חלומו של מאמן: נפרדים מאנתוני פארקר והכנפיים

גם פיטר פן יכול להזדקן, מתברר. אנתוני פארקר תמיד נראה דרוך ורענן ולעוף ודאי שהוא ידע, אבל הגיל מנצח את כולם בסופו של דבר.

מי שריחף כאן וברחבי אירופה כשחקן מכבי ת"א במשך חמש עונות (וחצי עונה גם ברומא) הודיע על פרישה בגיל 37, שש שנים אחרי שעזב את ישראל וחזר ל-NBA.

אני יכול לשמוע לא מעט קולות ציניים ואפילו מלאי כוונה של אוהדים שיגידו עכשיו: "תודה רבה באמת, חבל שלא עשה זאת לפני עשור, יכולנו להימנע מהמון נזקים ומפח נפש", אבל ישנם הרבה יותר קולות שיגידו שפארקר הוא תמצית הספורטאי כפי שהוא צריך להיות: אינטליגנטי, כשרוני, אהוד, אדיב, צנוע, אתלטי, ממוקד, יעיל, מנצח משכמו ומעלה במגרש ומחוץ לו. והאמת היא, שהיה לנו הכבוד לחזות בהצגה הממושכת שלו.

והנה עוד זווית להביט על פארקר: בתקופה בה ריצ'רד הנדריקס הולך לטובת יותר כסף וקית' לנגפורד צריך לחשוב טוב-טוב ולנצל את מקסימום הימים שניתנו לו על פי חוזה כדי להשיב אם הוא מעוניין להישאר או לעזוב, פארקר היה סמל לכדורסלן הזר שאתה רוצה אצלך במועדון: שחקן אדיר שמוכן להמשכיות, מרוצה מהמקום בו הוא נמצא ומהווה חלק משמעותי במיוחד בקשר שבין הקהל למועדון.

פארקר הוא גם ההוכחה שאפשר להספיק לאורך הקריירה, את כל הדברים שרוצים לעשות, וגם את אלה שלא רוצים: הוא נפלט מה-NBA  וחזר לשם בדלת הראשית; הוא עבר פציעות כמו רוב הספורטאים, אבל נחלץ מפציעה משמעותית שיכולה לגמור קריירה; הוא היה אהוב ואהוד בכל מקום בו שיחק, ובו בזמן גם עמד בתחילת דרכו כאן על סף שחרור ממכבי ת"א מסיבות מקצועיות, אותה קבוצה שבה הפך לגדול מכולם עם הזמן.

אנתוני פארקר. לא חיפש רק לרדוף אחרי הכסף

הספיק גם לשתף פעולה עם הגדולים ביותר באותה חמישייה משאקיל אוניל ועד לברון ג'יימס; שלח מסר אוהד למקום בו עלה לגדולה כשבחר את המספר 18, ח"י, על הגופייה שלו כשעזב לקדנציה השנייה בארצות הברית.

אנתוני פארקר. חזר לליגה הטובה בעולם בדלת הראשית (GettyImages)

לא פחות מזה הוא אבן יסוד באסטרטגיית הרכש של מכבי ת"א עד היום, זו שהנחיתה כאן בזמנו גם את אריאל מקדונלד ונייט האפמן ובאחרונה גם את ריקי היקמן מסקאבוליני פזארו: לא חייבים לשלם הכי הרבה להכי מפורסם, אפשר ורצוי לאתר פוטנציאל זועק לשמיים תחת אור העששית ובמחירים נוחים.

גיליון ההתנהגות שלו היה נקי מכתמים. הוא לא דרס אף אחד, לא נתפס בסמים, לא נדקר ולא התקוטט במועדוני לילה. מקצועית, הוא היה הכדורסלן שכל מאמן רוצה אצלו בקבוצה, וכל קבוצה רוצה שחקן כמותו. אין הרבה שחקנים שאפשר לומר עליהם את המשפט הזה.

ריקי היקמן. גם הוא יתברר כמציאה גדולה?

במבט רחב יותר, ועם שאגות המלך, מייקל ג'ורדן של אירופה ושאר תשבוחות, פארקר הוא בשורה התחתונה אחד מאותם כדורסלנים זרים שנקלטים כל כך טוב במקום מסוים עד ששמותיהם מזוהים עם המועדון לנצח. לריאל מדריד יש את וויין בראבנדר, להפועל גליל עליון את אנדרו קנדי, לסיינה את שון סטונרוק, לצסק"א מוסקבה את ג'יי אר הולדן ולרג'יו אמיליה את מייק מיצ'ל עליו השלום. להרבה מועדונים באירופה יש את האנתוני פארקר שלהם, אבל רק למועדון אחד ביבשת יש את אנתוני פארקר המקורי.