מכבי תל אביב סגרה ביום שבת האחרון עונה שנייה ברציפות ללא אליפות המדינה. עונה שנייה ברצף שבה הצהובים נופלים במאבק מול הפועל באר שבע. אם אשתקד הכל הוכרע במחזור הסיום, הפעם משחק ההכתרה של האדומים התרחש בנתניה כשנותרו עוד 9 נקודות בקופה עד לסיום העונה. גם אם הצהובים היו מנצחים או מסיימים בתיקו, זה לא היה דוחה את הקץ.
את האליפות מכבי ת”א הפסידה כבר בטרנר, כך טענו שחקניה, כך היה ברור לכולם בבוקר שאחרי המשחק ההוא. ישנם פרמטרים רבים שבהם אפשר לשפוט את הכישלון הצהוב בליגת העל, עונה שנייה ברצף. החלטנו לבחור את החמישה שככל הנראה הכריעו את הכף לטובת אלונה ברקת וברק בכר, חמישה פרמטרים שאם לא יתוקנו בקיץ הקרוב, יובילו להמשך השליטה של ב”ש בליגת העל.
1. פחות אגרסיביים, פחות בכושר
ההבדל הזה צעק לשמיים. ביחס לכל הליגה, מכבי תל אביב יותר פיזית, יותר אגרסיבית, בכושר מצוין. אפשר לראות במשחקים צמודים איך החל מהדקה ה-65, הקבוצות מתחילות להתעייף, ללכת בטבעיות לאחור עוד יותר שכן הן לא מצליחות לעמוד בקצב. העונה, המימד הזה נפגם. היו רגעים בהם גם הכושר העדיף של מכבי ת”א, לא הספיק. לא היו את העוצמות שהורגלנו לראות מהחבורה בצהוב. אלא שבמאבקים מול הפועל באר שבע, למעט משחק אחד בנתניה, העניין הזה כבר צעק לשמיים. מכבי ת”א כבר לא אגרסיבית ופיזית יותר מכל היריבות שלה. זה אולי המהפך הגדול ביותר של הפועל ב”ש על הצהובים. המהפך בו דרור שמשון הצליח להציב קבוצה פיזית יותר מחואן טוריחו. אולי במקום מסוים, הנחיל סדקים משמעותיים במיתוס הזה שנקרא טוריחו.
״אליפות מאוד מיוחדת ומרגשת״אין ספק כי מדובר באיש מקצוע עם רקורד מרשים. חלק גדול בשינוי של מכבי ת”א בחמש השנים של ג’ורדי קרויף הוא כמובן טוריחו, אבל מה קרה העונה? איך קרה שמכבי ת”א הגיעה למשחק מול ב”ש בנתניה ונראתה נחותה ממנה בכל פרמטר של כושר, פיזיות ואגרסיביות? איך קרה שהיא לא עמדה מולה בקצב המשחק? השורה התחתונה היא כזאת. בין מכבי ת”א לב”ש מפרידות 11 נקודות בשלב הזה של העונה. 5 מהן הצהובים הפסידו מול היריבות האחרות בליגה, 6 היא הפסידה מול ב”ש. וזה משמעותי. זה מלמד שגם אם הטעויות של ג’ורדי קרויף (נניח, אי פיטורי שוטא ארבלדזה אחרי ההפסד לבני יהודה) לא היו קורות, עדיין הפער במפגשים הישירים היה מספיק לאליפות אדומה והפער הזה נבע לא רק מאיכות הסגל, אלא גם מהמצב הגופני של הסגל.
2. נפילה עם המאמנים
ג’ורדי קרויף תמיד החזיק מברק בכר, אבל מיץ’ גולדהאר לא רוצה מאמנים ישראלים וכך כל סיכוי להביא את בכר מעירוני קריית שמונה בזמנו, לא היה צולח. הבעלים הקנדי רוצה מאמנים זרים, כאלה שישדרגו את מכבי ת”א. העונה, שום מאמן כזה לא הגיע. שוטא ארבלדזה יהיה לנצח חתום על 0:5 בדרבי היסטורי, וזהו. הוא היה המאמן הכי חלש שהגיע בתקופת קרויף. גם מחליפו, ליטו וידיגל, לא מבריק. האנגלית הרעה, התדמית הלא טובה שמצטיירת לו בכל פעם שהוא עומד מול מיקרופון ובשורה התחתונה, גם הנחיתות במפגשים מול ב”ש. ההתבטלות הטקטית בטרנר וגם בנתניה, העלו לא מעט תהיות וגם שלחו את קרויף לחשוב האם הוא האיש הנכון לעמוד על הקווים.
נשאלת השאלה, מדוע קרויף בכלל זז הצידה? מה מנע ממנו לסיים את העונה על הקווים ולבחור מאמן חדש בשקט, בקיץ, בלי התפשרויות? מי בדיוק כיוון את קרויף לבחור בווידיגל? יש לא מעט גרסאות בנושא, מעורבות של אנשים כאלה ואחרים. קרויף צריך לחזור למקורות, להקשיב לאנשים שאיתם הלך בתחילת הדרך, כי הדרך בה בחר בשנתיים האחרונות התבררה ככישלון.
שוטא ארבלדזה עצבני. כישלון חרוץ (נעם מורנו)
3. מה עשית בינואר?
זה לא רק וידיגל, זה גם חודש ינואר, בו צורפו ארון שוינפלד, רובן מיקאל, מרסלו וראמון. לפחות לגבי מיקאל, ההתחלה הייתה טובה, אך בדיוק כמו האריס מדוניאנין או נוסא איגייבור, הפורטוגלי הוכיח כי הוא טוב רק כאשר הקבוצה שסביבו טובה. הוא לא השחקן שיוציא את מכבי ת”א ממשחקים קשים, או ממשחקים שבהם פחות הולך. הוא לא השחקן שירים אותה, אך הוא כן זה שיוכל לתת לה אקסטרה כשהיא משחקת טוב. זה לא מה שמכבי ת”א של העונה צריכה.
מכבי ת”א של העונה הייתה צריכה שחקנים שירימו אותה למעלה כשהיא חווה משברים תוך כדי משחק. מיקאל לא כזה. שוינפלד הגיע פצוע ולקח לו זמן להיכנס, ולכן עוד קשה לשפוט אותו. ומה לגבי מרסלו וראמון? מדוע הגיעו השניים אם כלל לא זכו להזדמנות? בחודש נובמבר אמר קרויף על הדשא בקריית שלום כי יבוצעו שינויים רחבים בסגל. כי הוא מבין שצריך לתקן את הטעויות של הקיץ. הטעויות לא תוקנו. השינויים הנרחבים לא ממש קרו. מכבי ת”א נשארה אותה קבוצה. פשוט עם אנרגיות אחרות אחרי עזיבת שוטא, אנרגיות שנגמרו בפלייאוף.
מרסלו, ראמון וג'ורדי קרויף. בשביל מה הם הגיעו? (אתר רשמי מכבי ת"א)
4. כמו תקליט שבור – רכש זר לא מספיק איכותי
את הנקודה הבאה יש להמשיך עם מבט על אוסקר סקאריונה, שהחל את העונה טוב ואז קרס ונעלם בשל פציעות, אולי גם בשל יכולת. כשקיבל אחרי שחזר מפציעות את ההזדמנויות, לא החזיר. במשחק האחרון אפילו נשלח לשבת ביציע. אליו תצרפו את השחקנים שהוזכרו בסעיף הקודם, ומה קיבלנו העונה? וידאר קיארטנסון אחד שכבש 17 שערים בליגת העל. פה אין ספק, מדובר ברכש מצוין. אבל, קרויף ידע שהוא יצטרך למצוא תחליף לשערים של ערן זהבי, 35 במספר בליגת העל ו-6 בישולים. הוא מצא 18 של קיארטנסון. טל בן חיים השתדרג וכבש חמישה יותר ביחס לעונה שעברה. עדיין חסרים למכבי ת”א כ-20 שערים שהיו חתומים על שמו של זהבי.
סקאריונה שהיה אמור לספק חלק נכבד מהם, לא עשה זאת. גם הזרים האחרים לא. מול הפועל באר שבע פתחו בהרכב שני שחקנים זרים. מנגד עמדו חמישה. שלושה מהם היו ברמה אחרת לגמרי. ויטור, אוגו, וואקמה – למכבי ת”א אין שלושה שחקנים זרים ברמה הזאת. מעבר לקיארטנסון, השחקנים הזרים שלה הם בערך ברמה של חובאן. השחקן שברק בכר הוציא כדי לקבל תוך שתי דקות בישול ממיכאל אוחנה. ואת מי בדיוק הכניס וידיגל? את מיקאל הדועך ואת שגיב יחזקאל שעכשיו, כשנותרו עוד ארבעה משחקים לעונה הזאת, התחיל לקבל הזדמנויות. בכל הנוגע לבחירת הזרים, יום שבת האחרון הציב מראה ברורה בפני ראשי המועדון שהבטיחו מהפך כולל בעניין ניתור ובחירת הזרים לעונה הבאה.
חיימוב מול סקאריונה. נעלם אחרי פתיחת עונה טובה (רדאד ג'בארה)
5. היעדר רוטציות
אל הסעיף האחרון צריך לחבר את הדבר הבולט ביותר תחת ארבלדזה וגם וידיגל. קבוצה שלא מבצעת רוטציות. מכבי ת”א מתחלקת בין 12-13 שחקנים קבועים. השאר מופיעים פה ושם, מקווים לקבל הזדמנות נדירה, וקשה להותיר חותם כאשר אתה משחק פעם בחודשיים. לעיתים גם יותר מכך. תסתכלו על אבי ריקן למשל, או אפילו על אייל גולסה עד שהתחיל לשחק בנבחרת אצל אלישע לוי. תיקחו לדוגמה את יחזקאל שחימם יותר את הספסל ביציע מאשר את ספסל המחליפים.
מכבי ת”א לא ערכה העונה רוטציה. לא כמו שביצעו פאקו אייסטרן ולפניו בצורה מובהקת, פאולו סוזה. מלחמה על ההרכב לא הייתה. שחקנים הרגישו שאין להם בכלל הזדמנות. אצל ארבלדזה במיוחד. לאחר מכן גם אצל וידיגל. פגשתי את אחד מאותם שחקנים שכלל לא קיבל דקות תחת וידיגל לפני המשחק מול מכבי חיפה. “אין לי מושג מה המאמן הזה רוצה ממני”, אמר. בדעה שלו מחזיקים שחקנים נוספים. הם לא מבינים למה הם לא קיבלו הזדמנויות להוכיח את עצמם.
ליטו וידיגל. רוטציות קטנות, כמו ארבלדזה, ושחקנים שלא מבינים מה הוא רוצה מהם (עמית מצפה)מכבי ת”א זנחה חלק מהדברים שהובילו אותה להצלחה. סגל רעב, סגל תחרותי, סגל עם כושר גופני גבוה. הצהובים מתלוננים על עומס כבר שתי עונות. על היעדר פגרות. מאשימים את הנבחרת. אולי הגיע הזמן שגם יביטו פנימה ויאשימו את צוותי האימון שלהם, שלא מבצעים רוטציות, שלא שומרים על הסגל טרי, שלא נותנים לכל השחקנים הזדמנויות שוות, ואולי גם על כך שכבר לא מתאמנים באותה רמה שאפיינה אותם. האם מרסלו נרכש ב-1.6 מיליון דולר כדי לשבת ביציע? האם לברק יצחקי לא הגיע לשחק בעידן ארבלדזה? והדוגמאות הן רבות ומובילות לאותה המסקנה. איפה שברק בכר הצליח לשמור על סגל טרי, רענן ולבטל מרמור, ארבלדזה ווידיגל נפלו. ואיתם גם תקוות האליפות של הצהובים.
שחקן העונה