עוזבים את הבית: מכתב פרידה מאולם הפחים

את רעש הדפיקות על הפחים קשה שלא לשמוע. גם היום בשנת 2015, שלושים שנה אחרי שהותקן הגג עשוי הפחים, אוהדי הפועל חולון דופקים בחוזקה כשהיריבות תוקפות או שחקן יריב עומד על קו העונשין. יותר חזק מרעש התופים, יותר מפחיד מקריאות הבוז של האוהדים, ובעיקר סימלי יותר מתמיד ומצדיק את השם – אולם הפחים.

האולם ברחוב אחד במאי בחולון שהוקם בשנת 1953, אז בלי הפחים שעטפו אותו ובלי השם המחייב, היה עם הקמתו הבונבוניירה של מגרשי הכדורסל בישראל. ראשון במדינה שהותקנו בו עמודי תאורה והמגרש שאירח את משחקי נבחרת ישראל ומשחקי קבוצות הליגה במסגרות אירופאיות. עם השנים, הפך המגרש למיושן, וגם השיפוץ בשנת 1985 בו התווסף הגג המיתולוגי עשוי הפחים, לא הוסיף יוקרה למגרש שהפך למבצר במשחקי הפועל חולון. חוויית האווירה במגרש תמיד הייתה יוצאת דופן ומלהיבה, והשילוב בין הקהל החם של הפועל חולון ותנאי המגרש גרמו לכל קבוצה שהגיעה לאולם הפחים לפחד עוד לפני הג'אמפ בול.

הקהל של הפועל חולון בפחים (רדאד ג´בארה)

בואו נהיה כנים, ממוצע המעלות בתוך המגרש הוא קרוב ל-40, אם לא יותר. אחוזי הלחות מטורפים, אין מזגן או מערכת איוורור רצינית שמונעת מהמגרש להפוך לחמאם טורקי לוהט, תאי השירותים מעטים וקטנים ובחורף יש סיכוי מאוד גדול שהגשם ידלוף היישר מהגג הרעוע אל תוך האולם עצמו. ועדיין, כל אוהד הפועל חולון שרק תשאל אותו, ידבר בערגה על האולם הנוסטלגי, אולם שזכה לראות את עופר אשד, גדול שחקני הפועל חולון, מככב בו ואת ישראל אלימלך, ניב בוגין ומוטי דניאל. אולם שראה את האחים בלול ואת מייק קארטר "המשוגע" המקורי. אולם בו אימנו פיני גרשון, מולי קצורין, אפי בירנבוים, אריה מליניאק ואפילו רלף קליין האגדי.

ישראל אלימלך (יניב גונן)

לצערם הרב של אוהדי חולון, דווקא את שתי הזכיות בתארים: האליפות והגביע עונה לאחר מכן, הם זכו לראות בנוקיה, אבל את הרגעים הגדולים מהפחים הם לא ישכחו. השלשה המטורפת של עדי פרג עם הבאזר נגד עפולה (העלייה שלא הייתה), הסדרות מול הפועל ירושלים והתפאורות שהגיעו עמם (הבובה האדומה, אסירי מלחה), הניצחון על מכבי ת''א בתחילת העונה שעברה, וגם רגעים מרגשים כמו הצעות נישואים וחגיגות, שלטי פריסה מקוריים, אבוקות ורימוני עשן, וגם הטקס המרגש בתחילת העונה לזכרו של גל בסון ז''ל, ששיחק בקבוצת הנוער ונפל בצוק איתן. אין אוהד של הפועל חולון שאין לו שלל סיפורים מהפחים. חלקם מרגשים יותר, חלקם שמחים, וגם רגעים עצובים וקשים.

חגיגות באולם הפחים (ניר בוקסנבאום)

שבוע אחרי הזכיה ההיסטורית באליפות המדינה בעונת 07/08, בזמן חגיגות האליפות עם הקבוצה בפארק פרס שבעיר חולון, הכריז ראש העיר, מוטי ששון, כי מאחורי הפארק יוקם אולם חדש ואיכותי שיחליף את אולם הפחים. כבר אז התגובות היו מעורבות, אין ספק שכל אוהד חולון היה רוצה ליהנות מתנאים טובים יותר, אבל הקסם שיש לפחים הוא לא משהו בר החלפה וגם אולם חדיש בעל 5000 מקומות, מזגן (כל אוהד חולון יעיד על החשיבות), מקומות חנייה מסודרים ותאי שירותים נוחים וגדולים, לא ישתווה למה שהפחים היה ויהיה עבור החולונים.

ההיכל בחולון (יניב גונן)

אוהדי חולון לא תמיד נהנו מתדמית נכונה. לא מעט אוהדים של הקבוצות היריבות, שופטים וגם שחקנים זכו להכיר מקרוב את הזעם החולוני. תשאלו את עדי גורדון, יובל נעימי, ירון זריף ואפילו את ישראל אלימלך שהגיע לשחק בפחים במדי מכבי ת''א ופחד לעלות על הפרקט. מה שפעם נקרא "קומץ" בשער 3 המיתולוגי הפך ליציע גדול ורועש, צבעוני עם דגלים ותופים בכל משחק (בליווי רעש הדפיקות על הפחים), ושלל שירים מקוריים לכל רגע ורגע.

עשן באולם הפחים באימון (רדאד ג´בארה)

שער 3 המפורסם הוא יציע העמידה האחרון שעוד קיים במגרש שמארח משחקי כדורסל ברמה הזאת ועדיין הוא מתמלא עד אפס מקום ברוב משחקי הקבוצה ורועש להפליא מתמיד. בשנים הקשות של המועדון בסוף שנות ה-90 ועד להגעתו של מיקי דורסמן לקבוצה, סבלה חולונייה מחוסר פופלאריות ואפילו הידרדרה לליגה השלישית. אבל השילוב של דורסמן, ביחד עם הקהל שלא נטש, והאולם הכי ביתי בכדורסל הישראלי, עזרו לקבוצה לחזור לקדמת הבמה עם אליפות וגביע ובעיקר בתור קבוצה שאף אחד לא רוצה לפגוש אותה באולמה הביתי ולא משנה מה גודל התקציב של חולון או מי השחקנים על המגרש.

אוהדי הפועל חולון (איתי כהן)

בשנים האחרונות עבר הכדורסל הישראלי מתיחת פנים אדירה. השיפוץ שהפך את יד אליהו להיכל "נוקיה" המפואר והיום "מנורה מבטחים", רק העונה חנכו את "ארנה פיס" הענק בירושלים ואת "הדרייב אין" האיכותי של הפועל ת''א, מה שנתן מגמה של התחדשות ושינוי לכדורסל הישראלי. יחד עם הקמת מגרשי הכדורגל החדשים בארץ, נראה כי סוף סוף יש מתקנים איכותיים בארץ והמגרש החדש בחולון בהחלט עומד בסטנדרט הגבוה ביותר.

כמו כל המגרשים החדשים שקמו, גם נושא השם החדש עומד על הפרק ושנוי במחלוקת. כרגע הוא נושא את השם הרשמי "היכל טוטו חולון", בדומה לרוב המגרשים בארץ שמומנו ברובם על ידי הטוטו, אך אוהדי חולון רוצים ודורשים מהעירייה לקרוא לו "היכל עופר אשד" על שמו של מלך הסלים בכל הזמנים של המועדון ומקום שלישי בהיסטורית הכדורסל הישראלי, וכדי להנציח את הסמל הגדול של הפועל חולון שנפטר ב-2007 ולא יזכה לראות את הבית החדש של החבר'ה בצהוב סגול.

האולם החדש בחולון (יניב גונן)

בתחילת העונה שעברה פרסו אוהדי הפועל חולון שלט פריסה ענק ביציע הקבוצה "בלעדייך כל העיר הזאת ריקה" היה רשום עליו והציטוט משירו של גידי גוב התייחס לחשיבות הקבוצה לא רק עבור אוהדי הפועל חולון, אלא לכל העיר שבאמת תרגיש קצת ריקנות עם ההריסה הצפויה של אולם הפחים. אלפים מילדי העיר שייכים למחלקת הנוער ועוברים באולם הזה באימונים ובמשחקים, לכולם מנוי ורובם אף ממלאים את היציעים כל שבוע. עוד לפני שאחד מהם יהפוך להיות הכוכב הבא, הם זוכים לעודד את שלומי הרוש, אייזק רוזפלט וגוני יזרעאלי על המגרש, ויקוו בעצמם ללבוש ביום מן הימים את הגופיה הסגולה עם סמל הנמר, רק שהם כבר לא יזכו לעשות זאת באולם הפחים.