ב-22 באוגוסט 2014 התרחש במתחם חודורוב אירוע מכונן. הפועל תל אביב החליטה להעניק 100 מנויים ללוחמי צה"ל, אוהדי הפועל מהיחידות הקרביות שהשתתפו באותם ימים ב"צוק איתן". כל זאת, לזכרם של ארבעת האוהדים האדומים שנפלו באותו מבצע – איתן ברק, דניאל פומרנץ, טל יפרח וגלעד יעקבי, זכרם לברכה.
על כר הדשא בוולפסון קרה דבר מדהים, כזה שלימים יחבר שלוש משפחות שכולות ויאחד אותן לכדי אחת. עם הכאב על לכתם של הבנים. ערב יום הזיכרון, ONE מביא את סיפורם של שישה נופלים שגורלם התחבר בצורה כזו או אחרת סביב האהבה הגדולה להפועל ת"א, לכדי סיפור מרגש אחד.
אחד מאותם לוחמים שהגיעו לחודורוב באותו יום שמשי, ומי שנפצע במהלך אותו קרב בעזה בו נפל טל, היה אור אסרף ז"ל. גופתו של אור, שהשתתף בקרב על שג'אעיה, זה שסימל יותר מכל את "צוק איתן", נמצאה שמונה ימים לאחר רעידת האדמה הקשה בנפאל לפני שנתיים, רעידת אדמה שגבתה את חייהם של יותר מ-7,000 בני אדם.
"מאוכזב מאוד, אכזבנו את הקהל"עבור אור, שצולם באותה תמונה אייקונית יחד עם שי אבוטבול וגילי ורמוט, יום קבלת המנויים היה יום מיוחד, משמח ובדיעבד כל כך סמלי. האהבה להפועל ליוותה אותו עד לסיום השירות והצבאי וגם לאותו טיול שאחרי הצבא. אותו טיול אליו הוא טס כדי להנציח את חבריו שנהרגו באותו מבצע - טל ויובל דגן ז"ל – טיול שהסתיים במפולת של פעם ב-80 שנה.
"לדבר על שלושתם זה תמיד באותה נשימה", אמרה רחלי דגן, אמו של יובל ז"ל, מי ששיחק עד גיל 16 בהפועל כפר סבא, כאשר קבוצת נערים א' של המועדון קרויה על שמו. "יובל וטל נפצעו עוד קודם לכן בשירות, שניהם חזרו יחדיו לצוות באותו שבוע, בדיוק כשהם עברו לדרום במאי ומאז המצב הידרדר. כששלושת הנערים נחטפו הם לא נשלחו לחברון והיו מאוכזבים מאוד שלא ניתנה להם המשימה לחלץ אותם – 'להחזיר את הילדים הביתה' – כך הוא היה אומר. הם סיימו כמעט שירות מלא ביחד, מה שקרה להם היה שלושה חודשים לפני השחרור".
"הם קיבלו משימות שהשתיקה יפה להם, גם ב”צוק איתן” לא בדיוק ידענו מה הם עושים", סיפר פטריק אסרף, אביו של אור ז"ל. "הם נעו באמצע הלילה של ה-21 ביולי 2014 לשכונת שג'אעיה לאחר מספר ימי לחימה ללא שינה. תוך כדי תנועה הם עלו על זירת מטענים ורק שניים התפוצצו, זה הספיק לפגוע כמעט בכל הצוות ומהפגיעות הללו יובל וטל נהרגו. תחת אש, הפצועים קיבלו טיפול בשקט מופתי והחובש הגיע לכל לוחם ולוחם, שהעביר אותו לחבר אחר בטענה שהוא יותר פצוע ממנו. כשאור הגיע לסורוקה, בישרו לו שיובל וטל לא שרדו את הפציעות שלהם. הוא בכה והלב שלו נשבר, הפציעות הפיזיות שלו היו קלות ביחס לנפשיות. הוא לקח את זה מאוד קשה, אבל חזר להיות לוחם ומפקד כיתה בצוות עד לשחרור".
אור אסרף באימון הפועל ת"א (מערכת ONE)"המלחמה הזאת הייתה קשה עבור צוות 'חמני' באגוז", אמרה אביבה יפרח. "הם קיבלו משימה בבית מסוים בשג'אעיה, טל ויובל נהרגו ומפקד אגוז נפצע אנוש. יובל, טל ואור היו חברים מאוד טובים, ממש כמו אחים, כמו כולם בצוות. בצבא הם היו משחקים כדורסל וגם כדורגל, אבל לא הספיקו לחלוק את הכל גם בחיים האמיתיים. מהצבא הם היו מגיעים הביתה אחת לשלושה שבועות, כך שהם לא היו יכולים תמיד ללכת ביחד למשחקים של הפועל".
החיבור בין המועדון ללוחמים האדומים נוצר למעשה בשבעה לזכרו של טל יפרח ז"ל. הנציגים, שהגיעו לבית המשפחה בראשון לציון, יצרו את הקשר עם הצוות של יחידת אגוז וכך אורגן אותו יום במתחם האימונים וחלוקת המנויים. יום, אשר תמונה אחת שצולמה בו, תכה בתדהמה את אנשי הפועל ת"א תשעה חודשים לאחר מכן, כאשר אחד מאותם חברים של טל, אוהד הפועל מושבע, ילך לעולמו בנסיבות טראגיות אחרות. "בלוויה התגלה להפועל שאור היה אחד מאותם חיילים וזה היה רגע מדהים ומרגש", הוסיפה יפרח. "זה יצר חברות ענקית בין שלוש משפחות שכולות. נורא התרגשתי מהתמונות שלו בוולפסון, הוא היה שם כל כך מאושר".
טל יפרח ז"ל (מערכת ONE)עוד לפני האסון בנפאל, אור עשה הכל כדי להנציח את חבריו שנפלו. היה פעיל בהקמת המצפה להנצחתם בגלבוע, "מצפה החיוך", אבל בעיקר תכנן את אותו טיול למזרח הרחוק. אור התכוון להצטלם על החולצות לזכרם בכל נוף אפשרי, לקח איתו גם תמונה שלהם עם הכיתוב "לעולם לא תצעדו לבד". עשה הכל כדי לצלם את התמונות באוויר, ביבשה ובמים כדי להכין מצגת מכובדת לזכרם. כל זאת, תוך שהוא שומר על קשר רציף עם משפחותיהם של טל ו'יובי'. כאשר חבריו לצוות חזרו לארץ כדי להגיע ליום הזיכרון, אור החליט להעניק לעצמו עוד קצת זמן בטיול, להכין את עצמו נפשית לקראת האזכרות בחודש יולי.
"אור הנציח אותם בעיקר במשחקים של הפועל ת"א", הוסיף אביו פטריק. "כדורסל היה הענף המועדף עליו, אבל הוא הלך גם לכדורגל בשבילם. היה לו קשה עם זה שהם נהרגו והוא שרד את האירועים הללו. הם כל הזמן הם היו בראש שלו, לא נפרדו. וכך היה גם לאחר מכן, למעשה הפכנו להיות משפחה אחת גדולה, כל הצוות.
"כשהייתה רעידת האדמה ונותק הקשר עם אור, החברים שלו התייצבו. הם עלו על מטוסים, עלו על גג העולם כדי לחלץ אותו וגם החזירו אותו ארצה. לאור היה משפט – 'חברים תמיד נשארים חברים'. נשמע ילדותי, אבל יש בזה המון עומק. החברים שלו התאבדו עליו במרכאות ונכנסו לסיכון חיים אמיתי, בלי ניסיון או ידע, הכל כדי לסייע לו, רק כי הוא צריך עזרה. אלה החברים שלו שתמיד מחבקים אותנו. כל הזמן איתנו. פשוט נשמות. אלוהים, יש לו את החשבונות שלו. הוא פשוט אוסף אליו את הנבחרים, אנחנו רואים את זה פעם אחר פעם. יחד עם כל המשפחות, אנחנו מפרקים מוקשים רגשיים. חייבים את זה, זאת משימה לכל החיים".
אור אסרף בביקור בחודורוב (הפייסבוק של הפועל ת"א)9 ימים לאחר אותו אירוע מחולל בוולפסון, הגיע אירוע נוסף, כזה שטרף את הקלפים בסיפור הגבורה האדום. אירוע שהתרחש בבלומפילד, אירוע שיחדד את משמעותו של יום הזיכרון ובאדיבות הצד הצהוב של תל אביב. ב-31 באוגוסט 2014 הוזמנו לאצטדיון ביפו משפחות ארבעת האוהדים האדומים שנפלו ב”צוק איתן”. מורדי דדון ורותם גרוסמן, מנהל הקבוצה ודובר המועדון לשעבר בהתאמה, שמרו על קשר עם המשפחות והזמינו אותן לטקס לזכרם ביניהם בדרבי התל-אביבי במסגרת גביע הטוטו.
"טל ז"ל היה גר ליד בת הזוג שלי והילדים שלה למדו איתו בבית הספר", סיפר דדון על תחילת הקשר בינו לבין אביבה יפרח, כאשר אמש, כבכל יום זיכרון הוא התייצב בביתה לערב לזכרו של טל יחד עם אוהדי הפועל נוספים. "הכרתי אותו בתור אוהד הפועל ת"א ואחרי ששמעתי שהוא נהרג הגעתי לשבעה שלו עם כמה שחקנים. ברגע שנכנסנו ואביבה ראתה את אותם שחקנים שטל היה כל כך עוקב אחריהם, היא פרצה בבכי מיד וחיבקה את כולנו. זה ריגש את כולנו מאוד. היא הוציאה לנו תמונות של טל עם צעיפים אדומים וסיפרה לנו כמה הוא אהב את הקבוצה. מאז אותו יום נוצר קשר חם ומשפחתי ביני לבין אביבה. היא דאגה להזמין ולשתף אותי בכל אירוע שעשתה לזכרו של טל ואני תמיד מקפיד להגיע. בשבעה של טל, הבטחתי לה שנעשה לכבודו ולכבוד הנופלים בצוק איתן טקס מכובד בבלומפילד".
"מאז אותו טקס אנחנו מחוברים להפועל דרך הגורל", סיפר דודו ברק, אביו של איתן ז"ל. "שמורה לי פינה חמה בלב אליהם, לגמרי. דבר כזה לעולם לא שוכחים. זה קרה בתקופת ההלם הראשוני אחרי המבצע וזה היה מרגש ולא פשוט בכלל, אבל מאוד מכבד עבורנו. איתן אמנם לא היה מהאוהדים השרופים, אבל היו לו הרבה רגעי אושר איתם. למרות שאני בית"רי-ירושלמי, ושיחקת כדורסל בבית"ר, התאהבתי בהפועל ת"א אחרי הטקס שהם עשו לזכר הנופלים".
לאחר הטקס המרגש, היו גם 90 דקות שהסתיימו בניצחון צהוב. טל בן חיים כבש בדרבי ההוא בדקה ה-55 את שער הניצחון עבור מכבי תל אביב. את השער, הוא בחר להקדיש דווקא לאוהד אדום שנפל – טל יפרח ז"ל. מאז, התפתח קשר חם ומיוחד בין אביבה לבן חיים, כאשר הוא העניק לה את אותו זוג נעליים איתו כבש את שער הניצחון בדרבי.
הטקס לזכר הנופלים (יניב גונן)"אחד האוהדים אמר לי: 'תראי איזה סימן קיבלת, כמה סמלי זה שטל הבקיע שער'", סיפרה אביבה יפרח. "ביום הזיכרון אמא של טל בן חיים ראתה כתבה שהתראיינתי אליה ונורא התרגשה, טל יצר איתי קשר והגיע אליי הביתה יחד עם שני חברים של בני, אוהדי מכבי. בבית, יש לי את הנעליים של טל ועליו צעיף אדום כדי שתמיד אזכור שאנחנו עם אחד. לא משנה אם אנחנו צהוב, אדום או ירוק, אנחנו קודם כל כחול-לבן. אני ובן חיים בקשר תמידי, בחגים וביום יום, אני דואגת לו מאוד ומברכת אותו תמיד".
"המחווה של בן חיים מאוד ריגשה אותי וסיפרתי עליה לאמא שלי ולכמה חברים אוהדי מכבי, וזה גרם לי להיזכר באותו משחק", סיפר נמרוד פומרנץ, אחיו של דניאל ז"ל. "לי אישית היה חשש שלא יכבדו את דקת הדומיה ויהרסו אותה. כשהכרוז דיבר התפללתי שזה לא יקרה. למרות שזה דרבי בין היריבות השנואות, בסופו של דבר הכל התגמד. לא היה יותר הפועל ומכבי. אם הפועל מלווה אותנו בכל טקס ובן חיים עשה את מה שעשה – זה מרגש מאוד וזה אומר הכל. כולם אחד בנושא הזה.
"כמכביסט, לשים הכל בצד בתקופה כזאת, זה היה מדהים. בתקופות רגילות אפשר תמיד לחזור ליריבות הרגילה. ביום של דרבי אצלנו, לא עוברת מילה ביני לבין דניאל. הוא תמיד היה חוזר הביתה לפניי, אחרי ניצחון של הפועל כמובן, מדפיס שלט עם תוצאה של המשחק ותולה לי על הדלת כדי לשבור את הקרח בינינו. הקבוצה הזאת בשביל דניאל היא הכל, גם בבית. הפועל הייתה הבריחה שלו. הוא היה מגיע למשחקים כדי לפרוק הכל מהצבא, מהחיים. ככה הוא הכיר את רוב החברים שלו בצבא, כשהוא הזדהה בתור אוהד הפועל".
הנעליים שהעניק בן חיים לאביבה יפרח (מערכת ONE)אוהד נוסף שנהג לפקוד את שער 5 בכל משחק הוא גלעד יעקובי ז"ל, שהותיר אחריו מורשת של אהדה נאמנה, כזו שממשיכה את דרכו. "בצבא, בסיירת גולני, הוא תמיד היה העוף המוזר – עירוני, חילוני ואוהד הפועל", אמר אביו, אבי יעקובי. "הוא היה שר להם שירי הפועל והם היו משתגעים ממנו. ככה הוא היה מעלה להם את המורל במסעות הכי קשים. כשהוא גדל, הייתי מסיע אותו ואת חבריו לבלומפילד. היום אנחנו סוגרים מעגל בכך שאני הולך למשחקים של הפועל יחד עם חברים של גלעד. היום הם לוקחים אותי. זו ההמשכיות שלי גלעד.
"אומרים שאוהדי הפועל לא פטריוטים בגלל השלט 'לא מייצגים את ישראל', אבל רוב האנשים לא יודעים בכלל מה המשמעות שלו והיא פשוט ביקורתית. בנסיבות שאנחנו מדברים כרגע, אפשר להבין שזה שטויות. ספורט זה הומור ודרך חיים, אין יריבות או שנאה אמיתית, כל אחד יכול להזדהות עם קבוצה אחרת, אבל בסוף כולם שווים. אתה חייב להפוך את זה לצחוק ולכיף, אחרת אתה לא באמת אוהד. אין שום דבר רציני בספורט. יום הזיכרון מלמד אותנו את זה. זה פשוט רק ספורט".
"אני התנתקתי מאז מהכדורגל", סיכמה יפרח את סיפורה האישי, לפני שסיפקה את התובנה המשמעותית ביותר מבחינתה. "למרות שהציעו לי מנוי, קשה לי להיות במקומות שטל לא יכול להיות בהם. הצעיף של הפועל קשור לתמונה של טל על קברו, קשור חזק, אבל אני לא יכולה לראות מה הוא מפסיד. בהקשר הזה, הבנתי כבר שאוהדי מכבי והפועל הם חברים הכי טובים. המסר לקראת יום הזיכרון הוא שלפחות פעם אחת בשנה אפשר וצריך לשים את היריבות הזאת בצד. דרבי, הפועל, מכבי – הכל מתגמד לעומת חברות נפש והחיים עצמם. הכל שטויות".