חורחה ולדאנו הוא איש שמילותיו תמיד נושאות משקל עמוק מעבר למגרש, והוא הקדיש טור לדיון מרתק בדמותו של לאמין ימאל. בכתבה בשם "איך להיות לאמין ימאל" אקס ריאל מדריד בוחן את הדרך שבה הנער בן ה-18 נדרש להתמודד עם תהילה, אחריות ופרסונה גדולה מהחיים. ולדאנו כתב כאן לא רק על השחקן, אלא על גם על כך שהוא צריך להבין מה זה לחיות בעולם שבו הכל נבחן בזכוכית מגדלת.
“לאמין הוא אחד מאותם כישרונות נדירים שמופיעים פעם בעשור או שניים ומשנים את המשחק. שחקן שזכה בלוטו הגנטי עם כל הכלים שדרוש כוכב על: מהירות פיזית, טכנית ומנטלית, החוצפה ליצור והאומץ לאתגר יריבים, אוהדים ומבקרים. יש לו גם תכונה שמעולם לא הטרידה אותי, הוא לא מסתיר את האגו שלו. להפך, הוא מציג אותו בגאווה: שיערו המובהק, חיוך פרובוקטיבי, הליכה מעט מתנודדת. אין סיבה לדאגה, מעט אגו נחוץ כדי לאתגר קהל. אבל חשוב לדעת איך לנהל אותו”, כתב ולדאנו.
“כי להיות בר מזל להיוולד לאמין ימאל זה דבר אחד, אבל לדעת איך להיות לאמין ימאל, זה כבר דבר אחר. השחקן הוא זה שזכה בפריבילגיה, נולד עם כל המתנות ביד. האדם הוא זה שצריך ללמוד את המקצוע, לא מקצוע הכדורגל, אלא מקצוע התהילה העולמית. וזה מקצוע קשה. הוא ייאלץ לחיות תחת זכוכית מגדלת, מוקף באנשים שמתחזים לחברים, אך ינצלו אותו, וכל מילה שיגיד, בצחוק או ברצינות, תפורש בצורה שגויה. זה לא עניין של לשנות את האישיות שלו, אלא של לא לתת לדמות הבימתית לבלוע את האדם האמיתי”, הסביר ולדאנו.
חורחה ולדאנו (רויטרס)“אלפרדו די סטפנו היה גיבור של ימי ראשון, פלה היה מסתורין שהפך לאגדה עולמית, קרויף היה כמו ביטלס שהפך את הכדורגל למודרני, מראדונה היה גיבור קלאסי בהתחלה ודמות טרגית בהמשך, בעידן הכדורגל הבידורי, מסי וכריסטיאנו היו שני נציגים מהפנטים של כדורגל ממוסחר ו-ויראלי, שרכשו מטוסים פרטיים והעלו את המשחק למעמד חברתי חדש. ואז הגיע לאמין. הוא עשה זאת כשהוא נוחת במסוק, מלווה באמן פופ אורבני, עם נאום קליל שמתעלם מכל פרוטוקול, ועם ההצלחה כבת בריתו”.
ולדאנו המשיך ותיאר: “צעיר עצמאי ובטוח בעצמו, אך ייתכן שעדיין לא מבין לאיזה עולם נכנס. כשהוא הולך בחיים עם הגנה מונמכת, הוא מסכן את עצמו בהרס עצמי. "אם אני מנצח, אף אחד לא יכול לומר לי כלום", זו ההצדקה שלו. אבל זה לא נכון. ניצחון או הפסד, טמטום נשאר טמטום, חוסר כבוד נשאר חוסר כבוד, והתרברבות נשארת התרברבות. לשחק כמו מקצוען לא מתקן התנהגות שנמצאת במישור אחר לגמרי”.
לאמין ימאל (IMAGO)“אני מאמין באינטליגנציה של הצעירים המחוננים האלה. אבל מישהו צריך להזכיר להם שבגיל 18 אין צורך למהר לחיות. הכדורגל נדיב כלפי שחקנים בעלי כישרון יוצא דופן, אך הוא דורש תמורה, לעיתים תמורה כבדה. למשל, הוא עשוי לומר: "תן לי את נעוריך". גם התהילה מפתה, אך היא תדרוש: "תן לי את חייך הפרטיים". אלה המחירים שיש לשלם כדי להיות מה שמאות מיליוני נערים בגילו של לאמין חולמים להיות. יהיה זה לא הוגן להתלונן על פריבילגיה כזו”, הוסיף.
“יש צמתים מסוכנים שמלמדים הבנה. הקלאסיקו האחרון היה אחד מהם, בימת העולם. לאמין ימאל לא היה צריך לשחק טוב כדי להפוך לגיבור המרכזי של המשחק. כמה הערות שנאמרו בצחוק בבית של חבר הפכו את הסנטיאגו ברנבאו לסיר לחץ עם 80 אלף אוהדים נעלבים. שחקנים יריבים האשימו אותו בחוסר כבוד, אוהדים תקפו אותו ללא הרף, ונוצרה אווירה רגשית מתוחה שהשפיעה על הביצועים שלו ושל קבוצתו. המחיר של להיות הטוב ביותר, איננו זול”, טען הספרדי.
“הרגש העז העלה את הרמה של ריאל מדריד, ובמקביל דיכא את זו של לאמין וברצלונה. "בגלל שלוש מילים", יגידו מגניו. אבל זה לא על מה שהוא אמר, אלא מי שאמר. וזה לא אחר מאשר לאמין ימאל, כוכב על שעדיין לומד איך להיות אחד כזה”, סיכם.