האמת, הכל היה מוכן לקטילת האצטדיון החדש בנתניה. שעה וחצי הגעה למגרשי החנייה, פקקים בלתי נסבלים עם מינימום שוטרים שיכוונו את התנועה ובעיקר עצבים. שוב היינו מוכנים לקטול את הכדורגל הישראלי על כך שעד שהוא עושה משהו טוב בדמות אצטדיון מרשים שכזה, הוא מקלקל את כל החוויה.
זה המשיך בבלאגן בחוץ. אף אחד לא ידע להגיד איפה הקופות ולו הייתם רואים את הפרצוף של המאבטח החביב שנשאל: "איפה זה שער M?", הייתם מבינים שאצטדיון יש, סדר ממש לא. "כנס מפה, אולי ייתנו לך בלי בעיות...", הייתה התשובה הרווחת של המאבטחים שלא החמיצו הזדמנות לתמונה על רקע האצטדיון וכל המבקרים כבר חייכו לעצמם כדי להגיד לגברת מרים פיירברג: "ידענו שזה יהיה ככה".
אבל אז, ברגע אחד, הכל נשכח. כאוהד כדורגל שגדל והתחנך בקופסא, באורווה, בווסרמיל, בשכונת התקווה ובשאר המבנים שאנחנו כינינו אותם כל כך הרבה שנים "מגרשי כדורגל", הכל נעלם והנשימה נעתקה למראית הבונבוניירה החדשה של הכדורגל הישראלי. האמת, מרגש.
למוד ציניות של שנים, גם החיפוש אחרי פגמים לא עזר. איזה מרגיז האור המשתנה בגג האצטדיון, איזה גרפיקות מכוערות בזמן שער או הנפת כרטיס צהוב, איזו אקוסטיקה לא מרשימה. כל זה לא עבד לפסימיים. כל שנייה באצטדיון החדש היתה חוויית כדורגל יוצאת דופן שלו היינו באירופה, היינו אומרים: "מתי אצלנו?". אז זהו, אצלנו ובגדול. היה כיף אפילו לשמוע במחצית את שירי שלמה ארצי נשמעים למרחקים.
צפו ב-1:2 של נתניה על הפועל ת"א
הקסם של האצטדיון החדש השפיע רבות על השחקנים על כר הדשא. קחו את אותם שחקנים, שימו אותם באצטדיון רמת גן ותקבלו כנראה את אחד המשחקים המשעממים שיש לראות. הטירוף ביציע (אוהדי נתניה, איפה הייתם כל השנים?!), האוהדים שיושבים על המגרש והסאונד הבלתי נתפס, היה גורם לכל אוהד אנגלי להתרשם, למרות שהוא היה כבר בכל האצטדיונים בממלכה.
אז נכון שתושב גבעתיים עייף נכנס הביתה ב-00:40 למרות שהמשחק נגמר ב-22:40 ונכון שחוסר האונים של כוחות האבטחה מנעו הנאה מושלמת, אבל תיקונים קלים ויש לנו אצטדיון לתפארת. יחד עם המושבה, בלומפילד, טדי, אצטדיון סמי עופר, האצטדיון בעכו ואולי גם בבאר שבע, ועוד בטעות תהיה לנו ליגה נהדרת.
 |
| אוהדי מכבי נתניה ביציעים (יוסי ציפקיס) |
|
| |
הפועל נחשפת במערומיה
והיה גם כדורגל: מכבי נתניה ובית"ר ירושלים חשפו בקלות את הבלוף שנקרא "הגנת הפועל תל אביב". השקר שהטבלה סיפרה שהאדומים ספגו שער בודד בשישה משחקים, נחשף בטיילת בטדי ובנתניה.
התירוצים הם רבים. טעויות השיפוט נגד האדומים לא פוסקות (שער פסול ברמת השרון, טוטו בטדי ואמש פנדל ועבירה שלא הייתה בשער השני) וגם הפציעות מוגזמות (ורמוט, בן חיים), אבל אלו תירוצים וגם יוסי אבוקסיס יודע שהקבוצה שלו רחוקה שנות אור מלהרשים. יכול להיות שה-0:3 על מכבי חיפה אפילו גרם נזק מסוים ונתן את האמונה שהפועל התעוררה.
 |
| שחקני הפועל מאוכזבים (משה חרמון) |
|
| |
הזרים של הקבוצה זרים לכדורגל ומלבד אפולה אדל וקצת אריק דג'מבה דג'מבה, להפועל אין זרים. ניקולה פטקוביץ' היה בסדר ולא יותר, ברונו קוטיניו לא מפספס ארוחה ונראה בדרך למטוס וג'ון פנטסיל? מישהו ראה אותו מאז שהוא הגיע לארץ?
האדומים מגיעים לדרבי במצב הכי רע שיכול להיות. המשחק נגד ויקטוריה פלזן ביום חמישי תקוע כמו עצם בגרון, ויקטור מרעי הוא לא טוטו ומי שייתן לאלירן עטר חופש פעולה כמו שחן עזריאל ואחמד סבע קיבלו, יקבל ממנו בראש. הפסד והפער כבר תשע נקודות. וזה כבר משמעותי מאוד.
 |
| הפועל מול פלזן. כמו עצם בגרון (יוסי ציפקיס) |
|
| |
האירוניה הגדולה הייתה שעל הספסלים ישבו שניים מגדולי הקשרים האחוריים בכדורגל הישראלי. שניים שעבורם קשר אחורי היה תפקיד שהוא הרבה יותר מ"להרוס" (שמעת, דג'מבה?) או לאבד כל כדור שני. שימו את אבוקסיס או בנין במקום השחקנים בהפועל וזאת קבוצה לאליפות. כרגע הכישרון מקדימה, הכישלון מאחורה ובאמצע אין כלום.
אבל עם כל הכבוד להפועל, הייתה מנצחת גדולה אמש וקוראים לה מכבי נתניה. בקשה קטנה לכל הנוגעים בדבר: אוהדי נתניה, תחזרו כי צריך אתכם בכדורגל. צעירי נתניה, תמשיכו לפרוץ תחת טל בנין. וקובי בלדב וגיל לב: תמשיכו להחזיק את הקבוצה הזאת בחיים. כי על הבמה הכי יפה שיש, קפצה לרגע התחושה שכולם התגעגעו למכבי נתניה.