היה זה יום לבן בבירת ספרד, והוא יכול היה להיות עוד ליותר לבן. שנה בדיוק אחרי שהובסה 4:0 בקלאסיקו שסימל את תחילת השליטה של ברצלונה בכל החזיתות בעונה שעברה, באה ריאל מדריד נחושה לפתוח את המאבקים מול הקטלונים ברגל ימין, ועשתה זאת. אמנם הייתה ניצחה רק 1:2, והמתח נשמר עד לשריקת הסיום שנבלעה בתוך קטטה על הספסלים, אבל היה זה מופע משכנע בהחלט. בקלאסיקו הראשון כמאמן, גבר צ'אבי אלונסו בנוקאאוט על האנזי פליק המושעה שישב מתוסכל ביציע. לו התוצאה הייתה גבוהה יותר, האלופה לא הייתה יכולה לבוא בטענות.
קיליאן אמבפה, שהיה הגיבור הטרגי לפני שנה כאשר ראה את השער שלו נפסל באמצעות ה-VAR ונתפס בסך הכל 8 פעמים בנבדל, היה המנצח הגדול. באופן אירוני, גם הפעם נפסל לו שער יתרון אחרי שכולם כבר חגגו אותו. הפעם זו גם הייתה החלטה מעצבנת במיוחד. זו הייתה דוגמה מובהקת לתרומתו השלילית של ה-VAR לכדורגל. המילימטרים שאותרו במדידה מדוקדקת לא אמורים להשפיע על המשחק. למעשה, פסיקות על נבדל שלא ניתן לראות בעין בלתי מזוינת צריכות לעבור מהעולם. נגזל מאיתנו שער מרהיב של הצרפתי בבעיטה לא ממש אופיינית ממרחק, וזה לא צריך להיות כך.
מאידך, קודם לכן קיבלנו את הדוגמה המובהקת לתרומתו החיובית של ה-VAR לכדורגל כאשר בוטלה ההחלטה השגויה להעניק לריאל פנדל. ויניסיוס היה זה שפגע בלאמין ימאל, והוא גם היה זה שנפל. יש להשתמש בעזרים הטכנולוגיים בתבונה ולא לתת להם לנהל את העניינים, אבל זה כבר נושא לדיון נפרד. מבחינת ברצלונה, הבעיה הגדולה הייתה כי התיקול המדובר של לאמין ימאל ברחבה שלו היווה את הפעולה המרכזית שלו בכל המחצית הראשונה.
לאמין הכשיל את ויני, אך ה-VAR התערבהכוכב בן ה-18 היה היחיד מבין שלישיית החוד הקבועה של בארסה על המגרש, בהיעדרם של ראפיניה ורוברט לבנדובסקי הפצועים. במצב כזה, טבעי היה לצפות ממנו לקחת מנהיגות, כפי שהוא עושה באופן קבוע לאורך הקריירה שלו עד כה. זה היה נחוץ במיוחד עבורו באופן אישי אחרי השערורייה שעורר עם אמירותיו על "הבכיינות" של שחקני ריאל. הציטוטים בהחלט חיזקו את המוטיבציה של המארחים, שהייתה גבוהה מאוד בכל מקרה. מנגד, לאמין ימאל דווקא נעלם, ויש לשבח על כך גם את המגן השמאלי אלברו קאררס שעשה עבודה פנטסטית בקלאסיקו הראשון בחייו.
במחצית השנייה, היה חתום לאמין ימאל גם על כמה מהלכים טובים. הוא ניסה לשלוח מסירה מסוכנת עם החלק החיצון של כף הרגל שרשומה על שמו בטאבו, אלא שהפעם זה לא עבד. בזמן פציעות, מסירת עומק נוספת שלו הייתה מושלמת, והוא העמיד את ז'ול קונדה לדייט עם טיבו קורטואה. לרוע מזלו, המגן הצרפתי לא מתמחה במצבים כאלה, והוא בזבז את הצ'אנס בגלל עצירה גרועה במיוחד על החזה. ריאל נשמה לרווחה, כי היא כמעט איבדה שתי נקודות מוצדקות, הרי הניצחון הגיע לה בזכות גם מבחינה טקטית.
לאמין ימאל (רדאד ג'בארה)ההרכב הפותח של צ'אבי אלונסו היה הגיוני וחכם. הוא העדיף לשלוח את פדריקו ואלוורדה לעמדת המגן הימני כדי לפנות את המקום במרכז המגרש לשני המגדלים הצרפתים החסונים. אורליאן טשואמני ואדוארדו קמאבינגה היו דומיננטיים מאוד פיזית, לא נתנו לפדרי לנשום וגרמו לפליימייקר הנפלא של בארסה להיעלם לפרקי זמן ארוכים מדי. השילוב של ויניסיוס בעמדתו הטבעית כקיצוני שמאלי הוכיחה את עצמה, בעוד אמבפה, ג'וד בלינגהאם וארדה גולר קיבלו חופש פעולה להיות ניידים ככל הניתן ולהנדס מהלכים ביניהם.
אז בלינגהאם בישל את שער היתרון (השני והראשון שאושר) של אמבפה, שהתגבר סוף סוף על מלכודת הנבדל עם תזמון מושלם והיה קטלני מול השער. בלינגהאם גם היה במקום הנכון כדי לדחוק מקרוב את השער השני של הלבנים, שנבע מפריצה סוחפת של ויניסיוס באגף האהוב שלו. ההגבהה שלו היה גבוהה ומוזרה מדי, אבל מצאה איכשהו את ראשו של אדר מיליטאו, והעורף של בארסה נפרץ שוב. עם קצת יותר מזל, ריאל הייתה יכולה לכבוש יותר מפעמיים במחצית הראשונה בה שלטה ללא עוררין, אבל וויצ’ך שצ'סני היה במיטבו בין הקורות של בארסה.
ג'וד בלינגהאם, משחק עם הלב (רדאד ג'בארה)השוער הפולני שמר את קבוצתו במשחק גם בפתיחת המחצית השנייה, כאשר הדף את הפנדל של אמבפה. הצרפתי כבש שלושער בהפסד 4:3 במשחק הליגה הקודם במאי, וגם הפעם היה יכול בקלות לסיים עם שלישייה. אלא שהוא מעדיף, כמובן, את התסריט של היום, שער אחד "בלבד" וניצחון. הוא עשה את המקסימום כדי שזה יקרה, וניהול המשחק התמוה של האורחת עזר לו להשיג את המטרה.
לחסרונו של פליק על הספסל הייתה ככל הנראה השפעה מהותית על המתרחש. קשה מאוד להסביר בצורה הגיונית מדוע הוכנס מארק קסאדו בדקה ה-74 במקומו של פראן טורס, וברצלונה נותרה ללא חלוץ חוד בעודה בפיגור. קשה להסביר בצורה הגיונית למה רונאלד אראוחו, ששולב במקביל במקומו של אריק גארסיה, לא נשלח מיידית לאייש את המשבצת החסרה ברחבת ריאל. הוא הרי חלוץ בנשמה שהבקיע את שער הניצחון הדרמטי בדרבי מול ג'ירונה במחזור הקודם. המהלך הזה בוצע רק בזמן פציעות, וזה לא הספיק. חוץ מזה, נכנס בדקה ה-97 (!) ג'רארד מרטין במקום אלחנדרו באלדה, וזה כבר היה אבסורד של ממש.
החילוף המסקרן ביותר היה שילובו של רוני ברדג'י הצעיר בדקה ה-84, בעקבותיו עזב לאמין ימאל את העמדה הקבועה שלו ועבר לתפקד כעושה משחק במרכז, ומשם סידר את ההזדמנות של קונדה. ייתכן שזה היה נחוץ כי פדרי לא מצא את עצמו לאורך כל ההתמודדות. הפעולה החיובית החשובה של הקשר המחונן הייתה כאשר גנב כדור מארדה גולר ליד הרחבה של ריאל והתחיל את המהלך שהסתיים בשער השוויון הזמני של פרמין לופס.
מהומת ענק בסיום הקלאסיקו (רדאד ג'בארה)זה היה נהדר, אך הייתה זו רק הברקה בודדת. ברוב המקרים, הלחץ לא היה יעיל, או כלל לא היה קיים, וכאשר העזה בארסה לשלוח שחקנים קדימה במצבים נייחים, היא הייתה חשופה למתפרצות מהירות. פדרי בחר לעצור אחת מהן בספיגת כרטיס צהוב מכוון בגין משיכה הפגנתית בחולצתו של ויניסיוס. בדיעבד זה עלה לו ביוקר, כי הוא איבד (כמה סמלי!) את הכדור האחרון במשחק בנגיעה עייפה ומרושלת והורחק בגלל גלישה לרגליו של טשואמני.
יפה כלבנה: 1:2 לריאל על בארסה בקלאסיקו!קו ההגנה הגבוה של פליק מחייב לחץ גבוה של כל השחקנים, וזה אפיין מאוד את ברצלונה גם ב-4 משחקי קלאסיקו בעונה שעברה שהניבו ניצחונות. הפעם האלופה הייתה הרבה פחות נחושה מהרגיל, לא אתגרה מספיק את טשואמני ואת קמאבינגה, ולעתים נדמה היה כי שחקניה מודים מראש בנחיתותם. לפרמין לופס, שהגיע במומנטום אישי נפלא ואיים 4 פעמים על השער, היה ניצוץ בעיניים. גם מרקוס רשפורד רשם קלאסיקו ראשון סביר שכלל בישול. ואולם, במצטבר היה זה אחד המשחקים החלשים ביותר של ברצלונה בעידן פליק. בכל הקשור לארגון, סדר ותשוקה, הוא היה אפילו פחות טוב בהשוואה להפסד 4:1 בסביליה בתחילת החודש.
שחקני ברצלונה (IMAGO)כעת פתחה ריאל מדריד פער של 5 נקודות בפסגה בעקבות הניצחון המשכנע, והיא יכולה לראות את עצמה כפייבוריטית לזכייה באליפות. אלא שהעונה עוד ארוכה, ודברים רבים עוד עשויים לקרות בחודשים הקרובים. לברצלונה יש זמן להתאושש, ויש שיגידו כי היה זה שיעור חשוב בצניעות עבור לאמין ימאל לפני שהוא מאבד את הקשר עם המציאות. אם כך יהיה, ברצלונה עוד עשויה להרוויח משהו מהמפלה. אחרי הכל, היא צריכה לחפש בכוח נקודות אור ביום השחור הזה.