הזכייה בסקודטו הסתיימה בתאי הגזים באושוויץ

ב-15 לינואר השנה, לפני משחק רבע גמר הגביע ביניהן, ציינו אינטר ובולוניה את זכרו של ארפד וייס, מאמן עבר בשני המועדונים, בכך שלבשו חולצות הנושאות את תמונתו יחד עם כיתוב האומר 'לא לגזענות'.

לא רבים מכם שמעו על וייס, אך סיפורו הטרגי ראוי להתייחסות לאור העובדה שפרצי גזענות ואנטישמיות עדיין קיימים בכדורגל. קריירת משחק שהחלה במכבי ברנו הצ'כית בראשית שנות ה-20 של המאה הקודמת והסתיימה כשהוא מוביל את קבוצתו, הפעם על הקווים, לזכייה בטורניר אירופי יוקרתי בפאריס. לרוע מזלו של וייס, כמו גם מיליוני יהודים נוספים שחיו באירופה באותה תקופה, גורלו נחרץ במלחמת העולם השנייה.

וייס נולד בהונגריה השבוע לפני 117 שנה, הוא היה קיצוני שמאלי מצטיין ואף ייצג את מדינתו במשחקים האולימפיים בפאריס 1924. כעבור זמן קצר הוא גם עבר לשחק באיטליה, בהתחלה באלסנדריה ובהמשך באינטר, אולם לרוע מזלו, קריירת המשחק שלו נקטעה בגיל צעיר בעקבות פציעה חמורה בברך. וייס לא נטש את הכדורגל ופנה לקריירת אימון, שתתפתח להיות אחת המוצלחות והמשפיעות ביותר על הכדורגל האיטלקי.

הוא התמנה למאמנה הראשי של אינטר ב-1926, בהיותו בן 30 בלבד, כך שאנדראה סטראמצ'יוני בן ה-36, המאמן הנוכחי של הנראזורי, לא קבע תקדים עם גילו הצעיר. אחד ההישגים הגדולים של וייס בקריירת האימון שלו היה גילויו של ג'וזפה מיאצה, מגדולי השחקנים האיטלקים בכל הזמנים ושעל שמו קרוי גם אצטדיון הסן-סירו. הוא העניק לו את הופעת הבכורה באינטר כבר בהיותו בן 17 ויחד הם זכו בסקודטו ב-1930, מה שהפך את וייס, בגיל 34, למאמן הצעיר ביותר שעשה זאת עד היום.

שחקני אינטר עם החולצות לזכרו של וייס השנה מול בולוניה (INTER.IT)

ב-1932 החל וייס לאמן את בולוניה והשפעתו על המשחק ניכרת עד היום בזכות הקדמה, ההתמדה ותשומת הלב לפרטים שהביא לכדורגל. בזמן שמאמנים אחרים עמדו על הקווים עם חליפה ועניבה, וייס התחמם יחד עם שחקניו. הוא שם דגש מיוחד על הדיאטה של השחקנים ודאג שהגננים באצטדיון יחתכו את הדשא בדיוק בגובה המתאים. מגזין הכדורגל 'איל קלסיו אילוסטרטו' החל לכנות אותו 'האשף', כינוי שכמה עשרות שנים אחר כך יודבק גם לז'וזה מוריניו.

אחרי שזכה עם בולוניה פעמיים באליפות איטליה, הוא הגיע איתה ב-1937 לגמר טורניר אירופי יוקרתי בפאריס, אחד מאבני הבסיס לליגת האלופות, שם הם פגשו את צ'לסי החזקה. האיטלקים הפתיעו וניצחו 1:4 והעניקו לווייס את ההישג הגדול ביותר בקריירה שלו. אולם, רוחות רעות נשבו באירופה באותה תקופה ועולמו של וייס עמד להשתנות ללא היכר. השלטון הפשיסטי של מוסולוני פרסם מניפסט גזעני ובו הוא קבע שצריך לשלול מהיהודים את אזרחותם ולגרשם מעבודותיהם. באוקטובר 1938 פוטר וייס בשיא הקריירה שלו מעבודתו כמאמן בולוניה, ידיעה אשר זכתה לשורה אחת מסכנה במגזין כדורגל שבועי.

צוות השיפוט והקפטנים. ברקע: דגל ביציע אינטר עם תמונת וייס (INTER.IT)

וייס ומשפחתו ברחו לפאריס, שם הם קיוו שהחברים שרכשו במהלך הטורניר בו זכה עם בולוניה יעזרו להם לזכות בקצת שקט. הכדורגל הצרפתי באותה תקופה כבר היה גדוש בפליטים רבים של המלחמה וכמה חודשים אחרי שהגיע החליט וייס לעבור להולנד בעקבות הצעת עבודה שקיבל. הוא עלה עם אישתו וילדיו על רכבת והחל לאמן את הקבוצה החובבנית DFC מהעיר דורדרכט, יחד איתה רשם את הישגו האחרון בקריירה כשניצח את פיינורד הגדולה.

אך המזל הרע המשיך לרדוף את וייס וכשהנאצים פלשו להולנד במאי 1940, העיר הראשונה אליה הגיעו הייתה דורדרכט. משפחת וייס נעצרה ע"י האס. אס באוגוסט 1942 ונלקחה למחנה מעבר בווסטרבורק, אותו מחנה בו שהתה גם אנה פרנק. חודשיים אחר כך וייס ומשפחתו עלו על רכבת נוספת, האחרונה בחייהם והפעם לא מרצונם ונשלחו לאושוויץ. שלושה ימים אחרי שהגיעו, אישתו אלנה ושני ילדיו, רוברטו וקלרה, הושמדו בתאי הגזים. בהיותו בריא וחזק פיזית, ארפד וייס נשאר בחיים ונשלח לעבוד. הוא שרד עוד 16 חודשים, אך מת ב-31 בינואר 1944, קורבן נוסף של הגזענות.

סיפורו העצוב של ארפד וייס כנראה לא יחזור שוב בעת המודרנית, אולם הוא תזכורת בשבילנו עד כמה המציאות חזקה בהרבה מהמשחק. גזענות בספורט בכלל ובכדורגל בפרט היא אחד מתחלואי החברה שלנו כיום ולכן, ראוי שנשים לב מתי אנחנו חוצים את הקו הדק בין אהדת הקבוצה שלנו לשנאת האחרת.