עם אוכלוסיה של כ-3.3 מיליון אנשים בלבד, אורוגוואי מהווה מקור לקנאה כבר שנים רבות בעקבות ההצלחות שלה בכדורגל (ואנחנו בטוחים שגם לכם עוברת עכשיו בראש מדינה קטנה אחרת עם דגל כחול-לבן). הסיבה? חינוך, חינוך וגם קצת כסף. הכדורגל במדינה זוכה להשקעות פרטיות וממשלתיות הרבה יותר מכל ספורט אחר, ואת הילדים במדינה מכוונים להיות כדורגלנים. כל מי שבנוי בצורה הכי טובה ומי שמראה את היכולות האתלטיות הכי גבוהות נשלח מיד לנסות את מזלו במשחק.
השנים האחרונות
במהלך שנות ה-80 הכדורגל האורגוואי סבל מירידה חדה ביכולת שלו, אבל בשנים האחרונות ובעיקר מאז ההשתלטות של המאמן אוסקר טבארס על מערך הנבחרות, אנחנו חוזים שוב בחזרה של הסלסטה למרכז הבמה, כשזכור במיוחד מונדיאל 2010 שם הגיעה הנבחרת עד למקום הרביעי, וכמובן הזכייה בקופה אמריקה ב-2011. כעת, אורגוואי רוצה להוכיח שוב שהיא יכולה להחזיר את הגאווה למונטווידאו.
לואיס סוארס עם הקופה אמריקה (רויטרס)קצת היסטוריה
למרות שהיא לא נחשבת כיום אחת מאריות הכדורגל העולמי, אי אפשר לשכוח את זה שנבחרת אורגוואי היא אחת הנבחרות הכי מצליחות אי פעם, בטח ביחס לגודלה. היא לעד תיזכר בספרי ההיסטוריה כנבחרת שזכתה במונדיאל הראשון, לאחר שגברה על היריבה המרה ארגנטינה 2:4. המשחק הזה, אולי החשוב בתולדות הכדורגל האורוגוואי, יצר את התדמית המפורסמת של הסלסטה, זאת שנלחמת עד הסוף ולא מוותרת גם כשהכל נראה אבוד. המוטו הזה יחזור על עצמו גם ב-1950, אז אורגוואי ניצחה את ברזיל 1:2 בגמר המונדיאל, במשחק שנחשב אולי לאירוע הטרגי ביותר בתולדות הכדורגל הברזילאי. אלסידס ג’יג’יה, כובש שער הניצחון שהלך לעולמו ב-2015, ייחשב לעד כגיבור לאומי.
אלסידס ג'יג'יה. גיבור לאומי (רויטרס)הבאנקרים
תארו לכם קבוצה שתשים בחוד ההתקפה שלה את שניים מהחלוצים הפוריים בעולם. האחד מלך השערים של פאריס סן ז'רמן בכל הזמנים, אדינסון קבאני כמובן, השני נחשב בעיני רבים לחלוץ הטוב בעולם כבר מספר שנים, לואיס סוארס שמו, שרשם עונה חמישית ברציפות עם מספרים דו ספרתיים גם בשערים וגם בבישולים, הישג אותו רשם גם בליברפול וכמובן בברצלונה. ועוד לא הזכרנו את מקסימליאנו גומס וכריסטיאן סטואני ואת אבל הרננדס שלא בסגל. הכוח ההתקפי של אורוגוואי פשוט בלתי נגמר.
ההכנות בעיצומן: הנבחרות נוחתות ברוסיהאבל מעל הכל, הנבחרת הזאת היא של סוארס. הזיכרון האחרון שלו מהמונדיאל? הנשיכה בכתף של ג'ורג'יו קייליני במונדיאל 2014. “אחרי שעשיתי את זה, הבנתי את הנזק שזה יכול היה לגרום. אחרי שדייגו גודין הבקיע את השער מול איטליה, אני לא חגגתי כי הייתי טרוד במחשבות של ‘מה יהיה אחרי המשחק?’. נכנסתי לחדר ההלבשה והדבר הראשון שעשיתי היה לדבר עם עצמי, לא רציתי לקבל את המציאות, הכחשתי אותה, התחלתי לבכות, זה היה רגע של כאב גדול עבורי ועבור הנבחרת שלי, על כל מה שראינו במסכי הטלפונים שלנו”.
סוארס וקייליני. כבר לא נושך (רויטרס)במהלך אותו מונדיאל סוארס הגיע לאחר עונת השיא שלו בליברפול, איתה כמעט זכה באליפות. מאז, העביר ארבע עונות בברצלונה והפך לדעת רבים לחלוץ הטוב בעולם. את עונת 2014/15 סיים עם 24 שערים בכל המסגרות. בעונה לאחר מכן הוא כבר העמיד מאזן מפלצתי של 59 שערים (40 בלה ליגה, מה שהעניק לו את תואר הפיצ'יצ'י), בנוסף ל-26 אסיסטים, וגם את העונה שעברה סיים עם מאזן שכל חלוץ בעולם היה מתקנא בו – 37 שערים ו-20 בישולים. מאיזו זווית שלא נסתכל על זה, מדובר במספרים שמעט מאוד חלוצים הצליחו לספק בקריירה שלהם.
אין ספק שהעונה הנוכחית הייתה הפחות מוצלחת של לואיסיטו בקריירה, אך גם אותה הוא סיים עם דאבל ומאזן של דאבל פיגרס בשערים ובבישולים. כמה חלוצים בעולם מסוגלים לספק מספרים כאלה? כעת, אולי במונדיאל האחרון שלו כשהוא עדיין שחקן מוביל, גם הוא יודע שהשאיפות האמיתיות של הנבחרת תלויים בו, וגם הוא יודע שכאן לא מחכה לו ליאו מסי שיעזור לו. הכל עליו.
לואיס סוארס. המפציץ של ברצלונה (רויטרס)על הקווים
המהפך שטבארס עשה מאז הגיע לנבחרת הוא מהפך מדהים גם בפן אישי. המאמן שרואה עצמו כמהפכן והצהיר על עצמו לא פעם כמעריץ של צ'ה גווארה, מעולם לא קיבל יציבות מאף מועדון בו היה, וקריירת המועדונים שלו התאפיינה בעיקר בקדנציות קצרות, כשהטראומה הגדולה הגיעה לאחר שהחליף את פאביו קאפלו האגדי ב-1996 במילאן הגדולה, התקבל בעוינות על ידי הקהל המקומי ושרד בקושי עד חודש דצמבר. בקליארי שרד ארבעה משחקים בלבד בקדנציה השנייה שלו ב-1999 וגם בבוקה ג'וניורס ב-2002 שרד חצי עונה.
"כדורגל יכול לשנות סדרי עולם", אמר בעבר, אך המינוי שלו ב-2006 לנבחרת התקבל בספקנות רבה. למזלו, הפעם הוא קיבל תמיכה מלאה מההתאחדות. את ההישג הגדול של הנבחרת ב-1950 עם הזכייה במונדיאל הוא הגדיר בעבר כקללה: "אנחנו נשענים על ההישג הזה והשחקנים שהגיעו אליו נחשבים לגיבורי-על. אנחנו גורמים לשחקנים שלנו רגשי נחיתות והמשקל על הכתפיים שלהם גדול מדי. רק אם נשתחרר מהעבר נוכל לבנות את הווה שלו ולדאוג לעתיד".
אוסקר טבארס (רויטרס)ואכן, המהפך הגדול התחיל ב-2006 ומי שאחראי עליו יותר מכל הוא טבארס. החיסרון כביכול של כמות האוכלוסיה הקטנה באורוגוואי הפך ליתרון, כיוון שהרבה יותר קל להנחיל שיטה דומה בכל הנבחרות. נבחרות הנערים מתאמנות ביחד שלוש-ארבע פעמים בשבוע, וכולם עובדים על פי אותם עקרונות ועל פי אותה גישה.
במהלך השנים ראינו איך טבארס ניסה להילחם בתדמית הקשוחה והאפורה של אורוגוואי. אם ב-2010 הנבחרת שלו עדיין נחשבה לאחת האפורות והאגרסיביות בטורניר, למונדיאל הקרוב היא תגיע כאחת האטקרטיביות ביותר בו. גם הקהל של הסלסטה החל להתרגל לכדורגל יפה. הקשיחות עדיין מאפיינת את הנבחרת האורוגוואית, אבל טבארס, שתמיד ראה עצמו כמהפכן, בהחלט הצליח להפוך את הסלסטה לאחת הנבחרות היותר אהובות בעולם על ידי האוהדים הנייטרלים.
האוהדים
פביאן קליין, בחור יהודי שגר כיום בישראל, גדל באורוגוואי ומלווה את הנבחרת שנים רבות. שמענו ממנו על הקהל של הסלסטה, המעמד של טבארס, הציפיות מהמונדיאל, התלות בלואיס סוארס וגם הכעס הגדול שיש להם על פיפ"א.
מאיפה מגיע החיבור שלך לנבחרת אורוגוואי?
"נולדתי באורוגוואי לפני 35 שנה במונטווידאו, הלכתי לבית ספר יהודי בגיל צעיר ובגיל 18 הייתי בתכנית של הסוכנות היהודית. בגיל 22 עשיתי עלייה לישראל, אבל החיבור לכדורגל האורוגוואי נשאר חזק. אני אוהד שרוף של פניארול (הקבוצה לשעבר של דייגו פורלאן וכריסטיאן רודריגס), ממשיך לעקוב אחריהם גם היום דרך האינטרנט. הם הקבוצה הכי גדולה באורגוואי והקבוצה הכי מצליחה".
"אני אלווה את הנבחרת במונדיאל. זה המונדיאל השני שאליו אטוס, יש לי כרטיסים לכל שלב הבתים. הקהל באורוגוואי מאוד פנאטי, עוקב אחרי הנבחרת, כדורגל הקבוצות יותר חשוב לו אבל יש תהליך מעניין עם טבארס. מאז שהוא החיל לאמן את הנבחרת הוא איחד את האוהדים סביבו. כשהנבחרת משחקת משאירים בצד את הקבוצות ולא מסתכלים מאיזה קבוצה כל שחקן הגיע. יש באורגוואי 3.5 מיליון אנשים, ומתוכם יש 3 מיליון מאמנים, כמו בישראל. טבארס אוהב להשתמש במילה תהליך אבל הוא מראה גם תהליך של התחדשות והוא זימן שחקנים צעירים והקהל אוהב את זה ומתחבר אליו. הוא החזיר את החיבור של הקהל לנבחרת והוא החזיר את התקווה לקהל, הוא החזיר אותנו לחצי הגמר אחרי 40 שנה והפעם גם עלינו למונדיאל ללא פלייאוף".
אוהדי אורוגוואי (רויטרס)אנחנו מכירים את הכוכבים הגדולים, לואיס סוארס, קבאני, תוכל לספר לי על שחקנים אחרים שכדאי לנו לשים לב אליהם בסגל של אורוגוואי?
"אחד מהיתרונות הגדולים של אורוגוואי זה הקבוצתיות, קבוצה שמכירה אחד את השני הרבה שנים. מילת המפתח זה הקבוצה. מבחינת הסגל אין הרבה כוכבים פרט לסוארס וקבאני וגודין אבל החלק החזק זה האחדות. יש מסורת של כדורגל ואת "הגרה צ'רוואה", שזה הרוח הלחימה (נלקח מהילידים האינדיאנים במקום). מוסלרה מגלטסראיי הוא באנקר בשער, והוא מתעלה על עצמו בנבחרת. גודין וחימנס הבלמים הכי ראויים וחזקים, בקישור יש שילוב של ניסיון וצעירים, הייתי שם לב לפדריקו ואלוורדה מלה קורוניה".
פביאן קליין וחבר. יגיע לתמוך מקרוב (מערכת ONE)"יש הרבה ציפיות מהמונדיאל ברוסיה ויש הרגשה טובה לגבי הנבחרת שמשלבת בין כוכבים לבין קבוצתיות שזה מה שיכול להיות יתרון. באורגוואי יש את השיטה של טבארס שכולם יודעים לשחק על פיה. העובדה שהוא מנהיג את השיטה החל מגילאים צעירים עובדת (גם הנבחרת עד גיל 20 הגיעה לפני 4 שנים לגמר המונדיאל) וזה בא לידי ביטוי גם בנבחרת הבוגרת".
דברים שרואים משם
אוסקר טבארס טען בעבר שהזכייה בגביע העולמי ב-1930 ו-1950 מהווה נטל על השחקנים היום. אתה מסכים? אתה מרגיש שבאורוגוואי תמיד משווים כל שחקן לזכיות העבר?
"אני חושב דווקא שזה הפוך, זו רוח גבית שדוחפת את הנבחרת. ב-1950 זאת זכייה מיתולוגית. מנסים בדור הנוכחי לא לשכח וגם 17 ביולי זה יום שמציינים באורגוואי. זה אמור לתת לשחקנים מוטיבציה ויש משפטים ושירים שמלווים אותנו מאז ויש מיתוס שמלווה. באורגוואי ההרגשה היא שלנו יותר קשה להגיע למונדיאל אבל ברגע שאתם שם הכל יכול להיות. לדעתי יש לנו את הבית הכי נוח. באורגוואי חייבים להיות צנועים, זאת המסורת שלנו. גם היריבים היותר חלשים יכולים לעשות לנו בעיות. אם לא קורה אסון נעלה לשמינית ומשם הכל יכול לקרות. אני אופטימי לקראת שלב הבתים. אפשרי בהחלט להגיע לחצי הגמר".
חושש מהשופטים (מערכת ONE)"באורגוואי המון אנשים מרגישים שלפיפ"א אין אינטרס שאורווגאי תגיע לשלבים המאוחרים כי היא מדינה קטנה שלא יכולים להרוויח ממנה הרבה כסף. ב-2014 סבלנו מהשופטים ויש מי שטוען שם ב-2010 השופט "שרף" אותנו נגד הולנד. במדינה לא שוכחים את זה ויש אצל הקהל הרבה טענות נגד פיפ"א, גם קייליני הודה שלא היה כלום באותה תקרית עם סוארס והוא רק רצה להוציא אותו מהמשחק".
השורה התחתונה
אורוגוואי העפילה למונדיאל מהמקום השני בבית הדרום אמריקאי החזק והמתיש, וצריך להגיד את זה – היא נבחרת שתעשה צרות לכל מי שיפגוש אותה. עם דייגו גודין הקשוח והכל כך מנוסה בהגנה וקישור דינמי שכולל את נהיטן נאנדס הנפלא מבוקה ג'וניורס ואת ג'ורג'אן דה ארסקאטה מקרוזיירו שיש מי שמבטיח שיהפוך ללהיט של הטורניר, הסלסטה הם הרבה יותר מהתקפה קטלנית והציפיות בהתאם.
הבית המוקדם, עם רוסיה המארחת שנמצאת בשפל, ערב הסעודית החלשה ומצרים החידתית לא אמור להוות בעיה גדולה לאורוגוואי, שעל פי התחזית תפגוש את פורטוגל בשמינית הגמר למשחק שבו הכל יכול לקרות. ברבע הגמר כבר עשויה לחכות לה ספרד וזאת תהיה משוכה גבוהה מדי. בסופו של דבר, כמו בכל טורניר גדול, הכל יקום וייפול על ההגרלה, אך לסלסטה בהחלט יש את הכלים להגיע לשלבים המאוחרים של הטורניר.