גרפיטי, סורגים וחלונות שבורים: אצטדיון זניצה

כל אחד מאנשי נבחרת ישראל שמע בימים האחרונים על התנאים הקשים בזניצה, אך אף אחד מהם לא האמין שכאשר הם יגיעו לעיירה השנייה בגודלה בבוסניה, התחושה בקרבם תהיה כי המטוס מווינה היה הדולוריאן שהחזירה אותם אחורנית בזמן.

אמרו על האצטדיון העירוני בזניצה שהוא "סוג של בלומפילד". ספק אם גם בימים הכי ישנים\אפלים שלו, אצטדיון בלומפילד נראה כך. זניצה מזכירה את גותהאם של סדרות הקומיקס. מצד אחד נהר יפה, נוף ירוק, רבי קומות, מגרשי טניס ומדשאות ירוקות. מהצד השני, הצד בו שוכן האצטדיון, סוג של "עזה תחתית". 

שוטרים חוסמים את הכניסות לאצטדיון (רז אמיר)

האצטדיון מיושן להחריד, מזכיר הרבה יותר את קריית אליעזר הישן מאשר את בלומפילד, לפחות על פי צורת המבנה שלו. הכניסות מוזנחות ודומות לאלה שהיו באצטדיון רמת גן אולי לפני 50 שנה, המבנה החיצוני עמוס בגרפיטי ובחנויות שבורות וסגורות על ידי סורגים מכל כיוון. 

בניין בשכונה בה שוכן האצטדיון (רז אמיר)

שחקני נבחרת ישראל לא היו מודעים למראות שהם עומדים לראות הערב, עד אשר קיבלו אנשי המשלחת בהודעות תמונות מהעיתונאים אשר צילמו וחלקו עימם את החוויה המעניינת. וזה לא רק שהאצטדיון מוזנח, בצד שלו, הצד הרע של גותהאם-זניצה, כל המבנים נטושים, הרוסים, מלאי גרפיטי.

היציע באצטדיון בזניצה (רז אמיר)

השוטרים שבמקום מפטרלים ללא הפסקה. כשאחד מהם נתקל בעיתונאי ישראל הוא ניגש אליו בכעס וצרח: "מי אתה? מה אתה עושה פה?", אך כששמע שמדובר באדם שבגינו הוא מפטרל ומשגיח, השוטר נרגע, חייך והמשיך לדרכו. אולם את הדריכות הרבה אפשר להרגיש בכל מילימטר של זניצה שהפכה לעיירה מגורדת לכבוד הגעת נבחרת ישראל אליה.

שוטרים מחוץ לאצטדיון (רז אמיר)

על הקירות מסביב לאצטדיון הזניצאי המוזנח מתנוססות הזמנות ל-"אפטר - פרטי" שלאחר המשחק בין בוסניה לישראל. כנראה שבזניצה כבר בטוחים כי הם ייצאו עם ניצחון מהמשחק מחר ב-21:45. 

הזמנה לאפטר פרטי (רז אמיר)