אבירם ברוכיאן בן 40. אגדת המועדון מהבירה, איתו זכה בשתי אליפויות ושני גביעים, התראיין ל-ONE וחשף את הרגע הטוב בקריירה, הרגע המאכזב, השער שלא ישכח, השחקן הכי גדול ששיחק איתו והחלום הכי גדול שלו – לשוב לבית”ר ירושלים בתפקיד כזה או אחר.
מה הרגע הכי מאושר שלך בקריירה?
“האליפות הראשונה עם בית”ר ירושלים. אחרי שנים שלא לקחנו אליפות וככה פעם ראשונה בחיים שלי הרגשתי את זה, אני לא אשכח את זה. זכיתי לכבוש גם את השער האחרון שנתן לנו את האות לניצחון וכל הקהל פרץ למגרש בטדי, זה היה רגע שגם הכניס אותי לתודעה. רציתי להיות עם תואר כשחקן בית”ר ירושלים, כבשתי שער מאוד יפה והקהל נכנס למגרש, זה הזכיר לי את הימים של ימק”א”.
מהצד השני, מה הרגע הכי מאכזב בקריירה?
“לעזוב את בית”ר ירושלים לפולין, זה היה הסכין הכי גדול שהיה לי בלב, ידעתי בתוך תוכי שאני לא צריך לעשות את זה ולמעשה באותו רגע גמרתי את הקריירה שלי. ידעתי שאני לא אוכל לשים חולצה של אף קבוצה אחרת, זה היה בשביל לפרנס את עצמי, את המשפחה שלי, אבל לעזוב את בית”ר הרגע הכי קשה שלי”.
אבירם ברוכיאן (משה חרמון)זו גם ההחלטה שאתה הכי מצטער עליה בקריירה?
”אני מצטער על העזיבה של בית”ר, אבל בראיה כללית אני מצטער על הבחירות שעשיתי, הייתי צריך לקבל החלטות אחרות, אבל אני כן אוקיר תודה לאנשים שהיו סביבי בקריירה שלי, לאשתי, למשפחה שלי, שעזרו לי להילחם במחלה הארורה הזאת (הימורים), אני גם אומר תודה שאני נמצא היום במקום אחר”.
מי השחקן הטוב ביותר ששיחקת איתו?
”ז’רום לרואה מבחינת הזרים. מבחינת ישראלים, ברק יצחקי היה השחקן הכי וירטואוז שהיה אי פעם בכדורגל. הוא היה עושה מספרות ודברים שלא היינו מדמיינים. דרך אגב, מה שהוא היה עושה במגרש הוא היה עושה גם באימונים ובכמות הרבה יותר גדולה. חוץ מברק שהוא היה באמת כישרון ענק, אם אני רוצה ככה להחמיא למישהו במכלול שלו, זה עמית בן שושן. שחקן עם יכולת מדהימה, אופי חזק. בתקופות לא טובות, המון שחקנים התחבאו, המון ברחו, המון שחקנים קיבלו זריקות כדי להגיד שהם לא יכולים לשחק, והחבר שלי לחיים, הבן אדם הזה, עמית בן שושן, שמגדל את הדור הבא ומאמן את ירין לוי ואת אורי עזו, שההתקדמות שהם עושים זה בזכותו, אז אני אומר לכם שכמכלול של אופי וכישרון, עמית בן שושן מהגדולים ששיחקתי איתו”.
אבירם ברוכיאן (שי לוי) (מערכת ONE)מה השער הכי גדול שלך בקריירה?
”אני אלך עם הגול שאנשים ברחוב כל הזמן מזכירים לי שזה כמובן הגול מחצי מגרש מול הפועל באר שבע. הייתי ממש ילד והחלטתי שאני בועט, אני לא אשכח וכל הזמן אומרים לי את זה ואני גם אומר את זה לאבי נמני, כשבעטתי, קיבלתי צרור של קללות מאבי נמני שאני לא יכול להזכיר אותן, ובסופו של דבר הוא חיבק אותי. אגב, לא היו לי נעליים לאותו משחק, שלי היו קרועות, ואבי נמני יש לו שני זוגות לידו ומאיר הרוש (איש המשק) ביקש ממנו ואני קיבלתי את הנעל, והמשכתי עם הנעל הזאת את כל העונה”.
ברמה הבית”רית, מי שחקן גדול יותר – אלי אוחנה או אורי מלמיליאן?
”וואו, אני משוחד (אחיין של מלמיליאן). אורי זו גאווה משפחתית שלנו ואני אבחר בו, למרות שאין צל של ספק שאלי אוחנה הוא מהסמלים הגדולים”.
אבירם ברוכיאן (מערכת ONE)ומה אתה מאחל לעצמך לעתיד?
”שאני אצליח להעביר לילדים שלי את הערכים, את הטוב שבכדורגל, שידעו לבחור נכון, שידעו לעשות לעצמם מידות טובות. אני אמרתי שהחלום שלי זה באמת לחזור לבית”ר ירושלים בתור איש מערכת, לאו דווקא איזשהו תפקיד שהוא זמני. אני מאוד רוצה לתרום מכל הידע שצברתי בשנים האחרונות, מכל התהליך שעברתי בזמן האחרון, אני מאוד רוצה להטמיע את זה בבית”ר ירושלים. אני נמצא במקום שכל כך טוב לי, שפעם ‘התאבדתי’ ורציתי לזרוק את עצמי על בית”ר, היום אני במקום טוב, שדרך אגב, אני מקבל טלפונים ומסרים גם מבית”ר, אני ברגוע שלי מחכה למקום הנכון לזמן הנכון. החלום שלי שהילדים שלי יראו אותי בבית”ר ירושלים כאיש מקצוע, ושאני אראה אותם בבית”ר, בכלל”.
ברוכיאן חוגג יום הולדת 40 בראיון מיוחד