נקמת היורם: החור שמשאיר ייני במכבי ת"א

1. שחקני בית. האוהד (והפרשן) הישראלי הממוצע מנהל יחסי אהבה-שנאה עם המונח שחקני בית. מבחינתו, הם תמיד בלב העניינים. לחיוב או לשלילה. הוא יירה עליכם קלישאות ומילים גבוהות כמו: "זיקה מקומית" או "זהות המועדון", ידבר עליהם בהערכה ויאמר שכל קבוצה צריכה שלד טוב של שחקני בית, אבל מה קורה כשלקבוצה שלו לא הולך? תשמעו שתי תשובות, תלוי במספר שחקני הבית בסגל: או שהם לא מספיק טובים ולא עומדים בלחץ או שאין מספיק מהם ולכן הקבוצה לא מחויבת. אגב, זה עובד עם כל קבוצה במשבר, נסו את זה.

שחקני הבית בכדורגל הישראלי הפכו לסוג של תירוץ-אב כולל שיכול לשמש למגוון הסברים. כמו מפתח-מאסטר שפותח הכול. הרי אין באמת דבר כזה מספר נכון של שחקני בית בסגל. כשיש הרבה, הבעלים מוגדר כקמצן שמנסה לחסוך ברכש. כשיש מעט, מדברים על הזנחת מחלקת הנוער ואובדן זהות. מדהים למשל לשמוע מאמנים מסכמים הפסד במשפט כמו: "היי, עלינו היום עם שמונה שחקנים מקומיים", ולא הרחק משם, מאמן אחר יגיד: "היי, אנחנו קבוצה חדשה לגמרי שעדיין מתחברת".

המסקנה ברורה. לכאורה, ההגדרה "שחקני בית" מקבלת אינסטינקטיבית קונוטציה חיובית, אבל במובן מסוים, להיות שחקן בית בישראל זה תפקיד כפוי טובה. ההערכה והמעמד בקרב האוהדים נחמדים כשהמצב טוב, אבל סופך להיות שעיר לעזאזל של המאמן, הקהל והתקשורת. גם יחידי הסגולה מבין שחקני הבית שמצליחים להגיע למעמד "סמל", בדרך כלל חוטפים ברגעים הקשים. בישראל, סבורים לא מעט שחקני עבר, אתה באמת מוגדר כסמל וקונצנזוס רק אחרי הפרישה. לפרטים: יניב קטן.  

אבל יש יוצאים מן הכלל. יחידת העילית של יחידי הסגולה. שחקנים ששרדו את הציניות והפכו לאגדה עוד בחייהם. שרן ייני הוא אחד כזה והסיפור שלו נדיר. הוא לא שחקן התקפה עם יכולת וירטואוזיות, שוער או בלם קשוחים ודומיננטיים שמביאים נקודות. הוא שחקן כלבו, אפור, "חנון" ועדיין ההודעה על העזיבה של לוויטסה ההולנדית בקיץ יצרה באזז ששמור רק לגדולים ביותר. 

ייני. יחידת העילית של יחידי הסגולה (יניב גונן)

2. שרן ייני. אוהדי מכבי תל אביב מסמלים את תופעת הציניות כלפי שחקני בית. במשך השנים הרעות, תקופת המעבר מימי מלכות אבי נמני לעידן ג'ורדי קרויף, זיהו האוהדים את שחקני הבית עם הכישלון המקצועי על הדשא. שחקנים כמו: ליאור ז'אן, לירן כהן, משה מישאלוב, סאלם אבו סיאם, אורי שטרית, רועי דיין ואפילו יובל שפונגין, שעזב וחזר, ספגו את האש. אלו שיצאו להשאלה לא חזרו, אחרים רק רצו לברוח. רק אחד יצא נקי מכל העסק. שרן ייני.

הוא היה שם לכל אורך התקופה, גדל במכבי ת"א הלחוצה, זו שתמיד ירתה לעצמה ברגל וקרסה תחת הציפיות, והוא עוזב אותה כקפטן בדרך לאליפות שלישית ברציפות. ייני שרד כי הוא עוף מוזר. שחקן לא שגרתי. לא באופי, לא בדרך בה הוא מתבטא ולא בפן המקצועי. הוא מעולם לא היה מוכשר בצורה יוצאת דופן והתכונות הבולטות במשחק שלו קשורות כולן בפן המנטאלי: נחישות, הקרבה, אינטליגנציה ומשמעת טקטית. הוא הגיע לאן שהגיע בזכות עבודה קשה ואמונה עצמית. בדיוק כמו שחקן אחר שגדל במכבי ת"א, קפטן הנבחרת טל בן חיים.

ייני הוא חייל טוב שהפך למפקד מצליח. מנהיג חיובי, דמות משפיעה בחדר ההלבשה, שחקן שנותן את האיזון על ומחוץ למגרש. הוא קורץ מחומר של קפטן אמיתי. על הדשא הוא ממלא הוראות בצורה מושלמת והתאים את עצמו לשחק במספר תפקידים. הוא שרד את הימים הקשים ונשאר בלבם של אוהדי מכבי ת"א כי הוא אחד שקל להזדהות איתו ולהתחבר אליו. הוא הפך לבאנקר בהרכב הנבחרת כי הוא מגוון, נחוש ועושה מה שאומרים לו.

בחור ריאלי ייני. הוא מבין שבגיל 28 ובמעמד של שחקן הרכב בנבחרת זו ההזדמנות האחרונה לצאת לאירופה. הוא גם מבין שהוא לא יגיע לספרד או לפרמייר-ליג, אבל הוא כן יכול לטעום חוויה אחרת ולעלות דרגה במקצוענות. הוא בחר בליגת הביניים האולטימטיבית. קצת יותר נחשבת מבלגיה (לפחות בעיני האוהד/פרשן הישראלי), קצת יותר נוחה מצרפת וגרמניה. הוא ייצא וינסה ואם ויטסה לא תהיה טובה אליו, כמו שהיא לא הייתה טובה לחיים מגרלשווילי ודן מורי, הוא יחזור מהר למכבי ת"א, שם יחכו לו בזרועות פתוחות. ואם היא תהיה, טובה? הוא עוד יחזור. בקטע הזה הוא אולי מזכיר יותר את נמני מאשר את בן חיים.

טל בן חיים. המודל (עמית מצפה)

3. ערן זהבי. ייני משאיר למכבי ת"א חור מנטאלי גדול יותר ממקצועי. הוא יותר מקפטן, אלא איש צוות מושלם. דמות שהדביקה צוותים מקצועיים זרים לחבורה של שחקני רכש יקרים, חלקם אהובים יותר וחלקם פחות, סופרסטאר אחד, זרים וצעירים לחבורה מגובשת. לחדר הלבשה אטום. כשייני מדבר, הוא לפעמים נשמע יותר כמו חבר הנהלה, כמו דובר המועדון ולא כמו שחקן מן המניין. 

מי יחליף את ייני? יש כמה אפשרויות שעומדות על הפרק. יובל שפונגין כשחקן הבית הבכיר הוא אופציה אחת. דור מיכה כמכביסט העולה יכול להיות בחירה מעניינת, ותיקים שכבר מזוהים עם המועדון כמו גל אלברמן או ברק יצחקי (שכבר החזיקו בתפקיד) יהיו מועמדים טבעיים ויש גם אופציה נוספת. מהלך שייתן חותמת למה שבעצם ידוע לכל. מכבי ת"א מקצועית היא קודם כל הקבוצה של ערן זהבי. סרט קפטן ירכז אצלו את כל הכוח וזה מהלך שיש בו גם סיכונים.

זהבי ענק. כוכב עם מניירות של כוכב שיודע בדיוק מה הוא ומי הוא. זהבי, כמו לא מעט כוכבים מסוגו, הוא גם "Bad Boy". הוא מושך אש ומייצר כותרות וזו גם אולי הסיבה שכוכבים במעמד מקביל אליו (מעמד, לא יכולת) כמו מסי, כריסטיאנו, סוארס וזלאטן לא משמשים קפטנים ראשונים בקבוצות שלהם, אלא הסרט הולך לשחקנים יותר מערכתיים. לא בטוח שהעובדה שהסרט בנבחרת ארגנטינה עבר מחאבייר מסצ'ראנו למסי עשתה טוב לכל הצדדים. קפטן, בהגדרה, צריך לתת איזון. זהבי הוא הכול חוץ מאיש של איזון.

העזיבה של ייני משאירה את הצהובים בבעיה בנוגע לשחקני הבית. הסגל שלהם כולל אחד משמעותי כזה בלבד, מיכה. ארבע עונות וחצי בבוגרים, 127 הופעות בליגת העל ועדיין מסתכלים עליו כאל עוד צעיר בסגל. הסיבה היא ששום שחקן מאז לא הצליח לפלס דרכו לסגל. במובן מסוים, ייני תחזק את הזהות המכביסטית. בלעדיו, יישאר חור. למכבי ת"א מחלקת נוער משובחת, אבל כדי להעביר מסר לצעירים שבמחלקה וגם בשביל האוהדים, הקבוצה הבוגרת תצטרך להחזיק שלד של יוצאי קריית שלום. הרי ביום אפרפר אחד, בתקופה קצת פחות טובה, יקום האוהד (או הפרשן) וישאל: לאן נעלמו שחקני הבית?

ערן זהבי. כמה כוח הייתם נותנים לו? (רדאד ג´בארה)

4. אשדוד. פרשת אפא אמברוז חמורה יותר מפרשת הפקס במכבי חיפה, (שיתוף שלא כחוק של וואליד באדיר במוקדמות ליגת האלופות בקיץ 2001), הפועל באר שבע (שיתוף שלא כחוק של תומר חליבה באינטרטוטו בקיץ 2004) ומכל קבוצה שאי פעם ספגה הפסד טכני בגלל רשלנות כזו או אחרת. פרשת אמברוז היא המראה לאשדוד השאננה והרדומה, שחלמה על פלייאוף העליון, שעשתה סיבוב ראשון מוצלח, שלא ניצחה תשעה משחקי ליגה, שלא ניצחה בבית ארבעה חודשים וחצי, שאוהדיה זנחו אותה, שירדה השבוע למקום האחרון ועלולה למצוא את עצמה בליגה השנייה לראשונה מאז 1997.

העונש של אשדוד הפך את התחתית למקום הרבה יוצר צפוף ומסוכן. אותן ארבע מועמדות לירידה, רק שעכשיו הן קרובות הרבה יותר. ולמה מסוכן? כי הפועל חיפה, הפועל פתח תקווה והפועל עכו צריכות לקחת בחשבון שמתישהו - בימים או בשבועות הקרובים - פיפ"א תתכנס לדיון החירום, אשדוד תציג הוכחות לתשלום, קאודנה יונייטד אולי לא תתנגד להחזרת הנקודות והעונש יומתק. המצב בתחתית זמני. הפכפך. לא יציב. מרתק. פסיכי. מחקו את המיותר.

ליגת העל ידעה קאמבקים מרגשים. הפועל כפר סבא הייתה רחוקה 13 נקודות מחוף מבטחים אחרי 19 מחזורים בעונת 2005/6. בני יהודה מחקה 11 נקודות פיגור תשעה מחזורים לסיום ושרדה שנתיים לאחר מכן. הפועל עכו הייתה במינוס 10 ועם שתי רגליים בלאומית אחרי המחזור ה-23 העונה. בשבת, היא יכולה לעלות מעל הקו האדום לראשונה מאז המחזור ה-11. מדהים? בהחלט. עם כוכבית? חד משמעית כן.     

אוחנה מוקף בשחקני עכו. התחתית רותחת (עמית מצפה)

5. במחזור ה-29 בפלייאוף העליון בעונה שעברה: פער שמונה הנקודות בפסגה נשמר כשמכבי ת"א חזרה מק"ש עם 2:2 והפועל ב"ש סיימה ב-1:1 ביתי עם הפועל ת"א. מכבי חיפה רשמה עוד נקודת שפל ונוצחה בבית 2:1 על ידי בני סכנין. 

במחזור ה-28 בפלייאוף התחתון: אוהד קדוסי סידר לבני יהודה 0:1 יקר על בית"ר ירושלים, בעוד שתי האחרונות, רמת השרון ומכבי פ"ת, סיימו ב-0:0 ביתי עם רעננה ועכו בהתאמה ונותרו מתחת לקו האדום. אשדוד הביסה 1:4 את הפועל חיפה במשחק לפרוטוקול.

קהת מול מיטרוביץ´. שוב נפגשים במחזור ה-29 (יניב גונן)

 6. קטנות לשבת:
הפועל חיפה - הפועל ת"א: יש חמש קבוצות בליגת העל שלא ניצחו בסמי עופר. הפועל ת"א (שישה משחקי חוץ רצופים ללא ניצחון להזכירכם) אחת מהן.

במשפט: הדיבורים הבלתי פוסקים של אמיר כבירי ועדי קריספין לא תרמו כלום להפועל ת"א. בשבת יתברר האם הקבוצה גם נפגעה מהם.

הפועל רעננה - מכבי נתניה: רעננה רחוקה נקודה מהישג השיא שלה בליגת העל, 38 נקודות בעונה שעברה.

במשפט: המקום השביעי מבטיח מענק של 350 אלף שקל בסוף העונה. שווה משכורת חודשים לכמה שחקנים בנתניה לא?

הפועל רעננה. נקודה מהיסטוריה (רדאד ג´בארה)

מ.ס אשדוד - הפועל עכו: הפעם האחרונה שבמשחק בין השתיים הובקעו יותר משני שערים, הייתה גם הפעם האחרונה שעכו ניצחה את אשדוד (1:2 במרץ 2013).

במשפט: אם הסטירה מפיפ"א לא תוציא את אשדוד מהאדישות, שום דבר לא יעזור למועדון הזה.

הפועל פ"ת - בני סכנין: המאזן של המלאבסים בבית (שלושה ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו ושישה הפסדים) זהה למאזן של סכנין בחוץ.

במשפט: שחר הירש הוא איש המפתח של מנחם קורצקי עד סוף העונה.