"אגדת כדורגל" הוא מושג שנזרק לאוויר הרבה יותר מדי בעידן הממוסחר להחריד בו אנו חיים. שחקנים אינספור עולים לגדולה ברגע אחד וצונחים כהרף עין, אחרים מצליחים להישאר בפסגה קצת יותר, אבל רובם ככולם מצטמצמים לכדי שורות דהויות בספרי ההיסטוריה. ככל שעובר הזמן הרוטינה הזו מקהה אותנו, הופכת אותנו ציניים, אבל רומנטיקנים כמוני תמיד אוהבים להיאחז באגדות שלהם, באלו שהיו באמת, ועבורי לא הייתה אגדת כדורגל גדולה יותר מצ'אבי הרננדס.
אחרי 24 שנים היסטוריות הוא יעזוב את קבוצת נעוריו, ויותיר אחריו חלל שלנצח יישאר ריק. חלק לא יבחינו בכך ויעדיפו להתרכז בהברקות של ליאו מסי או בדריבלים של ניימאר, אבל עבורי ועבור רבים אחרים, זה כבר לא יהיה אותו הדבר. אין צורך לפתוח את הספרים ולערוך השוואות כדי להכריז שברצלונה תיפרד בקיץ הקרוב מגדול שחקניה בכל הזמנים, ואיש לא ישכנע אותי אחרת.
 |
| צ´אבי חוגג. מינימום אגו, מקסימום רגש (רויטרס) |
|
| |
זה מתחיל מלמעלה, מהראש. המאפיין הבולט ביותר של צ'אבי הרננדס, מה שהפך אותו לגדול באמת, הוא החוכמה. הוא לא גבוה (1.70), חזק או מהיר, אבל במשך למעלה מעשור צ'אבי היה המוח מאחורי ברצלונה ונבחרת ספרד והוליך אותן לשנים היפות שידעו אי-פעם. מאז שקיבל את המושכות הוא תמיד היה הברומטר. הוא הכתיב את הקצב, בנה את המשחק וגרם להכל לעבוד. יש לו את היכולת לראות דברים שאף אחד אחר לא יכול לראות, להיות צעד אחד לפני כולם, ולפעמים הרבה מעבר לכך.
בניגוד לשחקני מפתח אחרים בברצלונה ובנבחרת, מרבית התרומה של צ'אבי נסתרת מן העין, ואנדרס אינייסטה תיאר זאת היטב בעבר: "כשצ'אבי לא על המגרש, חסר לנו משהו. אנחנו יכולים לשחק טוב יותר או טוב פחות, אבל משהו חסר. אתה לא יכול לראות את זה, אתה לא יכול לגעת בזה, אבל אתה מרגיש את זה". ואכן, את גדולתו של צ'אבי אפשר היה להבין בעיקר כשהוא לא היה על המגרש. לכן אין זה פלא שברצלונה של היום - בה צ'אבי הרבה פחות דומיננטי - היא שונה בתכלית מזו שבה הוא ניהל את העניינים. לאו דווקא מבחינת הישגים, אלא מבחינת הסגנון.
 |
| צ´אבי מסמן. אדריכל ההצלחה של ברצלונה ונבחרת ספרד (רויטרס) |
|
| |
אם בסגנון עסקינן, אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בשחקן שהוא התגלמות האומנות המודרנית של הענף. המסירה בנגיעה, הסיבוב המפורסם על המקום, השליטה הפנומנלית בכדור והמסירות המדהימות על עשרות מטרים - אלו האלמנטים הבולטים ביותר במשחק של צ'אבי, שבכל נגיעה זועק "איכות". האלגנטיות תופסת לך את העין ולא מרפה, מהפנטת, גורמת לך לראות את המשחק בצבעים שלא הכרת.
וזה ממש לא הכל, זה היה רק הפרק הראשון. קשרים כשרוניים ראינו ועוד נראה בשפע, אבל מה שעושה את צ'אבי גדול כל כך הוא השילוב בין המוח, הרגליים והלב. וכשמדברים על שחקנים עם לב גדול, עם אהבה אמיתית שבוערת בהם ומניעה אותם, צ'אבי בוודאי נמצא בראש הרשימה. האהבה שלו לברצלונה היא יוצאת דופן, והיא לבטח חלק מסוד ההצלחה שלו כשחקן. הוא לא רק הביע את אהבתו במילים ("בארסה היא הבית שלי, היא החיים שלי"), אלא גם הוכיח את נאמנותו כשוויתר על הצעות מפתות גם ברגעים פחות זוהרים של המועדון. רק עכשיו, בגיל 35, הוא מרשה לעצמו לפנות את הבמה לטובת דור ההמשך.
 |
| צ´אבי עם הכדור. אלגנטיות בכל נגיעה (רויטרס) |
|
| |
וזה גם הרבה מעבר לאהבה בין שחקן למועדון. צ'אבי הוא שחקן שכל אדם יכול להתחבר אליו, פשוט כי הוא מגלם תכונות אנושיות שכולנו היינו רוצים לראות אצל הסובבים אותנו. הוא רגיש במיוחד (ויעידו על כך הדמעות בטקס הפרידה מקרלס פויול), צנוע להפליא (על אף היותו אחד השחקנים המעוטרים בתבל) ואחד שהמנהיגות שלו טמונה ביכולת להתחבב על כולם ולאחד ביניהם. במילים אחרות, הוא פשוט מעורר הערצה. ולראיה - נסו למצוא עוד שחקנים עם קריירה כל כך מפוארת שאיש מעולם לא אמר עליהם מילה רעה בתקשורת.
הוא אמנם לא תולה את הנעליים בשלב זה, אבל מבחינתי זו פרידה. פרידה שקשה לי מאוד לעכל ולסכם. פרשנים מדברים על צ'אבי כעל חלק מדור הולך ונעלם, אבל גם בתוך הדור שלו הוא הצליח להתבלט כאחד שמשלב את האופי והספורטיביות של הדורות הקודמים עם הכדורגל החדשני והמסעיר שיהווה השראה לדורות הבאים. אין מועדון שלא היה מתגאה בשחקן בית כזה, אין שחקנים שלא היו נושאים עיניים לקפטן כזה, אין אדם בעולם שלא היה רוצה חבר כזה.
 |
| צ´אבי בתחילת דרכו בברצלונה. אותו הסמל, מאז ומעולם (רויטרס) |
|
| |
צ'אבי הוא הסיבה לחיבור העמוק שלי לכדורגל. בזכות שלל תכונותיו וקסמיו הוא גרם לי להתאהב ברבדים העמוקים יותר של הענף, אלו שלא מתרכזים במהירות, בכדרור או בעוצמת הבעיטה. הוא גרם לי להבין את המשמעויות של חוכמה, נאמנות ורגישות, על המגרש ומחוצה לו, כשמסביבנו עולם ספורטיבי כאוטי ומנוון שלרוב סובב סביב תספורות משונות, קעקועים ודוגמניות.
יום עזיבתו לבטח יהיה סוג של יום אבל בקטאלוניה, שכן צ'אבי הוא בארסה ובארסה היא צ'אבי, אבל אפשר להתנחם בכך שהוא יוכל לעזוב את הבית בגאון. לקפטן שחגג ביום ראשון אליפות שמינית בקריירה יש עוד שני גמרים, שני גביעים נוספים על הכף, שיוכלו לחתום פרק סיום ראוי מאין כמוהו לסיפור האגדה הזה. סיפור על שחקן גדול, על אדם גדול, שלעולם לא אשכח.
 |
| צ´אבי והגביעים. התארים הם רק חלק מהעניין |
|
| |