במציאות של הספורט הישראלי, לא פעם ספורטאים שונים נאלצים להיכנס להסגר שאוסר עליהם לקחת חלק במשחקים או בתחרויות, החלטה שלעתים מביאה גם לסיום הקריירה שלהם. הרבה ספורטאים טובים נושרים בדרך, וכל זה קורה רק בגלל האגודות שמסרבות לשחרר אותם, ובגלל שמנגנון דמי ההשבחה - זה שמעניק כספים לאותן הקבוצות שגידלו אותם - פשוט לא תואם את המציאות.
בכדורגל, בכדורסל, בכדוריד, בשחייה, בחתירה, בג'ודו, בהתעמלות - זה קרה בכל ענף. רק לאחרונה כמה ספורטאים אמיצים פתחו את הפה ודיברו על המצב. כך עשה למשל החותר דני פרידמן שמחזיק על כתפיו את הענף כולו ובאגודה שלו בטבריה סירבו לשחרר אותו לאגודה אחרת בתל אביב. כך עשה גם השחיין האולימפי גל נבו שהסתכסך עם אגודת הפועל ירושלים, שלטענתו לא שילמה לו את הכספים שהייתה חייבת לו והשתמשה בחוק כדי לפגוע בו לכאורה.
נבו יצא למלחמה ולא הסכים לקבל את ברירת המחדל, ללכת להסגר. שנה בחוץ, בגילו המתקדם ואחרי שלוש הופעות במשחקים האולימפיים, הייתה יכולה אולי לגמור לו את הקריירה. אז הוא עירב את כל הגורמים האפשריים, תבע בכל בית משפט ואפילו בבית הדין לעבודה את זכויותיו, יצא אל התקשורת וחשף את הסיפור - ובסוף הוא גם שוחרר אחרי שהפרשה הסתיימה בתיווכו של איגוד השחייה. בתום סדרת פגישות לגישור, הצדדים מצאו מתווה שאיפשר לשחיין לעבור לאגודה אחרת, וגם זה אחרי שהוא נאלץ לוותר לכאורה על כמה מהכספים שהיו חייבים לו.
אלא שבדרך, גל נבו הבין שהוא לא לבד במאבקים האלה ופתאום צצו עוד ספורטאים שפנו אליו עם סיפורים דומים. במקום להיקלע למשבר, הוא ניסה ליזום כמה פעולות. באחת מהן הוא ניסה להעביר תיקון לתקנון של איגוד השחייה באסיפה הכללית שלו. אבל אחרי לא מעט הבטחות שקיבל, הנושא אפילו לא עלה להצבעה. "שינוי תקנון דורש רוב מיוחד של 75 אחוז מסך המצביעים והבנתי שזה פשוט בלתי אפשרי", אמר השחיין. "קשה לעשות מהלכים לטובת הספורטאים דרך האיגודים עצמם כי בתוך כל איגוד יושבים רק נציגי האגודות. ברוב האיגודים אין שום ייצוג לספורטאים והאגודות בעצם קובעות לעצמן את התקנון. בסוף, הן רוצות גם להגן על עצמן".
גל נבו בהליך הגישור של האיגוד. לא רק המלחמה שלו (איציק בלניצקי)השחיין האולימפי לא עצר ושלח מכתב למשרד התרבות והספורט אבל גם שם קיבל כתף קרה. "התגובה הרשמית של משרד הספורט הייתה שזה מצב אישי והם לא מתערבים בו", סיפרו מקורביו. אבל למזלו יש כמה חברי כנסת שכן אכפת להם מהספורטאים. מנואל טרכטנברג ויעקב מרגי מובילים בימים אלה הצעת חוק שנולדה בעקבות שיחות שנעשו עם נציגו של גל נבו, עו"ד חגי אשלגי, שסיפר להם על מסכת הייסורים שעבר.
החוק מציע להקים מוסד בוררות מיוחד לספורטאים שיוכל לשחרר אותם מהאגודות באופן מיידי, ולמעשה הוא יעקוף את המוסדות של האיגודים וההתאחדויות השונים, כמו הוועדה למעמד השחקן למשל. ברובם, הוועדה למעמד השחקן נדרשת לפעול לפי סולם של מחירי מינימום, שהם גבוהים במיוחד, והמטרה היא להקים מוסד-על שיטפל בכל המקרים. בין היתר, הוא גם יגדיר מתי ספורטאי יוכל לקבל את כרטיסו ללא כל תמורה, בהתבסס על "חוק האמנים" של הזמרת איה כורם שקבע כי אסור להחתים אמן על חוזה של יותר משבע שנים. אם החוק יעבור, ספורטאי שהגיע בגיל 18 לאגודה מסוימת יוכל להשתחרר ממנה בקלות בגיל 25, ואם לא ישלמו לו שכר בגיל 21 הוא יוכל לעזוב בלי שום הסגר.
עו"ד אשלגי הסביר כי "נכון לעכשיו נוצר מצב אבסורדי לחלוטין שבו הכרטיס נמצא אצל האגודה כל עוד היא מחליטה שהוא שלה, ואם אתה רוצה להשתחרר אתה נכנס להסגר שאומר שבמשך שנה אתה לא פעיל. הסיפור הזה בעייתי".
במהלך הקריירה הקצרה של הספורטאי הממוצע, לא פעם מגיע מצב שבו הוא מעדיף לעבור לאגודה אחרת. תנאים יותר טובים, שכר גבוה יותר ואפשרות להתקדם רחוק יותר הם אלה שגורמים לספורטאים בדרך כלל לרצות לעבור. לכל איגוד יש את החוקים שלו ולרוב הוא גם מציע מסלולים להשגת פשרה בין הספורטאים לבין האגודות במקרים של סכסוכים, כמו מוסדות בוררות או מוסד שנקרא הוועדה למעמד השחקן. כעת ONE חושף תחקיר על ההתנהלות באותם המוסדות ובודק איך הפכו המנגנונים הללו לכאלה שפועלים בעיקר לטובת הקבוצות?
לאחרונה יצא איגוד הכדוריד בהצהרה חגיגית על הקמת ועדה למעמד השחקן. "פריצת דרך", כך כינו זאת באיגוד. אלא שמי שהתעמק בתקנון שלה גילה את מחירון הוועדה, לפיו שחקן נבחרת מוכשר בן 17 שיפנה אליה על מנת להשתחרר מהאגודה שבה הוא שיחק מגיל צעיר, יצטרך להשיג מימון של מעל 72 אלף שקל.
"זו שערורייה", טען שחקן בענף, אחד מיני רבים שעדיין מתלבטים האם לצאת למחאה בנושא. והביקורת לא איחרה לבוא אפילו מצידן של האגודות עצמן. "מצבו של השחקן הישראלי הורע ובגדול", הצהיר השבוע יו"ר מכבי ת"א, רענן סובל. "אם שחקנים שגדלו אצלנו ירצו לעזוב או לא יסכימו להישאר אצלנו, נבדוק מה אנחנו עושים לא בסדר. אחרי גיל 21 או 23 שחקן בלי חוזה צריך להיות משוחרר", הצהיר.
מסרים נגד התקנון בפסקי הדין
אלא שגם בענפים אחרים המצב לא מזהיר. בהתאחדות לכדורגל חילקו את המחירון הזה לשניים - טבלת מחירים לפיצויים שמגיעים לקבוצה שמעבירה שחקן בן 21 עד 24, שמחושב בסכום מצטבר לתקופה של עד תשע שנים, וטבלת מחירים לפיצויים של העברות קטין, כלומר שחקן בגילי 15 עד 17. בנוגע לבגירים, הם יידרשו לשלם 54 אלף שקל על כל שנה ששיחקו במועדון מגיל 12 עד לגיל 15, כאשר אחרי גיל 15 הם יידרשו לשלם 162 אלף שקל על כל שנה. זאת אומרת, שבחישוב מהיר, שחקן בן 21 ששיחק בקבוצה מסוימת מגיל 14 יגרור סכום פיצויים של מינימום 1,026,000 שקל על שבע שנים שבהן הוא שיחק במועדון.
חגי גולדנברג. התקשה למצוא קבוצה בגלל דמי ההשבחה שלו (נעם מורנו)במקרה שמדובר בהעברת קטין, הסכומים נמוכים יותר ויש גם יותר אפשרויות. קודם כל, חוק הספורט קובע שההסגרים עד גיל 17 הם קצרים יותר ורק לאחר מכן הם מתחילים להתארך, כך שעד גיל 15 השחקן רשאי להיכנס להסגר של חודש תמורת שחרור, עד גיל 17 הוא נדרש להיות בחוץ במשך חצי שנה ובגיל בוגרים הוא נמשך שנה.
אלא ששנת הסגר לא פותרת מתשלום דמי השבחה. לפי המחירון לכדורגלן הצעיר, אם הוא שיחק בקבוצה מגיל 12 עד גיל 13 אז השחקן יגרור תשלום של 10,000 שקל, אם הוא שיחק גם בגילי 13-14 יתווספו לזה עוד 20 אלף, בגילי 14-15 עוד 30 אלף, בגילי 15-16 הסכום כבר עולה בעוד 50 אלף ובגילי 16-17 יתווספו כבר 70 אלף שקל לעונה. זאת אומרת, שנער בן 16 שמשחק מגיל 12 בקבוצה ומעוניין לעזוב אותה לקבוצה אחרת, יגרור למעשה סכום פיצוי של לפחות 110 אלף שקל. אם הוא יצליח להחזיר את הסכום הזה, רק העתיד יגיד.
מחירון הפיצויים בענף הכדורגל (מערכת ONE)בכמה וכמה מהפסיקות שניתנו בוועדה למעמד השחקן בכדורגל ציינו הדיינים לא פעם שהקריטריונים קשים מידי ושאם הם היו יכולים, הדיינים היו פוסקים סכום נמוך יותר ממה שמופיע בתקנון. אבל ידיהם כבולות. אין הופעה בפני הוועדה, הצדדים שולחים מכתב, הדיינים פוסקים אם מגיע פיצוי, ובמידה שכן, יש רף מינימום ולפיו הם חייבים לעבוד. לכן הדיינים, באקט נואש, ניסו במשך שנים לגרום להתאחדות לשנות זאת - באמצעות פסקי הדין שלהם.
כך עשו למשל עורכי הדין שפסקו בתיק של רועי בקל ומכבי פתח תקווה ב-2011 וכך עשו גם בתיק של בן סביר מלפני כשנתיים. במקרה האחרון, הדיינים יעקב סנדלר, גיל סלומון ואשר שור ביקשו אף לשלוח העתק של התיק למנכ"ל ההתאחדות וליועץ המשפטי שלה, על מנת שישקלו את הצעתם. לאחר שפסקו כי יש לשלם על השחקן פיצויים בגובה של 100 אלף שקל, שלושת הדיינים כתבו בין היתר: "אנו מפנים פעם נוספת את קברניטי ההתאחדות לכדורגל, לבחון את האפשרות לשנות את טבלת הפיצוי המצטבר ולהתאימה לשוק הישראלי. נדמה שהסכומים המפורטים בטבלה, כמו גם קשיחות הקריטריונים והיעדר מדרג בין קטגוריות שונות, אינם מתאימים לשוק הישראלי! אין ספק שאם לא היינו כבולים בהוראת התקנון בעניין קביעת סכום פיצוי מינימלי, היינו שוקלים פסיקת פיצוי נמוך משמעותית לקבוצה המעבירה".
מתוך החלטת דייני הוועדה למעמד השחקן בכדורגל (מערכת ONE)"ראיתי ושמעתי על עשרות מקרים שעליהם אני יכול להגיד שהמנגנון הוא בריוני ונצלני", סיפר סוכן השחקנים בועז גורן. "זה לא מה שהתכוונו אליו בפיפ"א כשקבעו את תקנות דמי ההשבחה. המנגנון הוקם כדי להבטיח יציבות כלכלית למועדונים קטנים והדבר אכן עובד במובן מסוים, אך מקרי הקצה שלו - האבסורד, סיפורי החלם, הניצול והרשעות - עולים על האפקטיביות שלו. בישראל יש תקנה ייחודית למשל להמשך זכאות לפיצויי השבחה במקרה שהשחקן עובר בפעם הראשונה, גם אם זה אחרי גיל 24. שחקנים כמו סיראז' נסאר, חגי גולדנברג ואיציק עזוז נתקעו בלי חוזה ובלי הרבה ברירות כי כל קבוצה שחשבה להחתים אותם לקחה בחשבון גם דמי השבחה של מיליון שקל".
שחקן בית? הסעיף בחוזה שמציל כדורסלנים
בכדורסל העסק קצת שונה. מנגנון הפיצויים קובע ששחקן בגיר עד גיל 28 יכול לעבור בחופשיות ואם הוא שיחק למעלה משלוש שנים בקבוצה מסוימת היא רשאית לדרוש עליו דמי השבחה. בכל מקרה, הקבוצה הקודמת שלו לא תוכל למנוע את ההעברה שלו כך שהוויכוח על גובה הפיצוי הופך למשא ומתן בין האגודות - אלא אם השחקן מוגדר כ"שחקן בית", ואז הוא הופך להיות מעין בן ערובה, כך שגם אם החוזה שלו הסתיים בקבוצה שלו, הוא לא רשאי לעבור בלי ההסכמה שלה. ובמקרה שאין הסכמות, הולכים לבוררות.
לגבי גובה הפיצויים, הגבולות לא ממש ברורים. באיגוד הכדורסל קיים מסמך אחד שבו רשומים תנאי הפיצויים וכל ראש מחושב בדולרים. לפי התקנון, אם שחקן בגילי 15-18 רשם שתי עונות בקבוצה מסוימת, היא תקבל פיצויים על סך 500 דולר לכל עונה. כשהשחקן נמצא כבר בגילי 18-21, אם הוא עובר לליגת העל הפיצוי יהיה 1,500 דולר לכל עונה בעוד שללאומית הסכום יהיה חצי מזה ולליגות הנמוכות הוא יעמוד על 300 דולר. מעל גיל 21, אם השחקן יעבור לליגת העל הוא יגרור פיצוי של 50 אחוז משכר הברוטו שלו לעונה עבור קבוצתו הקודמת ולא פחות מ-1,500 דולר לכל עונה בה שיחק בשורותיה.
"ברגע ששחקן חותם על הצטרפות לקבוצה, זה מאפשר לה להפוך אותו לשחקן בית ואז יהיה קשה מאוד בעתיד להשתחרר ממנה עם הכרטיס", אמר ניר אלון, שחקן בעברו ומי שעומד בראש ארגון השחקנים של ההסתדרות כיום. "אנחנו תמיד ממליצים ומבקשים מהשחקנים להוסיף סעיף בחוזה שאומר שבסיום ההסכם השחקן משוחרר ללא תנאי, ללא תמורה וללא דמי השבחה. אם אין לשחקן שחרור, אז הקבוצה באמת יכולה להערים עליו קשיים. וכן, היו מקרים שטיפלנו בהם וראינו איך אגודות משתמשות בזה כדי להחזיק אותו בכוח".
הסכומים משתנים בכל איגוד, אין אחידות וכל איגוד עושה דין לעצמו. "הפיצויים האלה הם דבר שכיח בעולם והם מגיעים תמורת אימון וקידום של השחקן", מסביר עו"ד רן קידר שמייצג את ארגון השחקנים בהסתדרות. אלא שלא ברור על מה האגודות דורשות עוד כספים, אם בצעירותם אותם הספורטאים שילמו להם כספים עבור אימונים בבתי הספר לכדורסל שלהם.
ניר אלון (מוחמד מוררה)מעיון במסמכים פיננסיים של אגודת כדורסל ממוצעת בישראל, כזאת שמחזיקה בקבוצה בליגה הארצית ובמקביל מפעילה בית ספר לכדורסל של כ-350 ילדים, מצטיירת תמונה אחרת. לפי המסמכים, אמנם קבוצת הבוגרים מביאה את המועדון לגירעון של 17 אלף שקל בשנה, אבל בית הספר לכדורסל מביא הכנסות של כ-475 אלף שקל בעוד שההוצאות שלו עומדות על כ-341 אלף שקל. כך, בסופו של דבר, למועדון יש רווח של כ-117 אלף שקל במאזן הכללי בזכות מחלקת הנוער שלו. ומעבר לזה, אגודות מקבלות כיום יותר תקציב מהמדינה ככל שיש ברשותן יותר ילדים רשומים.
על פניו, האגודה המדוברת משקיעה בפועל הרבה פחות ממה שהיא מקבלת. כל הורה הרי משלם דמי חבר על הילד שלו, וכך האגודה נהנית מההכנסות שמביאים לה הילדים. למרות ההשקעה בציוד, המאמנים וביטוחים היא עדיין רווחית. "זה אמנם תלוי בהתנהלות של כל אגודה בפני עצמה, אבל הטענה שראשי קבוצות מממנים ומשקיעים בספורטאים הצעירים שלהם היא לכאורה לא ממש נכונה", הסביר גורם בענף. "זה תקף אולי במדינות אחרות ששם הספורט הוא בחינם".
חופש העיסוק? ספורטאים אולימפיים סובלים יותר
באיגודים האולימפיים, הקטנים יותר, הנושא לא ממש הוסדר ושם ככל הנראה קיימים הרבה יותר מקרים של כניסה להסגר, שהוא בעצם סוג של פתרון קל במקרה שאין ברירה. אבל לכל הצדדים ברור שזה פתרון נוראי. בגלל זה לא פעם הספורטאי מסכים להיכנע לתנאים שמציבים לו, העיקר שיוכל לעזוב ולהימנע מההסגר.
כך קרה לשחיין צעיר שביום בהיר אחד גילה שהאגודה שלו קיצצה לו בכספי התמיכה. הוא עצמו מיד הודיע על כך שהוא בדרך להסגר אם לא יסכימו להעלות לו את השכר ובאגודה מנגד הציעו לו להשתחרר מיידית אם יקנה את הכרטיס שלו תמורת כ-60 אלף שקל. סכום קצת מוזר, לנוכח העובדה שהשכר שהוא קיבל עד כה מהאגודה עמד על כ-3,000 שקל בלבד. "הרבה חושבים שזה הפתרון אבל אין אף ספורטאי שלוקח את הסיכון של להיות בהסגר", טען ספורטאי בכיר אחר שעבר מסכת ייסורים דומה. "בסוף מישהו מוצא אגודה, מתפשר על התנאים, לפעמים אפילו משלם כסף מהכיס שלו וממשיך הלאה".
השחיינים בארץ מתפשרים על התנאים (נעם מורנו)גורמים שונים באגודות טוענים שבמשך שנים הן השקיעו בספורטאים שלהם הון עתק ומגיע להם פיצוי רק על זה. "היו לנו מקרים שגם ספורטאים מנצלים לרעה את החוק", טען גורם באחת מאגודות השחייה באזור המרכז. "היה לנו למשל ספורטאי צעיר מאוד שהאגודה מימנה לו הוצאות על המאמן שעבד איתו בחו"ל. כשהוא ממש הגיע לגיל בוגרים, ביום בהיר אחד הוא קם ואמר שמשלמים לו טוב יותר באגודה אחרת והוא רצה להשתחרר. אז מה, דווקא עכשיו כל ההשקעה שלנו תלך לפח מבלי שנהנה מההצלחה שלו?", תהה הגורם.
"כל הטענות האלה הן קשקוש מוחלט", טוען מנגד עו"ד חגי אשלגי שמעורב בענייני השחייה בארץ. "משרדי עריכת דין לא משקיעים במתמחים שלהם? רופא שעושה התמחות בבית חולים צריך שנה הסגר כדי ללכת לעבוד בבית חולים אחר? בחברות הייטק לא משקיעים באנשים והם עוזבים ומתקדמים למקום אחר? מה זו השטות הזאת? האגודות חושבות שהספורטאים הם עבדים והכי עצוב זה שבענפים האולימפיים הם עוד מקבלים את הסכומים הכי נמוכים שיש. בכל מקום עבודה משקיעים בעובדים צעירים, רק באגודות ספורט אומרים 'אבל השקענו, מישהו צריך לשלם על זה'. זה הזוי ומנוגד לחופש העיסוק".
גם המתעמלת האמנותית נטע ריבקין נכנסה בעבר להסגר כדי לעבור ממקפת פתח תקווה לאגודת מכבי תל אביב. "להיות בהסגר זה נותן תחושה של חוסר אונים והעובדה שלא משחררים אותך מהאגודה שלך גורמת גם להרגשה שיש חוסר כבוד לספורטאי, ובוודאי כשמדובר בספורטאי אולימפי יחיד", שיתפה ריבקין. "אם לא טוב לי להיות בסביבה מסוימת, למה לא שמורה לי הזכות לעבור למקום אחר? ספציפית אליי, ההסגר שלי פגע בי פחות כי הוא שלי נמשך רק חצי שנה בגלל שתוחלת החיים של קריירה בענף שלי היא קצרה יחסית, אבל זה עדיין משהו שלא צריך להיות קיים בכלל".
נטע ריבקין. נגד ההסגרים (איציק בלניצקי)בענף שלה, נדירות הפעמים שמתעמלת עוברת מאגודה לאגודה, ולמזלה אין שם מחירון לדמי השבחה, מהלך שנפל בהנהלה הקודמת של האיגוד. כיום ריבקין, שכבר פרשה מפעילות, יושבת בהנהלת הוועד האולימפי ומנסה לאזן מעט את התמונה בדיונים שמתנהלים בה, תחת הכובע של יו"ר ועדת הספורטאים, אבל באיגודים עצמם עדיין לא ממש מעוניינים בדעתם של הספורטאים שלהם כאמור.
בג’ודו דווקא חושבים אחרת
ולמרות זאת, אחד מהאיגודים שבהם הכי קל לעבור בין אגודות הוא איגוד הג'ודו, שמציע פיתרון אחר. באיגוד יש שני מסלולים - מסלול בתשלום, לפיו ג'ודאי יכול לעזוב אגודה תמורת תשלום פיצויים שהם נמוכים יחסית, בהתבסס על כמות השנים שבהן הוא התחרה בה ובהתבסס על ההישגים שלו. ובמסלול האחר, אם הג'ודאי או האגודה הקולטת לא מעוניינים לשלם פיצויים, הג'ודאי יעבור באופן מיידי להתאמן ולהתחרות באגודה החדשה שלו אבל מי שתהנה בשנה שלאחר מכן מהניקוד ומההצלחות שלו תהיה האגודה הישנה.
אמנם בענף הזה האגודות הן כוחניות ולרוב הג'ודאים ירצו להתאמן במועדונים שמזוהים עם הדמויות החזקות בענף, אבל אם מי מהם ירצה לעבור אגודה במסגרת המסלול בתשלום, הוא יוכל לעשות זאת בקלות יחסית משום שמחירון הפיצויים מציג סכומים נמוכים משמעותית מיתר הענפים בארץ.
מחירון הפיצויים בג'ודו. מהנמוכים ביותר בארץ (מערכת ONE)לפי השיטה, הפיצוי יתחיל מסכום בסיס של 2,000 שקל ועל כל שנה יתווספו עוד 500 שקל עד לחמש שנים סה"כ, כך שבמקסימום האגודה תקבל כ-4,500 שקל. בנוסף לזה, אם הג'ודאי זכה בהישגים, הוא ישלם מענק נוסף לפי ההישג הגבוה ביותר שרשם באגודה שאותה הוא רוצה לעזוב - כך שמקום ראשון באליפות ישראל יביא לתוספת של עוד 3,000 שקל וזכייה במדליה באליפות העולם, באליפות אירופה או במשחקים האולימפיים תוסיף סכום שנע בין 25 אלף שקל ל-6,250. ירדן ג'רבי למשל, שנמצאת בטופ העולמי, יכולה להשתחרר מהאגודה שלה בארץ תמורת 29,500 שקל בלבד.
המקרה הכי זכור באיגוד הזה היה של הג'ודאי אלון ששון. אחיו של אורי, שהיה אמור להיות הצלחה גדולה לפחות כמוהו, השתייך לאגודה בירושלים ורצה להתקדם למיטב נתניה, אלא שבבירה לא הסכימו לשחרר אותו ולכן הוא נכנס להסגר ונאלץ לפרוש.
ירדן ג'רבי ומשה פונטי. בארץ דואגים לג'ודאים (עמית שיסל)"הגענו למסקנה שאנחנו לא רוצים לפגוע בספורטאי", התייחס לכך יו"ר האיגוד משה פונטי. "נניח שיש ספורטאי שרוצה לעבור לאגודה אחרת ואין הסכמות, אז המקום לפגוע בו אני בעצם עושה הסגר שהוא לא הסגר. הוא עובר לאגודה החדשה, הוא יכול להתחרות, אבל האגודה הקודמת שלו מקבלת את ההטבות והניקוד שצבר בשנת ההסגר. כולם מרוצים מזה, כולל האגודות, כי בסופו של דבר הכל זה כסף".
אז אפשר גם אחרת והכל שאלה של רצון. נכון לעכשיו מי שמנהיג את האיגודים וההתאחדויות הם בעלי המועדונים, והם אלה שקובעים לרוב את חוקי המשחק. לא ברור מדוע הם חוששים משוק חופשי, אבל המקרים האחרונים מלמדים שהספורטאים בישראל הפסיקו לשתוק, המודעות שלהם היא גדולה יותר והם לא חוששים לצאת כנגד המערכת. "שוק העבדים" הזה אולי בדרך להיסגר, אבל בהרבה ענפי ספורט בארץ העתיד עדיין לא נראה מבטיח. והכל בגלל פוליטיקה קטנה ותאווה בינונית.