אומרים שפעם, לפני 20 שנה בערך, קבוצות שהיו מגיעות לבלומפילד למשחק מול מכבי תל אביב היו עושות במכנסיים כבר בצומת חולון. מכבי הייתה הקבוצה המאיימת ביותר בליגה, כזו שאם לא תצליח לנטרל מהשנייה הראשונה של המשחק, תהיה בפיגור 3:0 כבר במחצית.
הימים האלו נעלמו להם אט-אט כאשר ההרתעה המכביסטית נעלמה תחת שלטון לוני הרציקוביץ' ולאחר מכן עם חילופי הבעלות וחילופי המאמנים והסגלים שלא הוכיחו את עצמם.
אלא שביום שני האחרון קרה משהו מיוחד. לא כל יום אלופת המדינה מגיעה למשחק ליגה וחוטפת בו 4:0 מיריבתה. אם השם היה מכבי חיפה או הפועל תל אביב, ולא עירוני קריית שמונה, סביר להניח שהבלאגן התקשורתי היה חוגג, שם של מאמן כזה או אחר כבר היה עולה לכותרות כמועמד להחליף את עמיתו מק"ש ומכבי? היא כבר הייתה זוכה לכתר.
ואולי העובדה שק"ש היא לא בדיוק האלופה הנוצצת, זו שמחפשים לאכול עם סכין ומזלג ובלי הרבה מלח, עשתה רק טוב למכבי ת"א ולניצחון הגדול שלה. כן, אנחנו רק במחזור הרביעי, אבל אי אפשר שלא להתרשם מהפרויקט של ג'ורדי קרויף ואוסקר גארסיה בקריית שלום.
ועדיין, הצהובים-כחולים טרם עמדו בפני מבחן רציני ומנטלי משמעותי. הם עוד לא שיחקו במצב של פיגור וגם ההפסד הראשון עוד לא הגיע. בינתיים הכל הולך חלק לאוסקר ויש לכך לא מעט סיבות, העיקריות שבהן הן כתוצאה ממשחק הגנה ממושמע, קישור אחורי מעובה וגם שני טאלנטים בחלק הקדמי שלפחות בארבעת המחזורים הראשונים עושים את שלהם ובגדול.
צפו ב-0:4 הענק של מכבי ת"א על ק"ש
וינסנט אניימה
וזה מתחיל כמובן בווינסנט אניימה. הרעש סביב השוער הניגרי שחזר לקדנציה נוספת בליגת העל למורת רוחם של אוהדי הפועל ת"א, היה מוצדק. זו אומנם רק הפתיחה, אבל השינוי בשער משמעותי. כולם יודעים מי זה אניימה. האיכויות שלו בשער הן כאלו שאי אפשר לבטל.
אניימה הוא בלם נוסף, לא רק שוער. היכולת שלו לדחוף את כל ההגנה קדימה גורמת לקבוצות לשנות מערכים ולוותר על כל הרעיונות ההתקפיים שאיתם הם הגיעו למשחק. גם כשק"ש לחצה על מכבי ביום שני, ברגעים בהם היה נראה כי דווקא השער שלה מרחף באוויר, אניימה עשה את מה שרק הוא יודע. תפס כדור ובעט אותו עד לדגל הקרן של שער 11. הלחץ אוטומטית עבר לחלק ההגנתי של היריבה ומכבי הצליחה לנשום קצת אוויר לפני ששוב תפסה פיקוד על המשחק.
 |
| אניימה. נותן את השקט שכל-כך חיכו לו במכבי (יוסי ציפקיס) |
|
| |
איתן טיבי
הרבה גבות הורמו כשמכבי הודיעה על כך שאיתן טיבי סיכם בקבוצה. לא כי מישהו חשש מהליך הבוררות שהיה ברור שיסתיים לטובת הצהובים, אלא כי בתוך הסגל הנפלא של רן בן שמעון אשתקד, טיבי היה הבלם הכי פחות משמעותי. השאלה שכולם שאלו הייתה: "למה טיבי? איך לא שיר צדק?" ואחרי המשחקים האחרונים שלו בצהוב, השאלה הזו מתחילה להיעלם.
טיבי נותן הרבה שקט, התיאום שלו עם קרלוס גארסיה נראה טבעי מתמיד. מדובר בבלם פשוט. הוא לא יפרוץ קדימה ויפקיר את החלק האחורי כדי לקבל כמה מחיאות כפיים, הוא לא ישבור את קו הנבדל, פשוט יעמוד במקום שלו ויעשה את עבודתו. צריך לנטרל את לאסלו לאנצ'ה, אז זה מה שיהיה. אין ספק שגם חברו הספרדי לחלק ההגנתי מסייע רבות, ולפחות בינתיים השניים האלו נראים כמו בינגו גדול, כזה שאוסקר מייחל לו גם עם סטיב גורי כאשר יתפוס את מקומו בצד ימין של ההגנה.
 |
| טיבי חוגג עם גארסיה. אז מי עדיף, הוא או שיר צדק? (יוסי ציפקיס) |
|
| |
מהראן ראדי
ומכל חמשת שחקני המפתח, לטעמי מדובר בשחקן החשוב מכולם. מהראן ראדי עד כה הוא בינגו ענק של קרויף. הוא עושה בדיוק מה שהמאמן רוצה ממנו. באחד מאימוני טרום העונה יצא לי לבקר בקריית שלום. ראיתי שם את ראדי בעיקר מחפש את עצמו. אחרי אותו אימון הייתי מאוד סקפטי לגבי היכולת שלו להשתלב במערך הצהוב, אך כנראה שמשהו במחנה בלה מנגה קרה עם הקשר, שכן מאותו שחקן מבולבל שלא ידע את מקומו ולא הבין את ההוראות באימונים הראשונים, התקבל קשר מושלם.
ראדי תורם המון למשחק ההגנתי של הצהובים, הוא שורף את הדשא ומשמש כבלם שלישי בלא מעט רגעים של המשחק, אך העובדה שהאוויר בריאות שלו לרגע לא נגמר מסייעת לו גם להפוך לנשק קטלני מאוד ב-30 הדקות האחרונות. לראייה, כמות הבעיטות שלו מחוץ למסגרת בחצי השעה האחרונה נגד ק"ש וגם השער היפהפה שנולד מבעיטה אחת שכזו.
 |
| ראדי חוגג עם אוסקר. חזר קשר אחר לגמרי מהמחנה (יוסי ציפקיס) |
|
| |
גונסאלו גארסיה
אחרי משחק הליגה נגד מכבי נתניה, בו גונסאלו גארסיה החמיץ בסיום ברשלנות מרתיחה שני מצבי כיבוש של 200%, היו מספר אוהדים שכבר טענו כי הוא זה שיהרוס למכבי את העונה. חלק כבר קראו לשלוח אותו הביתה. סביר להניח שאחרי המשחקים הנהדרים מול הפועל חיפה וק"ש, הקריאות האלו נעלמו להן. ועדיין, במקום מסוים, גונסאלו מזכיר מאוד את סיפור האריס מדוניאנין.
שחקן שכל נגיעה שלו בכדור מהפנטת אותך, שחקן שגורם לך לחשוב שסוף סוף אחרי כל השנים האלו הגיע לכאן כוכב אמיתי, כזה שיכול לסחוב אותך על הגב שלו, ואז איפשהו באמצע העונה הכל מתפוצץ לך בפנים. ובמקרה של הספרדי שבא מלרנקה, המפתח יהיה ברגעים הקשים. כי עוד יהיו לו כאלו. כרגע הדבר הבולט ביותר במכבי זה שהיא קבוצה ולגונסאלו יש חלק מרכזי בכך שהיא נראית כזו. אם ימשיך לשחק כפי ששיחק עד כה וילך וישפר את הכושר הגופני שלו ממשחק למשחק, למכבי יש ללא ספק את שחקן ההתקפה הטוב ביותר בליגה. אך אם מניירות ה'האריס' שלו שנראו לכמה דקות במשחקי גביע הטוטו בפתיחת העונה יחזרו, פה תהיה הצרה הראשונה הגדולה של אוסקר.
 |
| גונסאלו גארסיה שואג: "אני לא האריס מדוניאנין" (יוסי ציפקיס) |
|
| |
אלירן עטר
רוברטו קולאוטי, מונס דאבור, רוברט ארנשואו. שלושה חלוצים יש במכבי ת"א מלבד מלך השערים שלה וכבר עכשיו אפשר להגיד שהשלושה האלו הם ללא ספק התפאורה במה שצריכה להיות העונה הכי טובה של עטר בליגת העל. שישה שערי ליגה יש לחלוץ בארבעה מחזורים, אבל אלו ממש לא השערים שגורמים לראש לחשוב שהוא הגיע לליגה בפוקוס ולשם שינוי, לא רק כשאלירן הוא הדמות המרכזית בראשו.
עטר החל למסור, הוריד את מינון הדריבלים המיותרים שלו, מחפש לעצמו מצבי בעיטה יותר נוחים וכשאין כאלו, משחרר את הכדור, דבר שלא ראינו ממנו בשנתיים הקודמות. וזה לא שעטר היה אכזבה עד כה במכבי ת"א. ההפך הוא הנכון. הוא הוכיח שאין דבר כזה קללת חלוצים בקריית שלום וכרגע הוא גם מוכיח שכל הסטיגמות המכוערות שנקשרות עם שמו - התבטלו להן מזמן.
 |
| אלירן עטר. המספרים תמיד היו שם, עכשיו גם היציבות? (יוסי ציפקיס) |
|
| |
באותו אימון טרום עונה בו נכחתי, מלבד ראדי ראיתי גם את עטר. עושה רושם שגם אוסקר. לאורך כל האימון הוא העיר לו, קרא אותו אליו לשיחות תכופות, נזף בו, החמיא לו. עטר הפך לפרויקט אישי של המאמן שעושה רושם הבין שמדובר בשחקן יחיד במינו, כזה שלא היה ולא יהיה לו בסגל בשנתיים הקרובות. ולפחות על פי הפתיחה, משהו שם עובד ובגדול.
השאלה היא מה יהיה אחרי ההפסד הראשון. לא רק בגזרת עטר, אלא במכבי בכלל. שם הפרויקט של ג'ורדי ואוסקר ייבחן לראשונה באמת. שם נגלה אם המחמאות היו מוקדמות מדי או שמא באמת נבנתה בקריית שלום הקבוצה שתגרום לאוטובוסים לרצות לעשות פרסה בצומת חולון.