סוסים ונהנים: מבט אחר על הגראנד נשיונל

איינטרי, מקום קטן ושקט ליד ליברפול, אפור, מאוד אפור, אם יש מזג אויר שהמושג "שמש שקרנית" מתאים אליו, זה בדיוק זה. כבר כמה שבועות שמספרים לי על מירוצי הסוסים באנגליה, מספרים על טירוף, על מנטאליות אחרת, על ספורט שגורם ל-80 אלף איש לצאת מהבית, עם חליפות, שמלות וכובעים מאוד מוזרים (כיאה לנשות בריטניה) ולהגיע לפסטיבל הקפיצות הגדול ביותר בעולם, הגראנד נשיונל, אז סיפרו, לא באמת הבנתי עד שלא ראיתי את זה בעיניים. 

לא הבנתי בכלל מה אומר הסוס לבריטים, עד שלא ראיתי את ג'יימס, אנגלי טיפוסי, שעובד בענף מירוצי הסוסים ומתעקש להצטלם "סלפי" עם אחד הסוסים אף על פי שסיפרו לו שהוא יכול לנשוך אותו. נשמע לכם מוזר? גם לי. אז שאלתי את ג'יימס למה היה לו כל כך דחוף להצטלם עם סוס. "זה לא בסך הכל סוס, תביני, זה סוס היסטורי, גדלתי עליו כשהתחלתי להתעניין במירוצי הסוסים, אז מבחינתי להצטלם איתו זה כמו להצטלם עם מייקל אואן, או דיויד בקהאם, זה מה שהוא בשבילי". ואם הסוס הוא מייקל אוואן בשביל ג'יימס אז פסטיבל הגראנד נשיונל שהתקיים השבוע באנגליה הוא גמר ליגת האלופות בעבור חובבי הענף.

הגראנד נשיונל. ריתק את הממלכה

כדי לנסות ולהסביר מה זה סוס באנגליה, צריך להגיע קודם לכן לעיירה שנמצאת 100 ק"מ צפונית ללונדון בשם ניומארקט. עיירה קטנה, כזו שכנראה לא תגיעו אליה בחיים או אפילו תמצאו על המפה, ומתעסקת רק בדבר אחד - סוסים. עד כדי כך שהמלון היחיד בסביבה נקרא white hart hotel ועל המבנה שלו יש סוס ענק. מול אותו מלון יש שתי אטרקציות מרכזיות המייחדות את העיירה: אחת מהן הינה מוזיאון הסוסים שעובר שיפוצים בימים אלו. ברגע שנכנסים למוזיאון מבינים עד כמה החיה הזאת, שלנו נראית פשוטה, מלאת משמעות לאנגלים, שאף ניתן להגיד שסוגדים לה.

בנוסף, צמוד למוזיאון נמצא מועדון הג'וקיים. השם מטעה, ג'וקי הוא הרוכב שנמצא על הסוס בזמן המירוץ, אלא שלרוכבים פעילים אסור להיכנס למועדון החברים. כדי להיות חבר צריך לשלם הרבה, ובכלל לעבור הצבעה של החברים במועדון. בקיצור, סיפור לא פשוט בכלל. העיר עצמה היא אימפריה לגידול סוסים, כמה מחוות האימון הטובות ביותר בממלכה נמצאות בה, והסוסים הם המלכים האמיתיים של כל התעשייה הזאת - הם אוכלים מזון מיוחד, מתייחסים אליהם כמו אל בני אצולה, ובכלל לפעמים נראה שכיף להיות הסוס בכל האירוע הזה. מה עוד מצאנו בעייריה? חוות הרבעה של סוסים ובית מכירות פומביות עתיק ומלא מסורת. 

מתייחסים אל הסוסים כאל בני אצולה

אין ספק שהיום המרכזי של כל המסע הזה היה יום שבת, יום התחרות הגדול, נסיעה של שעתיים וחצי ברכבת מלאה בבריטים שמכינים את עצמם לפסטיבל על ידי שתיית בירות (בשעה 8 בבוקר, יש לציין) לא הכינה אותי לשניה אחת למה שהולך להגיע. כבר מהכניסה אפשר להבין שמשהו שעדיין לא ראיתי הולך להתרחש. מבחינת מזג האוויר, קור מקפיא של בערך שבע מעלות, אלא שנשות לונדון מתעקשות ללבוש ביום חג זה את מיטב שמלותיהן, למרות הקור, הן מוותרות על המעיל והגרביונים - בכל זאת מדובר במסיבה הכי טובה בעיר ואי אפשר להרשות לעצמך לא להיות במיטבך. דמיינו לעצמכן חתן- כך הגברים כולם עם חליפות ועניבות. תזמורת ענקית מלווה את הנכנסים לפסטיבל, שהמוצר העיקר שנמכר בו, כיאה לפסטיבל בריטי, הוא הבירה.

הכניסה היא לתוך ההיפודרום בו יש מקום ל-80 אלף איש, מראה עצום. מצד אחד יציעי ה-VIP היוקרתיים בהם חולפת על פניי קולין, אשתו של ווין רוני, ומהצד השני יציעי העמידה, שם הקהל לא מתרגש מהגשם ומהרוחות שהפתיעו בחוזקם לשעה קלה. במרכז הדשא נמצא קברו של "רד ראם", סוס אגדי אם תהיתם, שזכה שלוש פעמים במירוץ ונחשב לאגדת גראנד נשיונל. הצופים שמורשים לרדת לדשא מגיעים אל הקבר, מצלמים ומניחים פרחים - להזכירכם מדובר בסוס.

הקבר של Red Rum ,הסוס המפורסם (לי נוף)

הפסטיבל עצמו נמשך לאורך שלושה ימים, אלא שהכל הוא חימום ליום שבת ולמירוץ המרכזי, מירוץ של יותר מ-7 ק"מ, 30 משוכות בגובה של 1.70 סנטימטרים כל אחת. 39 סוסים התחילו, בממוצע בין 15 ל-20 סוסים מסיימים, השנה הצליחו 16 סוסים וג'וקים להגיע לקו הסיום, חלק מתעייפים ומפסיקים, חלק נופלים , בשורה התחתונה מי שמסיים כבר מצליח. סוכנויות ההימורים סימנו במירוץ המרכזי את מאני קלאודס, הסוס הזוכה מהשנה שעברה, כפייבוריט לזכיה למרות העובדה שעברו עשרות שנים מאז שאותו סוס זכה פעמיים ברציפות במירוץ. אפרופו הימורים, אין אופציה שאתה מגיע לפסטיבל הזה בלי להמר, המינימום הוא 2.5 פאונד וזה יכול להגיע עד אלפי פאונדים על סוס ספיציפי. צעקות העידוד של הצופים, שהימרו על אחד הסוסים נשמעות לכל עבר, צעקות השמחה כשהסוס שלך חצה את קו הסיום ראשון, הן בלתי נשכחות.

הצעקות אחרי המרוץ נשמעות בכל מקום (רויטרס)

בסופו של דבר מאני קלאודס סיים במקום ה-16, את הבכורה לקח האנדרדוג "רול דה וורלנד" בן ה-9 שקיבל יחס של 1 ל-33 לזכיה. הג'וקי שרכב עליו הוא דיויד מאלינס בן ה-19 שעשה היסטוריה כשהיה לרוכב הראשון מזה שנים שזוכה בתחרות כשהוא בגיל העשרה. בעל הסוס המנצח אגב, מייקל אולירי, שילשל לכיסו סכום של למעלה ממיליון פאונד, לא רע יחסית. הסוס שהחלטתי לשים את כספי עליו, הסמוראי האחרון, לא איכזב והגיע למקום השני. אז בפעם הבאה שאתם מגיעים לממלכה, תעשו לעצמם טובה, תבדקו ביומן האם במקרה אחד מהפסטיבלים הגדולים מתקיים באזור, קחו רכבת ותסעו, חוויה כזאת באמת היא חוויה לכל החיים. 

הכותבת הייתה אורחת של Racer בפסטיבל