בג”ץ קיים היום (חמישי) דיון דרמטי בעתירה דחופה שמבקשת לשים סוף לתופעה שהפכה בחודש האחרון לשיחת היום ביציעים: בדיקות חולצות בשערי אצטדיונים ומניעת כניסה לאוהדים בגלל מסרים ביקורתיים או פוליטיים על הלבוש. כידוע, בהמשך היום קבע בג”ץ על צו ביניים, המאפשר ללבוש את החולצות במשחקים, עד להכרעה סופית בנושא.
את העתירה הגישו ארבעה אוהדי הפועל תל אביב יחד עם האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד מפכ״ל המשטרה, דני לוי. לטענתם, המשטרה אימצה “מדיניות בלתי חוקית” שמאפשרת לה לסנן קהל על פי דעה: חולצות נגד המשטרה, נגד השר לביטחון לאומי, או נגד קבוצה יריבה הופכות בעיני השוטרים לעילה לחשד להפרת סדר, ולפעמים גם לסירוב כניסה.
לפי העתירה, האירוע שהצית את המאבק התרחש ב-6 בדצמבר בבלומפילד, במשחק מול הפועל פתח תקווה. שם, כך נטען, אוהדים נעצרו בשער בגלל חולצות מחאה, חלקם נדחפו, אחרים הוחזרו לאחור ומספר אוהדים שכבר נכנסו הוצאו החוצה ולא הורשו לשוב. חלק מהקהל בחר לא להיכנס כמחאה וסולידריות.
החולצה שסביבה נוצר הבלגן (רועי כפיר)שבוע לאחר מכן, ב-13 בדצמבר, התמונה לטענת העותרים חזרה על עצמה: בדיקות “שיטתיות” של לבוש אוהדי הפועל ת״א, כולל דרישה להרים או לפתוח סווטשירטים כדי לחשוף מה כתוב על החולצה שמתחת. בעתירה מתוארים מקרים שבהם מאבטחים בכניסה וקציני משטרה עצרו אוהדים כדי “לפרש” אם משפט באנגלית נחשב הסתה או לא, ורק אז החליטו אם הם נכנסים.
העותרים מדגישים: זה לא טיפול באלימות, זו פגיעה בזכויות. הם טוענים שהמשטרה פוגעת בחופש הביטוי והמחאה, בחופש התנועה, בזכות לשוויון וגם בפרטיות ובכבוד – כי הדרישה להפשיל בגדים ולהוכיח “שאין לך חולצה אסורה” היא, מבחינתם, השפלה ומתיוג כאילו מדובר בעבריינים. בנוסף, נטען לאכיפה בררנית: כלפי אוהדי הפועל ת״א היד קלה על ההדק, בעוד שבמגרשים אחרים ובמשחקים של קבוצות אחרות הופיעו תכנים קיצוניים ובוטים יותר – בלי תגובה דומה בשער.
המשטרה, מנגד, מציגה את הדברים אחרת: מבחינתה מדובר בהיערכות לסדר הציבורי ובסמכות למנוע הכנסת “שיח אלים” או מסרים שעלולים להלהיט את היצרים ולהוביל להתפרעויות. בעתירה עצמה מצוטטים בכירים בדוברות המשטרה שטענו כי חולצות מהסוג הזה מקימות “חשד סביר” להפרת סדר, וכי יש מקרים שבהם, אם צריך, משחק יכול להתקיים גם בלי קהל.
החולצה של אולטראס הפועל ת"א (שחר גרוס)אחת מנקודות המפתח בתיק היא שאלת הסמכות: המשטרה נשענת על סעיפים בחוק איסור אלימות בספורט, אבל העותרים טוענים שהפרשנות הזו “מופרכת” כי החוק נועד לעצור אלימות וחפצים מסוכנים, לא להפוך חולצה לביקורתית ל”חפץ אסור”. לטענתם, אם הביטוי עצמו אינו עבירה פלילית (כמו הסתה לגזענות, לאלימות או לטרור) – אין למשטרה זכות לחסום אותו בשער.
הדיון נקבע בדחיפות גם בגלל מה שמחכה כבר מעבר לפינה: בשבת הקרובה, 20 בדצמבר, הפועל תל אביב צפויה לארח בבלומפילד את מכבי בני ריינה, מול כ-20 אלף אוהדים, העותרים טוענים שאם לא תהיה הכרעה ברורה אותם מראות מהשערים יחזרו שוב, רק בהיקף גדול יותר.
השוטרים ליד אוהדי הפועל תל אביב (רדאד ג'בארה)מי בהרכב ולמה זה חשוב?
בראש ההרכב עמדה השופטת דפנה ברק ארז, ולצידה השופטים יחיאל כשר ורות רונן. זה הרכב שמאותת כבר מראש על כיוון הדיון: לא “סיפור של אוהדים”, אלא בדיקה משפטית חדה של גבולות הכוח של המדינה מול זכויות אזרח.
ברק ארז מזוהה עם קו שמפרק החלטות שלטוניות לשאלות של סמכות ומידתיות; כשר בפרשנות החוק ובשאלה האם באמת אפשר למתוח את “חוק האלימות בספורט” עד כדי חולצה; ורונן, שמוכרת כמדויקת ועקבית, מתמקדת במבחני הראיות: איזה מידע קונקרטי יש, מה החשש בפועל, והאם יש דרך פחות פוגענית לשמור על סדר בלי להפוך את השער למחסום דעות.
הדיון הזה הוא הרבה יותר ממחלוקת על הדפס על חולצה. הוא נוגע בשאלה מה מותר למשטרה לעשות במרחב ציבורי כשיש ביקורת, והאם ביציע, בדיוק כמו ברחוב, חופש הביטוי נשאר חופש ביטוי.