שיכרון חושים. מי שמכיר אותי יודע שאני לא מרבה להשתמש במונח הזה לתאר חוויה מסוימת, אבל ה-1:1 בין ברצלונה לריאל מדריד אתמול כאחד מ-100,000 בקאמפ נואו, הוציא ממני את צמד המילים הזה די בקלות.
תחזירו את עצמכם חצי שנה אחורה. אני מתקשר לאבא שלי, יובל, ואומר לו: "יש בעיה. חייבים ללכת לראות את ברצלונה במציאות עוד השנה". אבא הגיב והבין את גודל הבעיה המדוברת ותאריך היעד, לראות את הביטלס של העידן המודרני, סומן לדרבי של העיר ברצלונה, בתחילת מאי, קצת לפני סיום העונה (יום א' הקרוב).
אני סולד מלא מעט דברים שמלווים את קבוצת הכדורגל של ברצלונה ועל פניו אני בכלל אוהד ריאל מדריד, אבל לצד ההתלהבות המרגיזה, יש אמת אבסולוטית מבחינתי. אדם שמגדיר את עצמו כאוהד כדורגל לפני הכל לא יכול להתעלם מהאמת הזאת – ברצלונה המודרנית היא הקבוצה הטובה ביותר שיצא לי לראות משחקת, לא נכבד אותם במפגש?
מבלי להלאות ביותר מדי פרטים הכל נפל במקום וגם הקלאסיקו, הפיינל-פור והמשחק המדובר מראש מול אספניול נפלו על אותו שבוע ומלאכת השגת הכרטיסים לחצי גמר הצ'מפיונס החלה. לא רק אבא שלי הבין את הבעיה וגם שלושה חברים, איתמר, ברקאי ושוני הצטרפו למסע המופלא.
בוקר המשחק והמטרה – שלושה כרטיסים במחיר סביר. כשמגיעים לאזור הקאמפ-נואו המבטים האלו של, 'אתה צריך כרטיס, אני צריך פרנסה' תופסים אותך מהר מאוד. סדר גודל המחירים? בין 200 ל-300 יורו לטבעת השלישית באמצע, בהחלט בתחום הסביר והמתוכנן. כ-15 ספסרים ספרדים עומדים על הרמפה שמובילה למשרד הכרטיסים מול כ-30 לקוחות, כמות מכובדת של ישראלים, כולל יאיר, שבסופו של דבר גם מצטרף אלינו.
| |
| | יום שלם של שמש הפך מעונן וטיפות הגשם הענקיות מתחילות להכות בלי שום רחמים והתחשבות. בדיקה קצרה מגלה שלא זכינו להיות בצד של הגג וגם מבזקי התחזית מספרים שהגשם ימשיך לרדת. אז המארח הספרדי שלנו הרוויח עוד שלוש מטריות שנשאיר בטח פה ויצאנו לאצטדיון | |
| |
| |
| |
כשאחד מבני ארצנו מתחיל להבין את גודל המחיר לעומת מה שהוא חשב לשלם עוד בארץ הוא מגיע לתובנה: "תאמין לי, יש לנו מדינה של גנבים – גועל נפש. תאמין לי". מאמינים. עם החשש הכבד שהכרטיסים מזויפים ואחרי הנחת כמות+אספרסו על המוכר הצ'יליאני, אמילקאר, סגרנו את הפרק הזה של היום. לא לפני שהצ'ילאני, שגר גם בבוליביה, מקסיקו, ארה"ב ועכשיו ספרד מתעקש להראות לנו את החברה שלו, מרוסיה. אותה, מסתבר, הוא היה מספסר בקצת יותר כסף.
כשתעודת הזהות שלו כבר מצולמת בפלאפון, הכרטיסים נבדקו מכל כיוון אפשרי וכל השאלות האפשריות נשאלו, הכסף אצלו ביד ואנחנו נפרדים לשלום וממשיכים את היום. משתדלים להפסיק להעסיק את המוח באמינות הכרטיסים שבכל זאת עולה מדי פעם.
 |
| אוהדים בקאמפ נואו בגשם. "לשער 69 הגענו כחתולים רטובים" (GettyImages) |
|
| |
באזור השעה 18:00 נוסף טוויסט לסיפור. יום שלם של שמש הפך מעונן וטיפות הגשם הענקיות מתחילות להכות בלי שום רחמים והתחשבות. בדיקה קצרה מגלה שלא זכינו להיות בצד של הגג וגם מבזקי התחזית מספרים שהגשם ימשיך לרדת. אז המארח הספרדי שלנו הרוויח עוד שלוש מטריות שנשאיר בטח פה ויצאנו לאצטדיון. "שמע, הוא אמר משהו שהרגיע אותי - 'זה העבודה שלי'", טוען אחד החברים ככל שמתקרבים לרגע האמת של בדיקת הכרטיסים. מכיוון שהצלחנו להיות בדיוק בצד המרוחק של האצטדיון, לשער 69 אנחנו מגיעים כחתולים רטובים. רק שלא יעלה לנו החום.
רגע האמת הראשון בערב הזה. החבר הראשון נכנס, מעביר את הכרטיס בתוך קורא הברקודים ו..זה ירוק! 0:1 לנו, אולי 1:1 אם מחשיבים את הגשם שלא מפסיק. מטפסים לבלוק ומקבלים את השוק. שום דבר לא יכול להכין אותך למכה הקטנה הזאת שאתה מקבל כשאתה רואה את הדשא, את היציעים. הכל כל כך מוכר אבל חדש באותה נשימה, הרגשה של דה ז'ה וו שמשולבת בזכרונות ילדות ונוסטלגיה. הייתי פה כבר, אני בטוח.
 |
| קמפ נואו. "לרגע היציאה לבלוק אף אחד לא יכול להכין אותך" (יוסי ציפקיס) |
|
| |
אם לרגע של היציאה לבלוק אף אחד לא יכול להכין אותך, אז המכה השניה היא ברגע שמתחיל ההמנון של ברצלונה, ה'אל קאנט דל בארסה'. כל האוהדים מניפים את השלטים ומתחיל שיר ההלל הזה שנכתב במסגרת חגיגות ה-75 של המועדון, ''בארסה בארסה באאאאארסה'', את זה אני מבין.
המשחק עצמו נפתח והזמן נאבד לך איפשהו בדקה ה-20. למרות סופת הברקים שמסביב שהוסיפה לא מעט, הגשם כיבד אותנו בהפסקה יפה במחצית הראשונה וירדנו כשהתוצאה עדיין 0:0 לקנות איזה משהו להרטיב את הגרון. סוף סוף משהו עובד כמו בארץ - איש אחד על 40 אנשים מאחורי הדוכן מוכר נקניקיות במחיר מופקע וקולה במחיר של שמפניה, מזכיר את הקיוסק לצד תא הכבוד באצטדיון גרונדמן או אולי את החלון בעילוט.
 |
| מרסלו. "לא מהפך וכן נעליים רטובות" (רויטרס) |
|
| |
הפס של אינייסטה והגול של פדרו? השתוללות. השיוויון של מרסלו? עדיין לא בטוח שזה קרה, הייתי היחיד שמחא כפיים מלבד 100 האנשים בפינה החשוכה שאשכרה חשבו שהם יאמרו בסוף הערב 'אתה קולט שהייתי במהפך הזה?', לא מהפך וכן נעליים רטובות.
| |
| | ה-1:1 בין שתיים מהקבוצות הטובות בעולם וכל השחקנים המדהימים האלו הוא הפלז'ר. הביזנס? הגולים של פרוחננקובס, עובד ונמני מול הפועל פ"ת ב-0:3 שנתן למכבי ת"א את האליפות ב-2002/03. אני אישית, עדיין מעדיף ביזנס | |
| |
| |
| |
אבידל נכנס, מוריניו סופג קריאות POR QUE? (זכר למסיבת העיתונאים), אבוקה שנזרקה מהיציע של בארסה לכיוון אוהדי ריאל, גשם שבא והולך, אוהד שפורץ לדשא, כמעט מצליח לשים לרונאלדו כובע, אך בסופו של דבר נכשל מול הסדרנים. הכל היה שם, אבל אני אסכם בכך - זאת היתה הנאה צרופה שפגשה את כל הציפיות. הכדורגל מרתק, המסביב משגע והראש עדיין מוריד פקודות צמרמורת גם כמה שעות אחרי ובטח כשרואים שוב את הרגעים החשובים בהילוכים חוזרים.
 |
| אנדרס פרוחננקובס. השערים שלו יותר מרגשים |
|
| |
אבל איך אמר אהוד בנאי, 'זאת לא המסיבה שלנו'. לצד הכיף הגדול הזה ומבלי יכולת שלי להתעלם מזה, יש את הטרמפיסטים שחושבים שהם איתי באותה סירה. אלו שעוד לא בכו במשחק אי עליה של עמידר ללאומית כמו אבא שלי או עמדו בתחנת אוטובוס גשומה אחרי הפסד משפיל בדרבי. אלו שחושבים שאפשר לדבר על ברצלונה לפני שראית משחק מאחורי השער בקופסא בנתניה או מתצפית אוהדי החוץ בקרית אליעזר.
אחרי כל החוויה ומבלי להוריד ממנה פסיק של רגש או הבנה של מקומה בהיסטוריה הפרטית והעולמית, יש הבנה שלאוהד כדורגל אמיתי יש ביזנס ויש פלז'ר. ה-1:1 בין שתיים מהקבוצות הטובות בעולם וכל השחקנים המדהימים האלו הוא הפלז'ר. הביזנס? הגולים של פרוחננקובס, עובד ונמני מול הפועל פ"ת ב-0:3 שנתן למכבי ת"א את האליפות ב-2002/03. אני אישית, עדיין מעדיף ביזנס.