אימפריה אפורה: מתאהבים מחדש בסן אנטוניו

תחילת הרבע הרביעי במשחק הלילה (ראשון לשני) בין סן אנטוניו למיאמי, על קו העונשין עומד מאנו ג'ינובילי והמצלמה עולה למעלה אל תקרת ה-AT&T סנטר בטקסס.

1999, 2003, 2005, 2007. ארבעה דגלים שמסמלים כל אחד אליפות אחרת. שמונה שנים חלומיות היו לסן אנטוניו, ארבע אליפויות, בניית שושלת. מקבוצה שלא הייתה בורג משמעותי מדי בליגה הטובה בעולם מאז היווסדה ב-1967 ועד אותה אליפות ב-1999, לאימפריה.

כשאומרים סן אנטוניו בפני חובבי הענף הרגילים, אלו שנכנסים מדי בוקר כדי לבדוק כמה נגמרו משחקי הלילה אך לא מתעמקים יותר מדי בטקסט שבפנים, החבר'ה מטקסס אוטומטית נתפסים כאפורים.

שחקני הספרס הם ממש לא השחקנים המלהיבים שכולם מחפשים. אין שם את לברון ג'יימס או קובי בראיינט, גם לא דוויין ווייד, אפילו לא בלייק גריפין או איזה בחירת דראפט מרתקת אחרת שתצליח לגרור כותרות.

לא, סן אנטוניו ספרס היא יותר מהכל ולפני הכל, קבוצה. בלי כוכבים עם מניירות, בלי סיפורים על לשבור שיאים של מייקל ג'ורדן, או משחקי הכתרה של שחקנים כ"גדולים יותר" או "גדולים פחות".

הדבר הכי קרוב לאירופה שיש בליגה האמריקאית כבר 14 שנה. לסוד הזה יש שם, קוראים לו גרג פופוביץ'. הוא, בניגוד אולי לכל שחקניו בקבוצה, ממש לא אפור. הדמות הכי משעשעת אולי על המרקע. מאמן קולח, חד, אמיתי.

פופוביץ´ עם ג´ינובילי. ההחלטה לעלות איתו בחמישייה השתלמה (רויטרס)

ראיון עם פופוביץ' זה כמו לקבל את כל האמת בפרצוף. אתה, כעיתונאי שיושב ושואל את השאלות, יודע באותו הרגע האם נכשלת בתפקידך או ששאלת שאלה כמו שצריך. זה קרה לדוריס ברק הלילה, כשפופ נעמד לידה לשתי שאלות קצרות לפני פתיחת הרבע הרביעי וענה לשם שינוי בצורה מפרגנת, תשובה מפורטת, עניינית. לא התשובות הלקוניות הקבועות שלו, המזלזלות מדי פעם. כאלו שהופיעו במסיבת העיתונאים שלאחר מכן.

פופוביץ' הוא סן אנטוניו והיא זה גרג פופוביץ'. קבוצה אמיתית, עניינית, ריאלית, קולחת. אין שם משחקי כוח, אין שם התנצחויות עם התקשורת. מספיק להסתכל על לברון ג'יימס.

כמה שהוא אוהב לדבר. בשביל שחקן עם אליפות אחת ברזומה שלו, שהן שלוש פחות מטים דאנקן ושתיים פחות מטוני פארקר ומאנו ג'ינובילי, הוא מדבר יותר מדי. "ננצח במשחק מספר 5", הצהיר ערב ה-114:104 בטקסס.

לברון ג´יימס מול קוואי לאונרד. בינתיים הוא טוב בדיבורים (רויטרס)

"ננצח במשחק מספר 6", הוא הצהיר רגע אחרי שירד מושפל מה-AT&T, שוב לאחר משחק שירצה לשכוח. 25 נקודות, אבל אחוזים מחרידים (8 מ-22) ולשם שינוי, הפעם גם ניהול המשחק שלו לא הצליח לכפות על ערב בו הכדורים לא פוגעים בטבעת. אפילו בשני לייאפים פשוטים שג'יימס יודע לסיים עם דאנקים קלים הוא לא פגע בכלום.

"ננצח במשחק מספר 6", זה משפט שלא שמעתם מאף שחקן של סן אנטוניו בסיום. לא, הם אפורים. לא יתנו לכם כותרת. גם האמירה של מאנו ג'ינובילי: "לא הקשבתי לאף אחד מאלו שביקרו אותי כי אני המבקר הכי גדול של עצמי", מעבר לעיוות קל כדי למשוך רייטינג, לא באמת מרטיטה מישהו.

סן אנטוניו היא הקבוצה הטובה הכי אפורה ב-NBA. לאורך השנים. הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר במערב בשלוש השנים האחרונות. הקבוצה עם המאזן הטוב ביותר במערב 10 פעמים מתחילת המילניום. אבל ההערכה כלפיה עדיין לא עולה בכנה אחד עם האמירות של התקשורת בארה"ב לפני סדרת הגמר. שם נתנו את הטבעת ללברון וכבר חישבו כמה שנים יש לו כדי לקחת עוד חמש אליפויות על מנת לעבור את מייקל ג'ורדן.

דאנקן אומר שלום לצלמים. היחיד שמתקרב לג´ורדן באמת (רויטרס)

אם לברון לא יתעורר במשחק מספר 6, בקרוב היעדים שלו יהיו לעקוף את פארקר וג'ינובילי, ולאחר מכן את דאנקן. 5 אליפויות יכולות להיות לסנטר האגדי ובמצב הזה לפחות מישהו יוכל להגיד עם תום סדרת הגמר שהוא "השתווה לקובי".

והנה קצת מספרים על ההצגה הלילה וגם על הסדרה
* הקבוצה האחרונה שחזרה מפיגור 3:2 בשיטת המשחקים החדשה (2-3-2) היא לוס אנג'לס לייקרס, זה קרה ב-2010 מול בוסטון סלטיקס.

* אומנם זה קרה לא מזמן, אך מיאמי לא יכולה לתלות בכך יותר מדי תקוות שכן רק שלוש קבוצות הצליחו לעשות דבר שכזה.

דיאו, דאנקן, פארקר וגרין מרוצים (רויטרס)

* אגב, 20 מתוך 27 קבוצות שניצחו במשחק החמישי במצב של 2:2, זכו באליפות.

* מאז הסדרה עם שיקאגו, מיאמי לא הצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים. אם הדבר יקרה שוב, האליפות תהיה של סן אנטוניו.

* ואם כל אלו לא מספיקים, סן אנטוניו מעולם לא פיגרה בסדרת גמר או לחליפין הפסידה אחת כזאת. הדרך היחידה בה היא תוכל לפגר הפעם זה אם תפסיד את האליפות במשחק מספר 7.       

* דני גרין שבר את שיא השלשות בסדרת גמר. השיא החדש עומד על 25 (בינתיים). השיא הישן עמד על 22 והיה שייך לריי אלן, שצפה בתסכול בגרין מנפץ את ההישג שלו הלילה.

ווייד נלחם עם ג´ינובילי בפלורידה. המבאק יוכרע ביום רביעי? (רויטרס)

* ואי אפשר בלי קצת מאנו ג'ינובילי, שבסה"כ בכל הקריירה הארוכה שלו קלע רק פעם אחת 24 נקודות וחילק 10 אסיסטים. הלילה הייתה זו הפעם השנייה.

* ואם כבר מאנו, השחקן היחיד בהיסטוריה שלא פתח לאורך כל העונה בחמישייה ונכנס אליה באמצע סדרת גמר הוא מרקוס קמבי.

* זה קרה ב-1999. קמבי היה שחקנה של ניו-יורק ניקס, שהפסידה את האליפות לסן אנטוניו.