ב-25 בפברואר 1970, בורוסיה מנשנגלדבאך עשתה היסטוריה כשהפכה לקבוצה הגרמנית הראשונה ששיחקה על אדמת ארץ ישראל, בטח הראשונה שהגיעה אחרי תום מלחמת העולם השנייה ותקופת השואה. ב-ARD מדיה העלו ידיעה תחת הכותרת “משימה סודית תל אביב – איך הכדורגל שינה את ההיסטוריה”, שמספרת על האירוע המכונן ומציינת 50 שנה לסיפור הייחודי שיכול היה להיות נפיץ במיוחד, אך הסתיים בסיפור אהבה.
“"לא ממש היה לנו ברור באותה התקופה שזו הייתה תרומה חשובה ביותר להתקרבות בין גרמניה לישראל,”, סיפר הרברט לאומן, היום בן 76, שאכן לא העריך שאותו משחק העמיק את הקשר בין גלדבאך לישראל, קשר שנמשך עד היום. “הייתה לי צמרמורת, אנחנו עדיין מדברים על איכות המשחק שלנו באותו היום, אני גאה שהייתי שייך ליום הזה”.
הורסט קופל, שגם היה בין השחקנים על המגרש בבלומפילד, לעיני 22 אלף אוהדים משולהבים ונרגשים, טוען כי גם הוא לא ידע על ההחלטה להגיע לישראל, עד ממש רגעים ספורים לקראת הטיסה. “לא היה לנו כל כך נוח עם הרעיון לבקר בישראל, אבל הפחד התפוגג במהרה, היום שני הצדדים ביחסים מצוינים”.
גינטר נצר, שהיה מגדולי שחקני גרמניה באותה התקופה ומהקשרים הטובים בעולם, גם סיפר על אי הידיעה בדבר הביקור בישראל: “הצוות אמר לנו פעם אחר פעם שאנחנו לא מגיעים לישראל, היינו בחורים צעירים שרק הכדורגל בראש שלהם, בלי פוליטיקות. אבל לאחר שעמדו והריעו לנו כשניצחנו 0:6, הייתה הרגשה של אופוריה והשרה. השחקנים עמדו וחיבקו אותנו, התחושות היו מדהימות. במחשבה לאחור, אני מאושר ש-25 שנה לאחר המלחמה, הספורט הביא לנקודת מבט חדשה”.
השיחה המפתיעה של המאמן בהפסקת המשחק בבלומפילד: “כשהובלנו 0:3 בהפסקה, קרה משהו מצחיק מאוד. מאמן ישראל עמנואל שפר ניגש למאמן שלנו הנס ווייסווילר והתחנן בפניו ‘הנס, בבקשה עשה לי טובה ולומר לבחורים שלך להפסיק לשחק ככה, אחרת ישחררו אותי כבר מחר. היינו מופתעים שהמאמן שלנו שבדרך כלל תמיד אמר לנו לתקוף בלי לרחם, ביקש שלא נכבוש עוד. דיברנו בינינו השחקנים והחלטנו שלא לעשות זאת, הכל הלך לנו בחצי השני ושיחקנו מדהים, בסוף ניצחנו 0:6. השחקנים שלהם שמחו איתנו, קיבלנו חיבוקים והם סחבו אותנו על הכתפיים שלהם”.
אגב, המשחק ההוא בת”א והיחסים החמים שהחלו בין מדינת ישראל לקבוצה הגרמנית, הביאו לכך שקצת לאחר מכן שחקן ישראלי ראשון לקבוצה גרמנית והוא שמואל רוזנטל, שקיבל מספר הזדמנויות בקבוצה