דוידה אנצ'לוטי בונה את הקריירה בדרך שקטה, צעד אחר צעד, בצל (ובצמוד) לדמות מיתולוגית כמו אביו, קרלו אנצ'לוטי. אך הפעם, הרחק מהמגרש ומאור הזרקורים, הוא נפתח בכנות נדירה בראיון: על עבודתו בריאל מדריד, על התחושות שנלוו לפרידה מהמועדון, על המסע החדש בנבחרת ברזיל, וגם על החלום הברור להפוך למאמן ראשי בזכות עצמו.
הוא מדבר בפתיחות על הרגעים האחרונים בבירת ספרד, שהיו מרגשים במיוחד עבורו. "כן, בכיתי הרבה. יותר ממנו אפילו", הוא מודה. "כולנו במשפחה כאלה, מתרגשים בקלות. זה לא רק היה יום פרידה מרגש מהאוהדים ומהברנבאו, אלא גם שבוע שלם של פרידות מאנשים שבילינו איתם כל כך הרבה זמן. זה לא מובן מאליו להגיד שלום בצורה כל כך יפה, ובמועדון כמו ריאל מדריד, זה נדיר מאוד".
למרות שידע שתקופתו בריאל קרבה לסיומה, דוידה הופתע מהאופן שבו זה הסתיים: "חשבתי שנתמודד באליפות העולם למועדונים, כי החוזה שלנו נמשך עד אחרי המונדיאל ב-2026, אבל הדברים התגלגלו אחרת. ובסופו של דבר, זו הייתה דרך מושלמת לסיים. עבורי זה היה בלתי נשכח, ואני חושב שגם עבור אבא שלי".
קרלו ודוידה אנצ'לוטי (IMAGO)על אף ההתרגשות והסנטימנט, דוידה לא מסתיר את השאיפה הברורה: "החלום שלי הוא להיות מאמן ראשי. זה היעד שלי. אחרי התלבטות והתייעצויות עם כמה מועדונים, החלטתי להצטרף לאבא שלי בפרויקט של נבחרת ברזיל. זו ההזדמנות הכי טובה שיכולתי לבקש, מונדיאל, נבחרת של 200 מיליון איש, אתגר עצום ומרגש". הוא גם מציין בצניעות כי "אי אפשר לדעת מה יקרה ביולי 2026, אבל כרגע אני מחויב כולו לפרויקט הברזילאי".
אחד הנושאים המרתקים ביותר בראיון הוא הדינמיקה בינו לבין אביו. "כמעט אף פעם לא הסכמתי איתו", הוא מספר. "זה אולי מה שהוא הכי צריך. אבא שלי מאמן מנוסה מאוד, עם הרבה ודאות, והוא זקוק לסביבה מאתגרת. אני, כמאמן צעיר, מלא בספקות, וזה בסדר. אנחנו לא תמיד מסכימים, אבל תמיד מתוך כבוד. ההחלטה הסופית תמיד הייתה ותמיד תהיה שלו". לדבריו, התרומה העיקרית שלו הייתה בפרטים הקטנים: "היום אי אפשר להשאיר כלום ליד המקרה. כל דבר חשוב, טקטיקה, תנועה, הכנה מנטלית. אני והצוות שלי היינו אובססיביים לפרטים האלה".
דוידה אנצ'לוטי (IMAGO)ומה יהיה הסגנון של דוידה אנצ'לוטי כמאמן ראשי? "אני מעדיף כדורגל ישיר יותר, נועז יותר", הוא אומר. "אבל בסוף, הדבר הכי חשוב הוא לדעת לעשות הרבה דברים, להחזיק בכדור, לתקוף מהר, ללחוץ גבוה, להגן כשצריך. היום קבוצה חייבת לדעת לעשות הכול, כמו פאריס סן ז'רמן במשחק מול ליברפול. השחקנים שלי יצטרכו לדעת הכול ולהתאים את עצמם לכל מצב".
על ויניסיוס, דוידה מדבר באהבה גלויה: "אנחנו ברי מזל לעבוד איתו. הוא עשה קפיצה אדירה. הוא ילד עם לב טוב, עובד רציני, בלי רוע. במשחקים הוא מתרגש, כמו כל ספורטאי ברמה הזו. הוא גם מודע לחולשות שלו, וצריך סביבה תומכת, לא כזו שמבקרת אותו כל הזמן. אישית, אהיה אסיר תודה אליו תמיד. הוא כבש שני גולים בגמרי ליגת האלופות".
לסיום, כששאלו אותו אם החלום שלו הוא לאמן את ריאל מדריד, הוא מחייך: "החלום הזה קיים, כמובן. כל מי שהיה בריאל מדריד חולם לחזור כמאמן, ופלורנטינו פרס יודע את זה. גם צ’אבי אלונסו, אני בטוח, חלם על זה. האם השם אנצ'לוטי עוזר? אולי. אבל אני צריך להרוויח את זה. זה לא מספיק. צריך לעבוד קשה ולהצדיק את זה. כרגע, המטרה שלי היא לעשות טוב בברזיל, ולזכות בגביע העולם".