משענת קנה רצוץ: את מי מנסה פלורנטינו להציל?

בדיוק בשבוע בו פאקו אייסטרן סיים את תפקידו בסנטוס לאגונה המקסיקנית, החבר הכי טוב (לשעבר) - רפא בניטס - חווה את הימים הקשים ביותר בקריירה. זו לא רק הייתה התבוסה הכואבת מול ברצלונה בקלאסיקו, גם לא רק הפרסום בתקשורת אודות הדברים שכריסטיאנו רונאלדו אמר עליו ("עם המאמן הזה לא נגיע לשום מקום") או שריקות הבוז לעברו בשילוב המטפחות הלבנות, אלא העובדה כי פלורנטינו פרס, האיש היחיד שבאמת רצה אותו במועדון, כינס מסיבת עיתונאים דחופה רק כדי להעניק לו גיבוי בהודעה לקונית. אותה היטב לתאר אלפרדו רלאניו: "מאבק ההישרדות של פרס עבור תמיכה". הרי אם מעמדו של המאמן יציב, מדוע יש לתת לו גיבוי וכמו שאנחנו מכירים מהליגה שלנו - מאמן צריך להתחיל לדאוג באמת כאשר הוא 'זוכה' לגיבוי.

המופע של האיש שהמציא את המונח "גלאקטיקוס" הסעיר את העולם עם הודעה בהולה, ללא שום התראה מוקדמת, על ישיבת הנהלה דחופה בסיומה הוא נשא דברים. אם התזמון של מסיבת העיתונאים היה מפתיע, הדברים של פרס נותרו בגדר הודעת תמיכה שלו - בעצמו. הרי ככה זה אצל פלורנטינו, הוא לא באמת הגן על בניטס, גם כשקרא לו: "אחד משלנו", אלא שמר על הכסא שלו, שרעד בצורה קשה בסוף השבוע האחרון מאז שריקת הסיום בברנבאו ולא מדובר רק בדעתם של האוהדים בסקרים.

אם הדברים של פרס נאמרו מתוך רצון להשיג קצת שקט אצל ריאל או בשל העובדה כי הוא חש אחריות למחדל הגדול מתחילת העונה, אין מנוס מלהטיל את האשמה המקצועית על בניטס, האיש שעשה את כל הטעויות האפשריות. טענה מוכרת בקרב רבים היא שמעשה שנולד בחטא, לא ראוי לשרוד. לא מדובר במינוי של רפא בתחילת העונה, אלא הפיטורים ההזויים של קרלו אנצ'לוטי בקיץ. האיש שהביא לריאל את גביע אירופה העשירי נזרק כמו טירון בטענה כי הוא חברותי מדי עם שחקני הסגל. פרס דרש עבודה קשה יותר, בניטס הגיע ומשם התחילה הקריסה של אלופת אירופה לעונת 2013/14.

הספרדי הוא לא שם עלום בבורסת המאמנים וצבר שם במהלך השנים של מאמן הגנתי, אחד שמאמין בפרגמטיות רבה, חזרה לעמדות הגנה וחיבה עזה לרוטציות, על כך יעיד גם יוסי בניון. על פניו נראה היה שדווקא בנאפולי, בה המשמעת הטקטית שלו באה לידי ביטוי כיאה לכדורגל האיטלקי הוא יפרח, אך גם שם הוא ראה רק את הגב של יובנטוס. ההיסטוריה של ריאל הוכיחה כי מאמנים שידעו להתחבר למסורת ההתקפית שלה, השיגו את הערכת הקהל והאריכו שנים. ויסנטה דל בוסקה היה כזה וכמוהו גם אנצ'לוטי, עד שפלורנטינו מאס בשניהם. פאביו קאפלו, שזכה פעמיים באליפות ספרד עם הבלנאקוס אבל הציג כדורגל מקובע וחסר מחשבה, פוטר פעמיים. כמוהו גם היה זה ז'וזה מוריניו, שהגיע בעיקר כ'נוגדן ברצלונה' ולא שרד את הביקורת על ההרכבים ההגנתיים.

העובדה כי בניטס מעולם לא עבד במועדון בסדר הגודל של ריאל, עמדה בעוכריו. הרי הכוכבים שהוא פגש עד הקיץ היו פרננדו טורס, סטיבן ג'רארד ופרנק למפארד. שחקנים גדולים ללא ספק, אך 'ילדים טובים' במונחים של מרות. המצב בסגל בברנבאו שונה לגמרי. רונאלדו הוא דמות שדורשת טיפול מיוחד, כמוהו גם גארת' בייל, שמאז ההגעה למדריד טיפח יותר מניירות של סופרסטאר ופחות עסוק בתפוקה. אם זה לא הספיק אז גם חאמס רודריגס בחר לנצל את הכסא הרעוע והפעיל לחץ מאסיבי עוד לפני הקלאסיקו, שלא לדבר על מה שעובר על קארים בנזמה. ארגז הכלים של ריאל הוא בלתי נגמר, משופע באיכות, אך כשהמנצח על התזמורת מתקשה אין פלא שהכל קורס ברגע האמת.

גם תחילת האימונים לא בישרה טובות עבורו. המאמן דאג לטפח את היחסים עם בייל, מהלך שפגע ברגשותיו של CR7 ומשם הוא סומן על ידי הפורטוגלי. ההתבטאויות של בניטס מפתיחת העונה, בהן דאג להחמיא לרונאלדו בכל הזדמנות, לא ממש הועילו. רפא שגה בדיוק במקום בו לואיס אנריקה התעלה בעונה הקודמת. זה לא חדש שמאמנים לא באמת קובעים מיהם שחקני הרכש שיגיעו אל פרס. להבדיל מאחרים, הספרדי נחשב לאיש של הנשיא וככזה היה בטוח כי הוא יקבל את השדרוג הראוי. במקום לצרף חלוץ מחליף, עמדה בה ריאל מנסה להתחזק כעת לקראת ינואר, הגיע דנילו בעסקת עתק ושם נטוע ההבדל העצום של הבלאנקוס מול הקטאלונים.

רפא בניטס. שגיאה אחרי שגיאה (רויטרס)

שחקן הבית היחיד שיש לריאל בהרכב הוא דני קרבחאל, שאמנם לא נחשב לטוב בעולם בעמדה שלו, אך ללא ספק נמצא בגרף של התקדמות. לפלורנטינו זה אף פעם לא הספיק. מאמן עם עמוד שדרה, כזה שיודע לעמוד על שלו, היה ניצב ודורש חיזוק במקומות הנכונים: מרכז ההגנה, עמדת המגן השמאלי ולפחות חלוץ מחליף. בניטס התיישר, קיבל את מתיאה קובאצ'י'ץ' ושתק, שתיקה שעלתה לו ביוקר.

מעל לכל השגיאות שנכתבו כאן בעבר, הדבר הבא הוא ללא ספק החמור ביותר גם בקרב הפרשנים במדריד. היושרה המקצועית של בניטס היא הדבר שנפגם יותר מכל השערים ומצבי ההבקעה של ברצלונה ביחד. הרי מפתיחת העונה הוא סיגל סגנון ספציפי, סגנון סביב שחקן ציר בקישור האחורי, שתפקד בצורה יעילה עם קאסמירו. הרמזים הגיעו במשחקים מול סלטה ויגו, אז ההגנה קרסה אך בניטס הצליח לסחוט ניצחון. המפגש מול פאריס סן ז'רמן בברנבאו הדליק נורה אדומה, שרק הלכה והתחדדה אחרי ההפסד לסביליה. אז כיצד מאמן שמאמין בסדר, הגנה צפופה וקישור לוחץ מרשה לעצמו לעלות למפגש קלאסיקו עם מערך כל-כך מופקר? ויותר מכך, כיצד מאמן שמכיר את ברצלונה מאפשר לקבוצה שלו לפתוח מרווחים?

הבעיה הגדולה שזה לא היה ההרכב של רפא, הוא לא ראה את הקבוצה שלו משחקת אלא את החזון של פלורנטינו, בו כל הכוכבים משחקים ביחד בלי שום סינרגיה טקטית או היגיון. אם תרצו מדובר ב'כולם עולים' שמוכר לכולנו מהמשחקים בשכונה, הברדק חגג ועבור ניימאר ולואיס סוארס זה היה קל מדי, קל אפילו שאנדרס אינייסטה (המצטיין) מצא את החיבורים וזה עוד ללא ליאו מסי. התצוגה בקלאסיקו גרמה למאמן, שרק חלם על החזרה הביתה למדריד, לאבד את מעט האמון שהיה לו אצל השחקנים וגם אצל הקהל בברנבאו.

בניטס ורונאלדו. הזמן כבר קצוב (רויטרס)

עוד לפני מסיבת העיתונאים בבירה הספרדית דאג ארסן ונגר, שלא נוהג לדבר על מאמנים אחרים או מחזיק ביחסים קרובים עם בניטס, לצאת להגנתו: "זו תהיה עדות לחוסר רצינות מצד ריאל לפטר מאמן אחרי 12 מחזורי ליגה". אין להגזים בכוחו של מאמן ארסנל. הרי פרס לא הקשיב לדברים של ונגר, הוא פשוט ניסה להציל את עצמו בלי קשר לעתיד המקצועי של בניטס, שגורלו נחרץ בין אם זה יקרה בעוד מספר מחזורים או בקיץ. ריאל נותרה ג'ונגל עבור המאמנים הבכירים ביבשת. תשאלו את הבן של מוריניו, שהיה בטוח שהוא בשר מבשרם של הבלאנקוס וכבר הפך לקטאלוני גאה. הרי זו לא באמת ריאל שחשובה, גם לא רונאלדו, הכל זה קמפיין בחירות של פלורנטינו.