הזמן: שנה אחורה בדיוק. המצב: מכבי תל אביב הדורסת של מוטי איווניר, עם מאזן מרשים של ארבעה ניצחונות בארבעה משחקים ויחס שערים של 1:11, מגיעה למשחק חוץ מול הפועל ניר רמת השרון שהגיעה למשחק עם שלוש נקודות בלבד באצטדיון וינטר המעופש וההמשך ידוע. כמה נחמד להיתלות במקריות שכזו, למרות שאין לה שום אחיזה במציאות. קבוצה אחרת, יריבות אחרות, מציאות אחרת.
הניסיון להוכיח ש"הנה, סימפטום המחזור החמישי חוזר", מגוחך. מישהו מהספרדים של מכבי חשב על זה? אגב, מחזור אחרי מכבי פירקה 1:4 את הפועל ב"ש בווסרמיל ולאחר מכן סיימה ב-1:1 נגד מכבי חיפה. על איזה סימפטום כולם מדברים?! גם לפני שנתיים מכבי פתחה עם ארבעה ניצחונות והפסד. אז מה?
אמנם שלושת השערים שמכבי ספגה אמש נגד הפועל באר שבע היו טעויות טיפשיות ולא מחויבות המציאות של ההגנה. עבירה מיותרת וסגירה לנגיחה, לחץ מינימלי בקרן וגם את השער השלישי אפשר לספח לטעות אחת מתגלגלת. רק חובבי מנגנון ההרס העצמי של מכבי יכולים להפוך את ההפסד לטרגדיה, אבל נדמה שהפעם זה לא יקרה. עם זאת, לראשונה העונה אוסקר עומד למבחן של ממש. או יותר נכון תחילת מבחן שמאמנים מנוסים ממנו בליגת העל נכשלו.
האם הוא באמת קורץ מחומר אחר שיוכל להביא תואר אליפות ראשון אחרי עשור, או שמדובר בעוד מאמן שיחשבן לשחקנים שהוא הביא, גיבור על שחקנים צעירים ויילך עד הסוף עם הרכש הזר, גם אם הוא לא מתפקד. התשובות בקרוב.
בטור ה"בעד" של הספרדי אפשר לרשום את הפיכתו של אלירן עטר לפקטור משמעותי בהתקפה של מכבי. בינתיים, נגמרו השטויות שלו והוא מתרכז נטו בכדורגל. מעט יותר ריכוז של עטר במחצית הראשונה ומכבי מוליכה 0:2 מוקדם והסיפור גמור. גם מהראן ראדי משתבח ממשחק למשחק והופך לבעל בית משמעותי במרכז השדה לצידו של גל אלברמן, למרות שאם אלברמן ודהן לא בועטים לשער, מישהו צריך לעשות את זה וזה מהראן.
צפו ב-1:3 המרשים של ב"ש על מכבי
בטור ה"נגד" של אוסקר נמצאת קודם כל ההתעקשות על גונסאלו גארסיה. שיהיה ברור, הוא קשר נהדר ועדיין לא ראינו קמצוץ מהכישרון שלו (השער נגד ק"ש). אבל אם הוא לא טוב, אם הוא לא סוגר מגן כמו שצריך (השער הראשון) ואם לעיתים יש תחושה שהוא הולך על האלמנט הווירטואוזי במקום היעיל, לא בושה להחליף אותו. הרי קל להוציא את רפי דהן או מונס דאבור, קצת יותר קשה להוציא את הקשר שהוא מכיר ואוהב. הוא עוד יחזיר את ההשקעה, אבל לא צריך להתעקש עליו.
בעיה נוספת של מכבי היא באגפים. בכדורגל המודרני מגן הוא בכלל לא מגן ויותר מזכיר את הכינוי מלפני 60 שנה "רץ ימני" או "רץ שמאלי". יואב זיו מצד אחד ושרן ייני מצד שני לא תומכים בהתקפה ואם אוסקר בוחר בקישור מעובה עם שלושה קשרים (דהן, ראדי ואלברמן) זה משאיר את ההתקפה ברגליים הכישרוניות של עטר, דאבור וגונסאלו. גארסיה לא בכושר? הכל תלוי במהירות של השניים האחרים. אבל זה מעט מדי. אגב, סימפטום דומה למה שקורה אצל היריבה האדומה.
 |
| ראדי, גונסאלו וזיו. שאלות בלתי פתורות (יוסי ציפקיס) |
|
| |
גם סטיב גורי זאת שאלה מעניינת. עם רזומה כמו שלו, הוא לא הגיע להתייבש על הספסל. במכבי רוצים (ובצדק) להכניס את רוברט ארנשואו לכושר, אבל גורי בישראל כבר למעלה מחודש. מתי נראה אותו?
גולדהאר יירד לכר הדשא?
הכי קל למצוא בעיות כשקבוצה מפסידה, אבל צריך להגיד: מכבי כרגע עדיין בכושר הטוב ביותר מבין הקבוצות הגדולות. אשדוד אמנם מרעננת, אבל כמו קריית שמונה בעונה שעברה, היא צריכה לנצח משחקים גדולים כדי שיתחילו לספור אותה בצמרת. כרגע מכבי היא הקבוצה היחידה מבין שלוש המועמדות לתואר (הפועל וכן, גם מכבי חיפה) שלוחצת כל הזמן, אין לה דקות של "מנוחה" שהיא מחכה ליריבה ולא בכדי 4,000 צהובים עשו את הדרך הארוכה לב"ש. יש מה לראות.
 |
| אוהדי מכבי ת"א בבאר שבע. יש מה לראות (יוסי ציפקיס) |
|
| |
היתרון של מכבי הוא שלא נראה את מיץ' גולדהאר עומד ביציע ומחלק הוראות מהיציע וגם לא נכנס לחדר ההלבשה "להחמיא לחניכיו אחרי ניצחון". הסטנדרטים הניהוליים והמקצועיים שמכבי הנהיגה עד עכשיו אמורים לתת לספרדים את השקט לדלג מעל הפסד או שניים למשימה הבאה, בניגוד למאמנים (וגם שחקנים) שדואגים בעיקר מה יכתבו עליהם ביום שאחרי.
הכל מתנקז עכשיו לאוסקר גארסיה. צריך לזכור: ההפסד בווסרמיל יהיה לעד בספרי ההיסטוריה כהפסד הראשון שלו כמאמן בוגרים. הרנסנס ביציעים בבלומפילד ייתן לו שקט שאולי רק אבי נמני קיבל בתחילת הקריירה שלו, אבל גם זה ייגמר. אם השקט בקריית שלום יישמר, מכבי תדהר עד הסוף. אם הפסד נוסף יוציא את המשקולות לרגליים מהמחסן, גם אוסקר לא יוכל לעצור את זה.
 |
| אוסקר. עדיין יש שקט (יוסי ציפקיס) |
|
| |
השאלה היא האם הוא יוכל להביא את הווינריות של ברצלונה למכבי או שהשילוב המוזר בין הקבוצה המפוארת בעולם למועדון הישראלי יישאר בגדר כותרות צבע לתקשורת, שגם מהן יימאס במהרה.