אני באולם פה בפרדו, אולם של 14,000 איש. אנחנו מן הסתם עדיין לא עם 14,000 איש באולם, אבל יש אצלנו איזה 5,000 איש שמגיעים אלינו, סטודנטים, יש את המקהלה, את הלהקה. אז כן, זה באמת זה מדהים, זה הופך את כל החוויה של הכדורסל לעצימה יותר. ופתאום אחרי משחקים ילדות ניגשות אלייך ומבקשות ממך סלפי, זה וואו. את אומרת לעצמך ‘אני משפיעה על יותר אנשים, אני חלק ממשהו יותר גדול'״.

"מבקשים סלפי אחרי משחק, זה וואו". הילה קארש חודרת לסל (IMAGO)

תגידי, אם היית יכולה לשלוח מסר אחד להילה שהיית בת 14, מה היית אומרת לה?
“תאמיני בעצמך, תמשיכי לעבוד קשה״. 

לאן אתן יכולות להגיע כקבוצה? מה אפשר לשאוף להשיג כקבוצה?
"קודם כל זה להגיע לטורניר של מרץ’ מדנס, אנחנו נמצאות פה בקונפרנס של ה-Big 10, שהוא הכי חזק בארצות הברית. אז זה לא הולך להיות קל, אבל אני מאמינה שאנחנו קבוצה יותר מנוסה ואנחנו מתחברות, אני מקווה שנעפיל באמת ונעשה דברים יפים״. 

איך הקשר שלך עם עם שאר הישראלים שמשחקים היום במכללות?
"יש בינינו קשר טוב, לפני כמה ימים דיברתי עם עומר חממה, אנחנו חברים גם מהילדות, התאמנו ביחד מגיל צעיר, אז הוא גם בקולג'. אני יודעת שלבנים גם יש קבוצה של כל הישראלים, אז לפעמים יוצא לי לדבר גם איתם, יאיר דוברת שבישיבה, גם חבר טוב שלי, אז זה נחמד לדבר עם אנשים שעוברים אותו דבר כמוך ויש קשיים. בסוף האמריקאים לא כולם מבינים אותך, אז יש לך את אפילו את השיחות האלה, שזה המקום מפלט שלך. ויש את בן הזוג שלי שהוא משחק באינדיאנפוליס, בעיר הבירה של אינדיאנה, הוא המקום הבטוח שלי אז כאילו מדהים שיש לי אותו”. 

עומר חממה (מיכל בן גיגי מנהלת ליגה לאומית Winner)

מה הדבר הכי אמריקאי שאת רואה והוא מאוד מאוד מוזר לך?
"הם משתמשים בקיצורי מילים כל הזמן. אני בהתחלה לא הבנתי מה המאמנת אומרת לנו לעשות,  כל מיני כאילו קיצורים שמאיפה אני אמורה לדעת את זה? אז יש את זה. והאוכל זה נורא קשה. אבל אמריקאים זה בסוף בני אדם רגילים והם אנשים נחמדים״. 

חוץ ממשפחה וחברים ואוכל, למה את הכי מתגעגעת פה?
"וואו, פשוט לתרבות, לאנשים, שיש לך פקקים בכביש 4 בתל אביב וכולם עוד שנייה מאבדים את זה, אני ישראלית בכל רמ״ח איבריי. אז מתגעגעת לזה. מתגעגעת לשבת בבית בקפה גן סיפור עם אחותי, לשתות קפה לדבר על החיים״. 

מלבד הכישרון וההצלחה, ניצבת גם תשתית רחבה: האגודות המקומיות, הנבחרות הצעירות, המאמנים והמתקנים. זאת בעזרת הטוטו, שגאה להיות חלק מההצלחה של הספורט הישראלי.

מרוויחים גם מכדורסל המכללות! שלח טופס >>