כשעונת הכדורגל הנוכחית בפרמייר ליג יצאה לדרך, היה ברור לכולם שהפעם, לשם שינוי, דווקא האנשים על הקווים יעמדו במרכז תשומת הלב. וזה לא שחסרים כוכבים גדולים בליגה האנגלית, בוודאי לאחר קיץ שבו בוזבזו מעל מיליארד פאונד על שחקנים. ובכל זאת, הסיפור העונה היה המאמנים.
באופן יוצא דופן, התקבצו השנה בכל קבוצות הצמרת המאמנים שנחשבים לעילית של אירופה, ולכל אחד סגנון משלו וסיפור משלו. יורגן קלופ וסגנון הרוק’נרול שלו בליברפול, פפ גווארדיולה שהגיע לאתגר הכי גדול בקריירה שלו במנצ'סטר סיטי, ז'וזה מוריניו שרצה לשקם את השם שלו ושל מנצ'סטר יונייטד, וכן, גם אנטוניו קונטה, שהגיע אחרי היורו הנהדר עם נבחרת איטליה, אך בפרופיל מעט נמוך יותר (ובכלל לא הזכרנו את פוצ'טינו וארסן ונגר). אכן, קרב בין מיטב המוחות של הכדורגל העולמי, ומהקרב הזה יצא העונה מנצח אחד גדול, בנוק אאוט מדהים.
כשאנחנו באים לסכם את האליפות של צ’לסי, ומנסים להבין איך קבוצה שהגיעה לאחר עונה טראומתית הצליחה שנה לאחר מכן לזכות בתואר בצורה כל כך מרשימה, הדבר הראשון שצריך הוא לחזור אחורה, לפתיחת העונה. כבר במסיבת העיתונאים הראשונה של אנטוניו קונטה, זאת שמעט נשכחה בכל הרעש התקשורתי סביב גווארדיולה ומוריניו, האיטלקי אמר משפט שבדיעבד הפך למכריע בעונה שלו: "באיטליה אנחנו אומרים שמאמן הוא כמו חייט. אתה צריך לדעת להתאים את החליפה לשחקנים שלך". המשמעות ברורה: אם אתה לא מצליח, אתה משנה את השיטה. אתה לא משנה את השחקנים. אתה 'תופר' להם את הסגנון שמתאים להם. אמר קונטה, אמר ועשה.
כשהאיטלקי הגיע לסטמפורד ברידג' הוא ירש את רוב הסגל שבנה מוריניו. זה שאמנם זכה באליפות לפני שנתיים, אך עבר עונה נוראית בה סיים במקום העשירי בלבד, עם 12 הפסדי ליגה, והאשמות מצד הפורטוגלי שהשחקנים בגדו בו. עם אדן הזאר ודייגו קוסטה שנראו כמו שחקנים גמורים, עם הגנה שספגה 53 שערים ועם חדר הלבשה קרוע לגזרים. פרט לאנגולו קאנטה מלסטר, האיטלקי לא הביא עמו שם גדול, כזה שאמור לשנות את הקבוצה מן הקצה אל הקצה, ואכן בתחילת העונה שיחק בשיטה דומה מאוד לזאת ששיחק מוריניו, ועם כמעט אותו ההרכב. הפתיחה הייתה טובה, עם שלושה ניצחונות רצופים, אבל משהו החל לחרוק.
אנגולו קאנטה. הרכש הכי משמעותי (רויטרס)בשלושת המחזורים הבאים, צ'לסי של קונטה השיגה נקודה אחת בלבד. היא סיימה בתיקו בחוץ נגד סוונסי, הפסידה בבית לליברפול 2:1, והשיא הגיע במשחק נגד היריבה העירונית ארסנל, שם נקלעה לפיגור 3:0 כבר במחצית הראשונה. זה הזכיר את העונה שעברה, את הקבוצה שלא מוצאת את עצמה על המגרש. ואז, הכל השתנה.
זוכרים את מה שקונטה אמר בתחילת העונה? אז במחצית של אותו משחק, האיטלקי לקח על עצמו את תפקיד החייט, ותפר חליפה חדשה. בשינוי, שעתיד להתברר כדרמטי, הוא הוציא את ססק פברגאס והכניס במקומו את מרקוס אלונסו. צ'לסי עברה למערך של 3-4-3, כאשר הספרדי סוגר את האגף השמאלי, ואספיליקווטה עוזר לדויד לואיז במרכז. צ'לסי לא ספגה במחצית השנייה, נראתה טוב יותר, ולמרות ההפסד, זה היה כנראה המשחק החשוב ביותר שלה העונה.
מאותו משחק, הבלוז יצאו למסע מדהים של 13 ניצחונות רצופים, כשבמשך שבעה משחקים רצופים הם לא סופגים ולו שער אחד. הם רמסו את לסטר 0:3, את אברטון 0:5, את סיטי וגווארדיולה הם ניצחו 1:3 באתיחאד, והשיא? 0:4 עצום נגד מנצ'סטר יונייטד ומוריניו, זה שטען שאותם שחקנים מכרו אותו. צ'לסי הפכה לחבורה בלתי ניתנת לעצירה, והכל החל באותה מחצית רעה נגד ארסנל.
אז מה בעצם השתנה ולמה זה הצליח כל כך? קונטה, שידוע כשועל טקטי ותיק, ידע לעשות את המהלך הנכון שינצל את האיכויות של השחקנים בסגל, ויותר חשוב מכך, למד איך להתגבר על החולשות שלהם. לא מעט גבות הורמו כשדויד לואיז חזר בקיץ מפאריס ז'רמן. לואיז היה, ועודנו, בלם בינוני ובעיקר חסר אחריות, וככה זה נראה בתחילת העונה. אך ברגע שהוא קיבל את העזרה במערך של שלושה בלמים, הוא התפנה להיות השחקן שמפתח את ההתקפות מאחורה, ושם האיכויות שלו באות לידי ביטוי, וחשוב מכך, יש מי שיתקן את הטעויות שלו.
ואז אנחנו מגיעים לשחקן הכי חשוב במערך. אנגולו קאנטה, שחקן העונה של השחקנים ושל העיתונאים, הקלוד מקאללה של צ'לסי הנוכחית. קאנטה היה כל כך משמעותי, כל כך חשוב, שהוא שדרג את כל הקישור וההתקפה. הזאר, שעבר עונה מסויטת תחת מוריניו, התפנה לגמרי מעבודה שחורה וחזר לפרוח: "אני נהנה לשחק בעמדה הזאת, יש לי הרבה חופש ובזכות ההגנה והקישור אנחנו זוכים בכדור הרבה, זה נותן לי אפשרות להצטרף להתקפה כל הזמן", אמר הבלגי עוד במהלך העונה, וראו את זה גם במספרים שלו, עם 15 שערים, חמישה אסיסטים, ובעיקר המון רגעי קסם שהזכירו את הכשרון העצום של הבלגי.
ואם העונה הזאת גורמת לכם לחשוב שקונטה הוא גאון כדורגל מסוג מיוחד, אל תדאגו, אתם לא לבד. אנדראה פירלו, אחד שיודע משהו על גאונות במגרש, לא היה מופתע מההצלחה של המאמן האיטלקי: "בשבילי, הוא המאמן הטוב בעולם, אין ספק. הוא גאון, פשוט ככה. הוא עובד בכל יום, בכל דקה ובכל רגע עבור הכדורגל ועבור הקבוצה שלו. הוא מודע לכל פרט קטן, כל דבר שקורה על הדשא. זכיתי איתו בשלוש אליפויות ביובנטוס ובכל יום מחדש האימון היה קשה ומאתגר".
בעבר, כתב פירלו על קונטה בספרו האוטוביוגרפי: "כשקונטה מדבר, המילים שלו תוקפות אותך, פותחות לך את הדלתות במוח. אתה מרגיש שהן שוברות לך כל מחסום בראש. אני לא יכול לספור כמה פעמים אמרתי לעצמי בתור שחקן: 'וואו, הוא אמר משהו ממש חכם ומדויק היום'". קונטה הוכיח גמישות מחשבתית גדולה לאורך הקריירה, ויכול להיות שבאנגליה לא היו מוכנים לכך.
הוא ידע לשחק עם יובנטוס גם עם שלושה בלמים וגם ב-4-2-4, שיחק עם נבחרת איטליה ביורו בשיטת ה-2-5-3 והפתיע את כולם, והעונה, כאמור, מקסם בצורה מדהימה את הסגל של צ'לסי. דיברנו את החזרה לחיים של קוסטה והזארד, אבל השחקן שמדגים יותר מכל את הגדולה של האיטלקי הוא ללא ספק ויקטור מוזס. השחקן המושמץ, שהושאל עונה אחרי עונה, מצא מקום של קבע בהרכב בתפקיד חדש באגף ימין, והפך לאחד השחקנים החשובים במהלך העונה. מי היה מאמין?
ועוד לא הזכרנו את השילוב של פברגאס כמחליף שיכול לשנות את המשחק, השערים החשובים של פדרו והעונה הנפלאה של הרכש מרקוס אלונסו. נכון, לצ'לסי היה את היתרון שהיא לא שיחקה באירופה ואת היתרון שהציפיות בתחילת העונה לא היו גבוהות כתמיד. בעונה הבאה, כשהיא בליגת האלופות ובסגל שיהיה אולי שונה (קוסטה צפוי לעזוב, הזאר מבוקש בריאל מדריד), החיים יהיו יותר קשים. אבל תסמכו על החייט הכי טוב בכדורגל העולמי, שהוא יידע מה לעשות. תתנו לו את הבד, הוא כבר יתפור את החליפות.