פינת ליגת האלופות - פינת הפרגון שלנו לקבוצות נוער ונערים, שזכו באליפות רשמית, שמחה להאיר היום על קבוצת הנוער של מ.ס דימונה - אלופת מחוז שפלה, שחתומה על הישג היסטורי כפול: זכייה באליפות והעפלה לליגה הארצית, כל זאת בעונה שבה לסגלה צורפו לא פחות מ-23 שחקנים משש קבוצות שונות, מאחר ולדימונה לא הייתה בעונה שעברה קבוצת נערים א' ורוב סגל קבוצת הנוער סיים את דרכו עם סיומה של העונה. רותם ניסן, שתפס את הפיקוד על הקבוצה, הצליח יחד עם המנהלים המקצועיים, אדיר נחשון ומשה סטקלר, לבנות קבוצה מגובשת, מאומנת ויציבה, שזכתה לפייט צמוד ביותר ממכבי קרית מלאכי, שנחלה הפסד 2:0 במשחק העונה מול דימונה, מחזור אחד לפני תום העונה. היה זה ההפסד הראשון והיחד של קרית מלאכי העונה, אך כז שגרם לעלייתה של דימונה לפסגת הטבלה ולהישארותה בה גם לאחר מחזור הסיום של העונה.
מ.ס דימונה הייתה הקבוצה העוצמתית ביותר בליגה עם ממוצע הקרוב לשבעה שערים. מ.ס דימונה הבקיעה ב-24 משחקי ליגה 163 שערים - 57 שערים יותר מקרית מלאכי. באופן טבעי שלושת המבקעים המצטיינים של הליגה הם שחקני מ.ס דימונה: אורי טובול (2007) - שהגיע מהפועל באר שבע, סיים את העונה כמלך שערי הליגה עם 34 שערים.
שני סגני מלך השערים הבקיעו 28 שערים כ"א: איתי סויסה (2005) ושלו אגם (יליד דצמבר 2006) - שהגיע מבני יהודה ת"א. בחלק ההגנתי דימונה ספגה 17 שערים בלבד - שלושה יותר מקרית מלאכי. שני ילידי 2007 בלטו בעונה הזו במיוחד: השוער, עילי צריקר, שחקן בית שורשי במועדון, שהתעלה לאורך העונה ובמיוחד במשחקים על כל הקופה מול קרית מלאכי, והמגן המושאל מהפועל באר שבע, איליי הלל - שכבש 11 שערים בכל המסגרות.
דימונה חוגגת כיבוש שער (צילום: יגאל צריקר)אז איך מצליחים לחבר קבוצה עם כל כך הרבה שחקנים, שלא שיחקו קודם יחד, להגיע להישג כזה? רותם ניסן, מאמן הקבוצה, שוטר במשטרת ישראל שמצא עצמו בעבודה מאומצת בגזרת הדרום בשביעי לאוקטובר ובימים שלאחר מכן, משתף בתהליכים שהובילו להצלחה: "אפשר להגיד שגם אני בתוך עצמי לא תיארתי לעצמי הצלחה כל כך מסחררת בגזרת הרכש. זה היה תהליך לא פשוט. כאשר חתמתי בדימונה ופתחתי את העונה, היו בסגל בערך 15 שחקנים מקומיים, כאשר רוב רובם המכריע הם ילידי 2008, מאחר ולא נפתחה קבוצת נערים א'. הבעיה התחילה כאשר פתחנו את האימונים.
השחקנים הללו היו רגילים לדברים אחרים, בעוד שהמטרה שלי הייתה ברורה - לתת דגשים עיקריים ולבצע תהליך, לאו דווקא לעלות בעונה הראשונה כמו יותר להתחיל תהליך שבסיום שתי עונות יוביל לאליפות. ביצענו חמישה אימונים בשבוע, יצאנו למחנה אימונים - שהמועדון מימן באופן מלא בזכות רשות הספורט. ככל שהגברנו קצבים, רוב השחקנים שקיבלתי כירושה פשוט נשרו. השחקנים המקומיים פשוט הפסיקו להגיע לאימונים. לאט לאט מצאתי את עצמי עם פחות ופחות שחקנים באימונים - מה שהביא אותנו להגביר לחץ בגיוס שחקנים חיצוניים. בתהליך ארוך ומלא בעשייה, שנפרש על ימים כלילות , הצלחתי לגייס לאורך קדם העונה 23 שחקנים חדשים, כאשר סגל הקבוצה שלנו עמד על 28 שחקנים. אני לא יודע אם למישהו ברור גודל הדבר , קבוצה חדשה שנבנתה מאפס למאה".
עילי צריקר (יגאל צריקר)בסביבת אוהדי הכדורגל בעיר יש הטוענים, שהרצון להישגיות מהירה דחק החוצה את בני המקום.
"אני חייב לציין מעל במה זו - לא ניפיתי ולו שחקן אחד מהקבוצה. תמיד שהבאתי שחקן חיזוק, זה היה במקום שחקן שעזב או הפסיק להגיע פתאום לאימונים. לאורך חודשיים שעבדנו החלפנו כמעט סגל שלם, שלא הסתגל לקצבים ולעבודה. חשוב להדגיש - סיימנו את העונה עם לא פחות מ-16 שחקני שגדלו פה במועדון - וחזרו הביתה להחזיר עטרה ליושנה".
ואיך הצלחתם כמערכת לחבר קבוצה עם כל כך הרבה שחקנים, שלא שיחקו יחדיו קודם, ליחידת אחת הישגית ומצליחה?
"זה לא דבר שברור מאליו לקחת קבוצה מאפס ולחבר אותה לכדי ריצה לאליפות. מנגד, דבר אחד ברור לכל המועדון על עובדיו - כל תוצאה אחרת , הייתה גורמת לפירוק של הקבוצה הזאת. הגיעו לפה למעלה מעשרה שחקנים, ששיחקו בקבוצות בליגות הראשונות והשניות לנוער ונערים א'. היה ברור, שהם לא יסכימו לשחק עוד עונה בליגה מחוזית., לכן המרוץ חייב להיות חד, יעיל ואיכותי. עוזרי הצמוד בשלוש השנים האחרונות, ליאור סנקר, ואנוכי, רבות על עניין הגיבוש האחדות. לא תמיד זה היה קל. כמו בכל קבוצה נקלענו לירידות ועליות. ככל שהזמן חלף, זה צלח יותר ותיקנו את המנוע תוך כדי תנועה. במהלך העונה שחקנים נוספים נשרו חלקם הן מסיבות צבאיות , והן מסיבות אישיות או מקצועיות. בינואר המשכנו שוב בצירוף שחקני חיזוק לקבוצה והבאנו עוד חמישה שחקנים מבחוץ, ששיחקו בליגות בכירות. רובם של השחקנים לאורך העונה הם שחקנים שאימנתי לאורך הקריירה והניחו מה שנקרא את כל יהבם בדימונה על סמך ההיכרות עמי - מה שלבסוף השתלם להם. ליצור תיאום בין כולם היה מאתגר מאוד, עד שבסוף זה הוביל לכימיה כמעט מושלמת בדשא. ולתוצאות שהגענו אליהם. אני לא יכול לשייך את ההצלחה הזו לדבר מלבד השקעה בדשא, שעות עבודה כפולות , מקסימום רצון והבנת גודל השעה במועדון. זה היה בגדר עכשיו או לעולם לא".
דימונה (יגאל צריקר)למרות שעשיתם עונה ללא הפסדים בליגה, את האליפות הבטחתם רק במחזור האחרון של העונה.
"אם יש פרמטרים שעשו את ההבדל במידה מסוימת, זה העובדה שמלאכי לא הצליחה לנצח אותנו וגם לא לכבוש מולנו וגם העומק של הסגל שלנו. היה לנו מאבק צמוד ותחרותי מאוד מול קבוצה מצוינת בדמותה של קרית מלאכי, שהייתה כבר עם רגל וחצי בליגה הארצית, כאשר בסיבוב הראשון, שאנחנו עוד לא היינו בהילוך גבוה, קרית מלאכי איבדה רק שתי נקודות - במשחק שבו הם אירחו אותנו. הם היו יציבים איכותיים, סללו לעצמם את המסלול הבטוח בדרך לתוצאה הרצויה. באותו משחק בדקה 95 הייתה להם החמצה מסמרת שיער מתוך תיבת החמש. השוער שלנו, עילי צריקר, בהנפת רגל הזויה הצליח ממרחק של שני מטרים להציל את הכדור והשאיר את פער ארבע הנקודות בינינו על קנו. בסיבוב השני, אירחנו את קרית מלאכי מחזור אחד לפני תום העונה, כשהם ביתרון של שתי נקודות עלינו. הייתה אווירה מטורפת ביציעים. זה היה משחק של להיות או לחדול, בו ניתן היה לראות איך כל העבודה המאומצת שהשקענו בעונה הזו מובילה להשגת המטרה. מחצית שניה לפנתיאון עם תצוגת אופי חסרת תקדים, הובילה לניצחון שסלל את הדרך להישג היסטורי ומרגש".
מה ההישג הזה מסמל ברמה העירונית, בעונה שבה קבוצת הבוגרים שוב פישלה?
"הצלחנו להחזיר את דימונה למפה, לגרום לאותם דימונאים שעזבו את העיר לטובת הצלחה במקומות אחרים - להבין שגם בעיר דימונה אפשר להצליח, שגם לנו יש נוער איכותי. יש פה השקעה מקצה לקצה בהובלת עם ראש העיר, בני ביטון - שכנראה שהוא חובב הספורט הגדול ביותר מבין ראשי הערים בארץ. היד תמיד ניגשת לעזרה , הרצון לקדם את הילדים הוא פשוט מטורף וגולת הכותרת - ההצלחה של הקבוצה סוללת דרך לחמישה שחקנים להשתלב בקבוצת הבוגרים, שגם העונה תכוון גבוה בליגה א' במטרה לעלות לליגה הלאומית".
רותם ניסן (יגאל צריקר)במהלך העונה הזו, גם אתם וגם קרית מלאכי מצאתם את עצמכם בשלב מתקדם של העונה מספר שבועות ללא משחקים, בגלל פגרות ובגלל מחזורים חופשיים. התופעה הזו חוזרת כמעט מדי עונה בליגות מחוזיות. כמי שמאמן הרבה שנים בליגות הדרומיות, מה לדעתך צריך לעשות כדי לצמצם את התופעה?
"מכיוון שעליתי ליגה, אי אפשר יהיה לפרש את דבריי כקנטרנות או הסחת דעת מכישלון מקצועי. בעונה הבאה אני אאמן את הקבוצה שלי בליגה הארצית, כך שכל מה שאני אומר כאן, נובע אך ורק מאכפתיות ורצון שדברים כאלה לא יישנו עוד, כי מגיע לקבוצות התנהלות אחרת ויחס טוב יותר. לצערי, בליגה המחוזית, לפחות במחוז שלנו, זאת לא עונה ראשונה, שנפתחת עם 16 קבוצות שנרשמות ואיכשהו מגיעים למחזור הראשון או השני 11-12 קבוצות. אני לא יודע איך שיקול הדעת של ההתאחדות עובד ולמה שבוע לפני המשחקים ואפילו תוך כדי עונה לא מחשבים מסלול מחדש. צריך לבטל את כל הדבר הזה שנקרא "מחזור חופשי" , ולהוציא לוח משחקים עדכני לאחר התפרקות קבוצות. ההתנהלות הזו חוזרת על עצמה לצערנו עונה אחר עונה. זה הזוי. אני לא חושב שמישהו מנסה להבין את גודל הבעיה או רוצה בכלל להבין את השלכותיה. העונה הזו התמודדתי עם לוח המשחקים ההזוי ביותר שנתקלתי פה בכדורגל הישראלי, בכל 10 שנותיי כמאמן. לא ייתכן שבישורת האחרונה בהחלט של העונה, שיחקנו שני משחקים ב-70 ימים. לא ייתכן שיש לקבוצה ממוצע של שלושה משחקים בחודש ופתאום שמונה בחודש וחצי. בתור מאמן היה לי מאוד מאוד מאוד קשה לשמור על השחקנים בפיק מסויים, שיוביל לשיא שלהם ברגע האמת. היה לי קשה מאוד כמאמן לשמור על מורל ורצינות של השחקנים ולהגיע לפיק ריכוז מסויים באימוניים הטקטיים, כי בראשם המטרה הייתה רחוקה. לשמחתינו, איכות הקבוצה ואיכות האימונים יחד עם האינטסיביות ששמרנו תמיד , בשעות עבודה אקסטרות , הוביל אותנן לתוצאה הכי טובה ומתוקה שיש, אבל לא היינו רחוקים מלשלם ביוקר על ההתנהלות הזו".
מה דעתך על רמת השיפוט בליגה?
"גם כאן המצב טעון שיפור. ברוב המשחקים העונה נשלח שופט יחיד ללא קוונים. בסופו של דבר, קבוצה כמו שלנו נפגעה לאורך העונה לפחות פעמיים, שבהן יכולנו לעלות למקום הראשון ופספסנו הזדמנות לשפר עמדות, בגלל החלטות שיפוט רעות, לאו דווקא באשמת השופט. אני הייתי שופט לא מעט שנים, אני בטוח שאף אחד לא מגיע לעשות בכוונה, אבל כשאתה לבד ולרוב אתה קטן גם בגיל וגם פיזית, זה לרעת המשחק. כשנער בן 16-17 צריך לשפוט שחקנים בגילאי 19-20, ספק אם יצליח להשתלט על המשחק. זה עוול גדול לשופטים הצעירים וגם לקבוצות".
למה אפשר לצפות מכם בעונה הבאה בליגה הארצית?
"התוכניות לעונה הבאה הן שאפתניות. המועדון ממשיך בהשקעה נכבדת במחלקה ובקבוה בפרט. המטרה היא לתקוע יתד בליגה הארצית, לשמר את ההצלחה. לצערי, מאחר ולא הייתה קבוצת נערים א' בעונה הזו, אנחנו נשארים בסגל מצומצם עם שלושה חריגי גיל ועוד 3-4 ילידי 2007 שיישארו. לא מעט מושאלים עדיין לא החליטו אם יחזירו או לא. אנחנו פועלים לצרף שחקנים חדשים. הבסיס שלנו מצויין ויש לנו קבוצה שתתמודד באופן ראוי מאוד בליגה הארצית ועוד תפתיע. מבחינת המועדון ההשקעה היא אדירה. וקיבלנו מעטפת מקצועית רחבה ברמה שלא מוכרת בליגה הארצית. לצידי ולצד עוזרי יעבדו: מאמן הגנה לאימוניי יהלום בנפרד, מאמן כושר, מאמן שוערים, מעסה , משקם פציעות, אנליסט. יש לנו מה לתת ויש לשחקנים מה לקבל. אנחנו מקווים למצוא את השחקנים המתאימים, שרוצים לפרוץ במועדון מתפתח עם יומרות גבוהות".
אי אפשר, שלא לסיים עם החגיגה המשפחתית הפרטית שלך.
"אכן. זה באמת לא מובן מאליו, שבעונה אחת שלושה אחים חוגגים עליית ליגה. עידן הוביל מהקווים את קבוצת הנוער של מכבי באר שבע לליגה הלאומית, אדיר תרם את חלקו כשחקן לעלייתה של קבוצת הבוגרים של מ.כ ערד לליגה ב'. הרגשה מדהימה, עשתה שמח בבית ואני מקווה שגם בעונה הבאה תהיה לכולנו עונה מוצלחת".