אחרי הפסדה של ריאל מדריד לברצלונה בגמר הסופר קופה, ההערכות בתקשורת הספרדית דיברו על כך שצ'אבי אלונסו "עשה מספיק" על מנת לשמור על תפקידו כמאמן סגנית האלופה. ההגדרה הזו לבדה הדגישה עד כמה מצבו היה מתסכל. במשך יותר מחודש, הוגדר כמעט כל משחק של ריאל מדריד כ"מבחן האחרון" של הבאסקי. בכל פעם, נטען בעיתונים שהוא "שרד" או "ניצל". זה היה הלך הרוח, ויש להניח כי הפסטיבל היה ממשיך לו היה נשאר בתפקידו.
וכאן נשאלת השאלה הפשוטה – למה צ'אבי אלונסו צריך את זה? האם הוא בחר לאמן את ריאל מדריד כדי "לשרוד" ו"להינצל מפיטורים" בכל שבוע מחדש? מה התועלת שלו מכך? האם זה מה שהוא השתוקק לעשות בחייו? האם הוא מזוכיסט שנהנה לסבול בכל דקה ודקה?
בתום שריקת הסיום בסעודיה, ביקש צ'אבי אלונסו מחניכיו לערוך מסדר כבוד לכוכבי בארסה שזכו בתואר. קיליאן אמבפה החליט שזה לא רלוונטי מבחינתו, הפנה את גבו לעבר המאמן והלך לחדר ההלבשה. יתר השחקנים עשו כמוהו. הם נשמעו לצרפתי יותר מאשר לבוס האמיתי שלהם. הבאסקי התבונן בהם, והמחשבה היחידה שיכולה הייתה לעבור בראשו באותו רגע הייתה חייבת להיות: "בשביל מה אני צריך את הגנון הזה? מה אני מחפש כאן לעזאזל?"
פרס ואלונסו (IMAGO)ידוע כי צ'אבי אלונסו חלם לחזור לריאל מדריד כמאמן, וזה כלל לא מפתיע. הוא ויתר לשם כך על הצעות מעולות שהופנו אליו אחרי הזכייה הסנסציונית וההיסטורית בדאבל עם לברקוזן בעונה ללא הפסד ב-2023/24. הוא המתין עד שקרלו אנצ'לוטי יפנה את מקומו שנה לאחר מכן, ושב לסנטיאגו ברנבאו על שטיח אדום, עם חוזה עד 2028. אלא שהוא לא עשה זאת כדי "לשרוד". הוא האמין שניתן יהיה לנהל את הסגל לפי ראות עיניו, וסבר כי יקבל גיבוי מהנשיא פלורנטינו פרס כדי לבצע שינויים נדרשים.
למעשה, זו הייתה מטרה כמעט מוצהרת לצד פרס עצמו וההנהלה שלו. אנצ'לוטי נתפס כמאמן רך מדי, והיעדר התארים בעונתו האחרונה סימל לכאורה את הצורך בגישה נוקשה יותר. ריאל רצתה יותר משמעת, יותר מחויבות, יותר דרישות בסיסיות על המגרש ובחדר ההלבשה. היה הגיוני גם לצפות לסגנון משחק מודרני קצת יותר. צ'אבי אלונסו היה אמור לספק זאת, ולשם כך היה הכרחי כי יקבל אשראי נרחב מהממונים, לפחות בעונתו הראשונה. אחריה אפשר היה, כמובן, לשפוט אותו על סמך ההישגים בפועל, וכשחקן עבר בקבוצה הבין הבאסקי היטב את חשיבות התארים. ככל הנראה, למרות ניסיונו העצום, הוא לא הפנים עד הסוף את עוצמת האתגר, ולא חזה כי יקבל כתף קרה כבר אחרי המעידה הראשונה על הדשא.
הוא היה מוכן להתפשר על היבטים רבים. לצורך העניין, צ'אבי אלונסו ממש לא רצה להתחיל בעבודה לפני ההשתתפות בגביע העולם למועדונים, אלא העדיף להתכונן באופן מסודר לעונה האמיתית. פרס דרש אחרת, והמאמן הלך לקראתו. כעת יש דיווחים מסוימים, שמהימנותם לא ברורה, על כך שכבר בתום הטורניר בארצות הברית החל צ'אבי אלונסו לשקול את המשך דרכו במועדון. הוא לא אהב בלשון המעטה את האווירה בסגל, וחש כי הנשיא לא יעניק לו את הגיבוי המלא על מנת לגרום לכוכבים לשנות באופן מהותי מאוד את התנהלותם. כך או כך, היה ברור שלא מניפים דגל לבן עוד לפני תחילת העונה, אבל הסדקים כבר נוצרו.
אלונסו ו-ויניסיוס (IMAGO)הם רק הלכו והתרחבו החל מאוקטובר במהירות מסחררת. הניצחון הביתי בקלאסיקו בליגה, מוצדק ומשכנע ככל שיהיה, עמד בסימן ההתפרעות של ויניסיוס אחרי שהמאמן החליט להחליפו. הברזילאי התנצל בהמשך על התנהגותו המחפירה והזכיר בהודעה את כולם חוץ מצ'אבי אלונסו. פרס החליט לעבור על כך לסדר היום, והכוכבים הבינו שסמכותו של המאמן מוגבלת. ואם זה המצב, לא בהכרח חייבים להישמע לו, נכון? שחקנים שלא היו מרוצים ממעמדם מסיבה כלשהי, הדליפו זאת בשקיקה לתקשורת. שחקנים אחרים סיפרו לעיתונאים שהם תומכים בצ'אבי אלונסו. כך נוצרה המחנאות, וכאן גם הבין קשר העבר עד הסוף שזה לא התפקיד עליו חלם.
הוא לא רצה שכדורגלנים יצטרכו להביע בו תמכה, גם אם מדובר בטיבו קורטואה או אמבפה. הוא לא רצה לטפל בכל יום בכותרות על הפרצופים העצובים של ויניסיוס ועל חוסר נכונותו להאריך את החוזה. הוא רצה לעבוד בשקט תעשייתי, לפחות בשלב הראשון, כדי לנסות ולהעביר את המסרים המקצועיים שלו לשחקנים, וזה היה בלתי אפשרי. הרי כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו הוא הצהיר: "כולם חייבים להשתתף בהגנה. השחקנים צריכים לדעת לעבוד ביחד ולהפעיל לחץ ללא כדור. הם צריכים להיות קרובים אחד לשני ולצמצם פערים". זו הייתה השאיפה, והיא התבררה כבלתי ישימה. ואם זה המצב, אז מה הטעם?
זוכרים את הציוץ בו הודיע צ'אבי אלונסו על פרישה מכדורגל? "Lived it, Loved it" הוא כתב, יש כאן משמעות עמוקה. מבחינתו, הכדורגל הוא קודם כל אהבה. הוא נהנה מכל רגע על הדשא. כמאמן, ברור לגמרי שלא ניתן ליהנות כל הזמן, אבל הכרחי שזה יתאפשר חלק מהזמן. עצם התהליך אמור להביא סיפוק. בלברקוזן היה לו פרויקט בו הוא יכול היה ליישם את רעיונותיו בגיבוי מוחלט מצד ההנהלה ובשיתוף פעולה מלא של השחקנים. היה ידוע שבריאל זה יהיה אחרת, אבל אם השינוי הוא של 180 מעלות, אז כל העסק הופך ללא רלוונטי.
צ'אבי אלונסו מסודר כלכלית אחרי קריירה מזהירה כשחקן, והוא גם לא מסוג האנשים שמבזבזים את הכסף סתם. הוא גם לא זקוק לריאל מדריד על מנת לבסס את עצמו מקצועית. עם או בלי הצלחה בסנטיאגו ברנבאו, קבוצות רבות יעמדו בתור כדי לחזר אחריו. הוא היה שמח להיות הפנים של ריאל, והתדמית האלגנטית שלו מתאימה מאוד לכך על הנייר, אך מתברר שזה בלתי אפשרי. וכך, כל יום שעובר עם כותרות מגוחכות על גורלו במדריד שטרם נחרץ רק האריך את הפארסה המיותרת. זה היה אמור להיות פרויקט מסודר, לפחות בטווח הבינוני. אם המועדון לא מעוניין בכך, הדבר הנכון ביותר הוא פשוט לעזוב. צ'אבי אלונסו נשם אתמול לרווחה וחזר ליהנות מהחיים.
אלברו ארבלואה (IMAGO)ההודעה שיצאה אתמול בערב מטעם ריאל מדריד דיברה על פרידה "בהסכמה הדדית". כלי התקשורת בבירת ספרד דיווחו תחילה על התפטרותו של צ'אבי אלונסו, אך שינו במהרה את הידיעות וטענו בהמשך כי הוא פוטר. לאור הקרבה של עורכי ‘מארקה’ ו’אס’ לפלורנטינו פרס, יהיה הגיוני למדי להניח כי הגרסה הראשונה הייתה נכונה, ואז פורסם שקר מטעם הנשיא שלא מעוניין להודות פומבית בכך שהמאמן לא רצה לעבוד אצלו יותר. זה לא טוב לתדמיתו לכאורה, והתדמית הזו היא הדבר החשוב ביותר בריאל מדריד. היא חשובה יותר אפילו בהשוואה לניצחונות ולתארים.
זו השורה התחתונה. אפשר לנתח את ההחלטות השנויות במחלוקת שקיבל צ'אבי אלונסו במהלך הקדנציה הקצרה ולהאשים אותו בשימוש לא נכון בשחקנים מסוימים, אך הקשר של היבטים אלה לעזיבתו קלוש למדי. מועדון מסודר שמכבד את עצמו ומחתים מאמן מצליח על חוזה למספר שנים צריך להעניק לו זמן סביר לנסות להוכיח את עצמו, ורק אז לשפוט את עבודתו. זה לא המצב בריאל מדריד, והיחס שקיבל צ'אבי אלונסו עלול להרחיק ממנה מאמנים מעולים אחרים, גם אם המותג עדיין מושך מאוד ואטרקטיבי. זו עובדה נצחית, ושום התנהלות לא תוכל להרוס אותה.
לכן השמועות על מועמדים חדשים יופצו בכל הכוח בתקופה הקרובה. בינתיים אלברו ארבלואה, שקודם מקבוצת המילואים, ישתדל להתעלם מהן ולבצע את עבודתו בתנאים לא טריוויאליים כלל. בריאל מדריד מעריכים מאוד את מגן העבר שעשה עבודה מעולה בקבוצות הנוער, אבל ברור שזו קפיצת מדרגה גדולה מאוד עבורו, והיא מתבצעת ללא הכנה מוקדמת. אם צ'אבי אלונסו לא זכה לכבוד מצד הכוכבים הסוררים, מה הסיכוי של ארבלואה לשנות את התמונה? יש לו ביטחון עצמי גבוה, והוא מכיר את המועדון מבפנים. אבל גם צ'אבי אלונסו הכיר אותו, לא?