מפתח קרסול: יום בחיי הרגל הכי חשובה ברמלה

שבוע לאחור, יום חמישי שעבר, המשחק הראשון במסגרת גמר היורוקאפ בו מארחת אליצור רמלה את אראס הצרפתית. אולם קרית מנחם מלא מפה לפה, וגם האוהדים שלא הצליחו להיכנס בתחילה לאולם איכשהו מצליחים לפלס את דרכם פנימה. שריקת הפתיחה. זה הולך קשה, קשה מאוד אפילו. עמוק בתוך הרבע הראשון מגיע הרגע שכל כך לא רצו שיקרה, שי דורון לוקחת את הכדור בחצי המגרש שלה ומעקמת את הרגל. קפטנית רמלה תופסת את הקרסול, שכבת על הפרקט וממררת בבכי, טנישה רייט עוזרת לקפטנית שלה לרדת מהפרקט כשהיא קופצת על רגל אחת. 

דורון משחזרת את אותו הרגע: "הרגשתי פשוט באסה, לא האמנתי, לא האמנתי שבדיוק למשחק שאליו כל כך ציפיתי, כל כך חיכיתי, אני נפצעת. ירדתי לחדר ההלבשה והכאבים פחתו, אבל ידעתי שאני לא יכולה לרוץ. כל שניה נכנס מישהו אחר לחדר ואמר לי הן מובילות בככה, הן מובילות בככה. כששמעתי שהצרפתיות כבר בפלוס 12 השתגעתי, התחלתי להרביץ לקירות".

גם לסיפור הזה, כמו לרבים אחרים, יש סוף טוב. דורון הצליחה לחזור לפרקט בחצי השני. אמנם זה הספיק רק לתיקו 61:61, אבל אחרי שלא שיחקה באמצע השבוע בחצי גמר הפלייאוף, בגומלין דורון כבר מבטיחה שתשחק: "אין מצב שאני מפסידה את המשחק הזה, זה פשוט לא יקרה".

האם הקפטנית כבר חולמת על הנפת גביע אירופה? "אני מאמינה בקבוצה שלנו, כמה שזה יהיה יותר קשה, בסוף זה יהיה יותר מתוק. אנחנו יכולות כבר להרגיש את הגביע, לראות אותו, לחלום על ההנפה. כמה שעשינו עד עכשיו עונה טובה, הגביע יהיה הדובדבן. לקחתי תואר במכללות, שיחקתי ב-WNBA, עכשיו אני רוצה תואר באירופה. אני אתאכזב מאוד אם לא נזכה, ממש ארגיש פספוס".

שי דורון הכואבת יורדת מהפרקט (יוסי ציפקיס)

רגע לפני שדורון וחברותיה עולות לפרקט באראס (הערב, 21:00), אנחנו ליוונו אותה ביום המשחק נגד רמת חן, מהפיזותרפיה עד הישיבה על הספסל והרצון לפרוץ למגרש ועד שמחת הסיום. צפו בשי דורון פותחת את הלב.