השקט שנשאר? רגע האמת של נבחרת ישראל

1. תקשורת. למקרה ששכחתם, היום יש משחק של נבחרת ישראל. משחק חשוב, אפילו גורלי להמשך הקמפיין. ואם באמת שכחתם, אתם ממש לא לבד. כמעט שבועיים שהנבחרת מתכוננת באופן יומיומי למשחק בזניצה, אבל הכותרות עוסקות רק בדייויד בלאט וגמר ה-NBA. כל ילד בארץ יודע לנתח את הפציעה של קיירי אירווינג, התרומה המפתיעה של מת'יו דלבדובה והשלשות של סטף קרי. ומה לגבי הנבחרת? שקט. דממה. דיווחים מהמחנה באוסטריה והאימונים המסכמים בזניצה התקבלו בשלוות נפש. באוויר עומדת תחושה קשה ומעיקה של חוסר עניין. אפס רייטיניג. אפס באזז. 

אפשר לראות את התופעה הזו כהחרפת המשבר המתמשך בין התקשורת לנבחרת. בראיונות של שחקני הנבחרת, במיוחד הליגיונרים, היה מוטיב חוזר: חוסר הערכה, חוסר פרגון. "אתם (התקשורת) לא יודעים מה אנחנו (הליגיונרים) עושים ואתם שופטים אותנו בחומרה". לא מדובר בטענה חדשה. כבר שנים שהנבחרת אופפת אווירת אנטי כללית שמקשה על שחקנים לתפקד. הפעם, האנטי הוחלף באדישות. קלישאת קומדיות רומנטיות אומרת שיותר גרוע לא להרגיש מלהרגיש. הקלישאה הזו לא נכונה במקרה של שחקני נבחרת ישראל. עבורם: שקט עדיף על אנטי. 

בן שהר. זלזול בליגיונרים? (אורן בן חקון)

לאלי גוטמן המשבר הזה נפל מהשמיים.  יש הטוענים שגוטמן נהנה מהעימותים המתוקשרים עם זהבי ורפאלוב במשחקים הראשונים של הקמפיין ומסערת הציטוט על המחויבות של גארת' בייל בריאל מדריד לפני וויילס. הפעם,  הוא לא היה צריך ליזום כלום. דייויד בלאט סידר לו שקט תעשייתי. הכנות נייטרליות. אף אחד לא דיבר על סוגיית הכושר של אופיר מרציאנו או על ההחלטה לספסל את מלך שערי הקמפיין עומר דמארי ולפתוח ללא חלוץ טבעי ואפילו הדילמה האחרונה בעמדת המגן השמאלי עברה ללא ביקורת. גוטמן עשה השבוע מה שהוא רוצה, ולראשונה לאף אחד פשוט לא היה אכפת. 

ההפסד לוויילס, טענו שחקני הנבחרת וגוטמן עצמו בכל הזדמנות בחודשיים וחצי האחרונים, נבע מאופוריה. מההיי המטורף ששרר בארץ אחרי הניצחונות בפתיחת הקמפיין ובראשם ה-0:3 על בוסניה. הייפ בחסות התקשורת כמובן כי בסופו של דבר, אליבא דאנשי הנבחרת אנחנו המקור של כל הצרות. אז הפעם, לראשונה מזה שנים, הם קיבלו מה שרצו. לא ביקורת, לא הנמכת ציפיות, לא הגברת ציפיות, לא אופוריה, לא זלזול ביריבה, לא העצמת היריבה, לא אנטי. פשוט שקט. היום להזכירכם, יש משחק נבחרת בבוסניה. נראה כמה השקט הזה יעזור. 

ערן זהבי באימון. שקט תקשורתי (רז אמיר)

2. בוסניה. הבוסנים, כמו הישראלים, מאוד קיצוניים בכל הקשור לנבחרת שלהם. בדיוק לפני שנה, כשבוסניה התכוננה להופעת הבכורה שלה במונדיאל, הטירוף במדינה היה בשיאו. שני הפסדים לארגנטינה וניגריה גרמו להתפוררות כללית. סאפט סושיץ' איבד את חדר ההלבשה, שחקנים יצאו נגדו ואחד נגד השני, התקשורת ביקרה והשחקנים החרימו את העיתונאים המקומיים. כל הכאוס הזה הוביל לגל פרישות מהנבחרת ופתיחה איומה לקמפיין שהסתיימה עם פיטוריו של סושיץ' אחרי התבוסה בחיפה. 

מאז המשחק בסמי עופר עברו שבעה חודשים, במהלכם הבוסנים השיגו 0:3 על אנדורה. למרות זאת, שוב הם מרגישים עליונות מעט מזויפת. רז אמיר, שליח ONE לזניצה, נתקל בשחקנים שחצנים וכלי תקשורת שמלבים את הזלזול. מבחינתם, ההפסד לישראל היה טעות חד פעמית שאין סיכוי שתחזור. הנה שתי עובדות: אחת, בוסניה עדיפה על ישראל. כמעט בכל עמדה יש לה שחקנים בכירים ואחרי התבוסה מול וויילס, בנבחרת למדו לא להקל ראש בשחקנים מהטופ העולמי. שתיים, לבוסנים יש המון בעיות. 

דז´קו באימון. יהירות של הבוסנים (רויטרס)

לוליץ' לא חזר טוב. הוא היה החולייה החלשה בלאציו בגמר הגביע מול יובנטוס, משחק אותו פתח כקשר וסיים כמגן שמאלי. הוא היה לא מדויק, איבד כדורים ולא תרם מספיק להתקפה. העובדה שהוא ימני ברגל הקלה על שחקני היריבה ללחוץ אותו. חמישה ימים לאחר מכן, בדרבי, לוליץ' שיחק בעמדת המגן השמאלי ולא הצליח להסתדר עם שחקני רומא. הוא הוחלף רגע לפני שהוא סופג צהוב שני ורומא השיגה את הניצחון בזכות התנופה שהביא בוסני אחר, מיראלם פיאניץ', השחקן הכי מסוכן של הבוסנים וזה שמגיע בכושר הטוב ביותר. מול ישראל, לוליץ' יחזור לקישור וזו אמורה להיות נקודת התורפה של הבוסנים. הלחץ של ישראל על מובילי הכדור במטרה לצאת למתפרצות אמור להתחיל בקשר של לאציו. 

לוליץ´. חולייה חלשה

3. גוטמן. גוטמן מציג בקמפיין את שיטת המינימליזם. מעט מאוד שינויים בסגל, שיטה וסגנון די קבועים ובכל פעם הוא מגיש את ה-4-1-4-1 שלו בווריאציה קצת שונה שמתבססת על דברים שהצליחו בעבר. הקמפיין נפתח על בסיס הדברים (והשחקנים) שעבדו טוב במשחק בהונדורס. הפעם, ההרכב יהיה מבוסס על המחצית השנייה (המצוינת) נגד בלגיה. להזכירכם, אחרי מחצית חד צדדית בטדי, גוטמן החליף את תומר חמד בטל בן חיים ושיחק ללא חלוץ טבעי (בן שהר שיחק בשפיץ) ועם קישור אחורי מעובה. זה עבד. 

לבלגים היה קל להסתדר עם חמד הסטטי ויותר מסובך להתמודד עם הדינמיות של השלישייה שלא הפסיקה לנוע ולהחליף מקומות. מהלך טוב של זהבי אחרי קרן של הבלגים גרם לאדום של וינסנט קומפני ולשליטה של הנבחרת עד הסיום. הציוות של ניר ביטון לצד שרן ייני וביברס נאתכו אמור להוסיף אגרסיביות ועוד שחקן שיודע לצאת קדימה. ישראל תעשה היום מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב: לבוא קטנה ולחפש לעקוץ. גוטמן בונה בדיוק על בלבול היריבה, על שחקנים שמסוגלים למלא כמה תפקידים, על משמעת טקטית ועל מערך שימשיך לאפשר לו שינויים תוך כדי תנועה ואסים שמחכים על הספסל. הוא יודע שתוצאה טובה תגיע קודם כל דרך עוד הופעה מחויבת.

נאתכו ודגני. לבוא קטנים ולצאת גדולים (יניב גונן)

וכמו שאמר השבוע טל בן חיים, נקודת המפתח היא לדעת לעמוד בדקות הבעייתיות. בלחץ הבוסני עם ההתלהבות של הקהל בדקות הראשונות ורגע לפני הירידה להפסקה. לישראל יש את הכלים להפתיע ואין לה הזדמנות אחרת. הערב הזה יקבע לא מעט את המשך הקמפיין. כשבמקביל וויילס מארחת את בלגיה וקפריסין מתארחת באנדורה, הערב הזה יכול להיגמר עם שוויון 12-12-12 בפסגה (וסיום הסיפור של בוסניה בקמפיין) או 9-9-8 שיחזיר גם את קפריסין לתמונת המקום השלישי לפני המשחקים בתחילת סטפמבר, עקב אכילס של הכדורגלן הישראלי על פי גוטמן. 

המאמן הלאומי לא אמר את זה מפורשות, אבל תיקו יהיה נהדר עבור הנבחרת. הוא ייתן יתרון במפגשים הישירים מול בוסניה וישאיר אותה רחוקה מספיק. הוא ישמור על השקט לעוד שלושה חודשים. כי יש משהו מאוד שביר במינמליות של גוטמן. לפעמים, אם מקשיבים וצוללים עמוק לתוך השקט, למה שמתרחש מתחת לפני השטח, וקוראים בין שורות הציטוטים על חוסר ההערכה, אפשר להרגיש שמשהו מבעבע. בקטנה, אבל מבעבע. הדקות של מאור בוזגלו, הספסול של תומר חמד, הקרדיט המוגזם לשחקנים אחרים. דברים כאלה נוטים בסופו של דבר לצוף. וגם גוטמן יודע שהאפאטיות זמנית. הפסד בזניצה והוא חוזר לימי הסכינים.