באוגוסט הקרוב תחגוג פיורנטינה 100 שנה להיווסדה. ההכנות יצאו לדרך מזמן, אצטדיון ארטמיו פרנקי עובר שיפוץ שהיה אמור להסתיים לקראת האירוע, ועל הדשא המטרה הייתה להעפיל לליגת האלופות. בפועל, העבודות מתעכבות ולא יושלמו בזמן, המבצר הביתי הוא אתר בנייה מכוער ואילו הקבוצה פתחה את העונה באופן כה מזעזע שהאוהדים חוששים ברצינות לחוות ירידת ליגה בעיתוי הכי גרוע שאפשר לדמיין. התוצאות הזויות בלשון המעטה – אפס ניצחונות ב-15 המחזורים האחרונים. שש תוצאות תיקו הן כל היבול של הסגולים לצד תשעה הפסדים, והפער מהמקום ה-17 שמעל הקו האדום האמיר השבוע לשמונה נקודות.
בהתחשב באיכות הסגל מדובר במפלה סנסציונית. בעונה שעברה סיימה פיורנטינה במקום השישי, הציגה כדורגל משובח לפרקים, מויזה קן הפציץ 19 שערים והיה סגנו של מתאו רטגי בדירוג הכובשים באיטליה, ולדעת הפרשנים היא התחזקה בקיץ. המנהל הספורטיב, דניאלה פראדה, קיבל תקציב נאה לרכש, החתים את הסקורר המבטיח, רוברטו פיקולי, ואת הקשר השווייצרי המחונן, סימון זום. על הדרך, הוא שיכנע את אדין דז'קו הוותיק לחזור לליגה האיטלקית בגיל 39, וחשוב מכך – השאיר בפירנצה את קן למרות הביקוש הרב.
התלכיד הזה היה אמור להתגבש ולדהור בצמרת. המאמן החדש-ישן, סטפנו פיולי, לא היסס לדבר על כך לפני תחילת העונה, גם אם היו שסברו שהוא קצת אופטימי מדי. מקום אחרון, ללא ניצחונות ליגה כלל בחודש דצמבר? איש לא העלה בדעתו שהסיוט הזה אפשרי. המציאות עולה על כל דמיון, והאוהדים בעיר הציורית מתקשים להאמין למראה עיניהם כשהם בוהים בטבלה. זה לא יכול להיות אמיתי. איך ייתכן שהעונש הזה מגיע להם?
שחקני ואוהדי פיורנטינה (IMAGO)אחת הסיבות המרכזיות לקריסה נעוצה בבחירה בעייתית של המאמן. כאשר וינצ'נצו איטליאנו עזב את פיורנטינה לטובת בולוניה בקיץ 2024, הלכה ההנהלה על מחליף שהתאים למועדון כמו כפפה ליד בדמותו של רפאלה פלאדינו. הבוס הצעיר שהגיע ממונצה שידרג את הירושה הטובה שקיבל מקודמו, יצר יחסים מעולים עם השחקנים, העלה את ביטחונם העצמי – במיוחד את זה של קן, וגרם לכולם לחלום בגדול. אלא שיחסיו של פלאדינו עם פראדה לא היו תקינים, וימים ספורים אחרי שחתם על הארכת חוזה הוא הודיע במפתיע על עזיבה. הוא סיפר בדיעבד כי שחקנים רבים התקשרו אליו, שלחו הודעות והתחננו שיישאר. הם לא שינו את דעתו, והפעם שגתה ההנהלה כאשר הימרה על פיולי.
לזהות המאמן, כך מסתבר, עשויה להיות השפעה עצומה. עיתונאים מסוימים בפירנצה גרסו כי מאוריציו סארי היווה אופציה טובה יותר, והוא אף היה מוכן להגיע, אבל פיולי נתפס כאלטרנטיבה בטוחה יותר. אחרי הכל, הוא בילה שנים ארוכות בפיורנטינה כשחקן, וכבר אימן אותה בהצלחה בעבר עד 2019 – גם אז כאשר פראדה היה המנהל הספורטיבי. הוא מכיר את המערכת לעומק, מחובר רגשית לעיר, ואוהדים רבים שמרו לו פינה חמה בליבם. חוץ מזה, הוא מנוסה מאוד, והרזומה כוללה זכייה באליפות עם מילאן. אלא שלסגל הספציפי הזה הוא לא התאים כלל, ואפילו הנכונות לא לשנות את המערך הטקטי שהותיר פלאדינו לא סייעה לו. משהו לא עבד שם, ביציעים מאסו במהרה בפיולי, והוא פוטר בנובמבר, שבוע אחרי שפראדה הודיע על עזיבתו והודה בכשלונו.
משהו היה חסר כי שחקני מפתח עזבו את הקבוצה, מבלי שאנשים ייחסו לכך חשיבות מראש. מדוע? כי הם היו מושאלים. כאשר מנתחים את המהלכים בשוק ההעברות, נוטים לעתים להתעלם מכך, אבל ההצלחה הספציפית של פיורנטינה בעונה שעברה התבססה על אלה שהגיעו על תקן שכירי חרב זמניים ונתנו את הנשמה שלהם למען פירנצה. דנילו קטאלדי, שהיה העוגן במרכז המגרש, שב ללאציו. יאסין אדלי הוחזר למילאן (והמשיך משם לליגה הסעודית). אנדראה קולפאני חזר למונצה שירדה לליגה השנייה. היו גם מושאלים שהוחתמו בפיורנטינה באופן קבוע – אלברט גודמונדסון ורובין גוזנס, אבל באופן כללי הפגיעה בסגל הייתה משמעותית מהצפוי. זום היה אמור להיכנס לנעליו של קטאלדי, ולא הצליח לעשות זאת בינתיים.
אתר בנייה בפירנצה. אה, כלומר, אצטדיון ארטמיו פרנקי (IMAGO)התוצאות הגרועות בפתיחת העונה יצרו כדור שלג שלא נעצר בינתיים. לא מדובר רק ביכולת נטו, כי במשחקים מסוימים שלטה פיורנטינה ללא עוררין במתרחש, ובכל זאת לא הצליחה לנצח. לביטחון העצמי של השחקנים יש חלק קריטי, וקן הוא דוגמא נהדרת לכך. האיש שהבקיע ורקד בלי הפסקה בעונה שעברה לא מסוגל לשים את הכדור ברשת, על אף שהזדמנויות יש לו בשפע. תאמינו או לא, במדד השערים הצפויים, מוביל חלוץ הסגולים את הליגה כולה. הוא פשוט מחמיץ את כל ההזדמנויות, ואחרי כל החטאה הסיכוי לדייק בפעם הבאה יורד – וחוזר חלילה. באופן מדהים לא פחות, פיורנטינה מובילה את הליגה האיטלקית ביצירת מצביע הבקעה בכדורים נייחים. ואולם, היא לא ניצלה את המצבים האלה כלל.
המגמה הזו מאפיינת גם את העורף. דויד דה חאה גרף שבחים על בסיס שבועי בעונה שעברה, ופיורנטינה הייתה נרגשת מכך שהצליחה להחתים שוער ברמתו. אחרי שנה ללא פעילות, היה הספרדי הוותיק אחד הבולטים בארץ המגף, והציפיה הייתה לתסריט משעשע בו הוא חוזר לליגת האלופות בעוד האקסית המיתולוגית, מנצ'סטר יונייטד, שוקעת במעמקים בפרמייר ליג. אלא שהעונה עלה מספר הטעויות של דה חאה, ועם כל שגיאה הסיכוי לפשל שוב עולה. הוא הרי ממש לא רגיל לקרבות תחתית ומעולם לא היה מעורב בהם. מבחינה מנטלית, הוא לא מוכן לכך, וכך גם רוב שחקני הסגל.
במידה מסוימת, המצב הנוכחי מזכיר לאוהדי פיורנטינה את הטראומה מעונת 1992/93. היה להם סגל חלומי עם גבריאל באטיסטוטה, בריאן לאודרופ, שטפן אפנברג, ובאופן סמלי למדי גם פיולי. בחודשי הסתיו, הם דורגו במקום השני ופינטזו על אליפות, אבל אז עזב המאמן ג'יג'י ראדיצ'ה, וההידרדרות הייתה מהירה. אף אחד לא האמין שאפשר לרדת, וגם הכוכבים עצמם לא חשבו שזה רלוונטי. ואולם, זה בדיוק מה שקרה. אפשר לטעון שהייתה זו הקבוצה הטובה ביותר אי פעם שירדה ליגה באיטליה ובאירופה כולה. הסגל הנוכחי של הסגולים פחות טוב, אבל הוא עדיין אמור להיות בשליש העליון של הטבלה, ומבחינה פסיכולוגית קשה הרבה יותר לשרוד את המשבר.
הם מרגישים שאין להם מזל, והצדק איתם. דיברנו על אפס ניצחונות ב-15 מחזורים? כל הסטטיסטיקה האבסורדית הזו הייתה אמורה להיות לא רלוונטית, כי פיורנטינה הייתה רחוקה שניות ספורות מניצחון כבר במחזור הראשון. היא הובילה 0:1 בקליארי, דה חאה סיפק הצלות יפות, וקן היה צריך לכבוש את השער השני, אבל החמיץ מול שער ריק. עמוק בזמן פציעות, ספגו הסגולים שער שוויון בו היה לשוער הספרדי חלק נכבד. מי יכול היה לשער אז עד כמה הרגע הזה יהיה גורלי? לו הייתה לוקחת שלוש נקודות, אולי הייתה פיורנטינה יוצאת לדרך המלך, ופיולי עדיין היה עומד על הקווים. אלא שהוא כבר שייך להיסטוריה, ופאולו ואנולי שהחליף אותו עדיין לא מצא את התשובות.
פאולו ואנולי (IMAGO)אז הרצף הקטסטרופלי נמשך גם ביום ראשון. פיורנטינה אירחה את ורונה בקרב תחתית בתוך אתר החפירות באצטדיונה. היא נהנתה מ-65 אחוזי החזקת כדור, איימה 20 פעמים על השער, והייתה ראויה לחגוג סוף כל סוף ניצחון ליגה ראשון העונה. אלא שהיא לא קיבלה אפילו נקודה כי ההחמצות היו רבות, וגיפט אורבן השלים צמד בזמן פציעות כדי להעניק 1:2 יקר מאוד לאורחת. שחקני פיורנטינה טענו שהכדור עבר את הקו לפני הבישול, אבל השופט אישר את המהלך שהזכיר את שער הניצחון של יפן מול ספרד במונדיאל האחרון. עניין של מילימטרים, וזה הדגיש עד כמה לא הולך למועדון הסגול העונה.
לא ייאמן: פיורנטינה מפסידה בדקה ה-90!האוהדים שרקו בוז והשתדלו לא להתייאש. יש עוד הרבה משחקים בדרך, ויש עוד זמן להימנע מירידה הזויה בדיוק לקראת חגיגות ה-100. זה אמור להסתדר מתישהו, כי הסטטיסטיקה מתאזנת בטווח הארוך. אבל מה אם לא?