בתפקיד מוריניו: אלישע לוי מחפש לעצור את הפועל

בסוף נובמבר, כשברצלונה פירקה 0:5 את ריאל מדריד באחת מתצוגות הכדורגל המרשימות של העשור האחרון ואולי אף יותר מכך, היה נראה לחובבי הכדורגל שהגעתו של ז'וזה מוריניו לסנטיאגו ברנבאו לא עשתה את שלה, ולא הצליחה לצמצם את הפערים בין הקטאלונים לבלאנקוס.

עברו ארבעה חודשים וחצי, ופתאום הקולות שונים. ה-1:1 בליגה, למרות שהתיקו לא היה התוצאה האידיאלית עבור ריאל מדריד, וה-0:1 בגמר הגביע הספרדי, הוכיחו שאולי היה מוקדם להספיד את "המיוחד". נכון, בליגת האלופות הקטאלונים ניצחו 0:2, אך לכולם (לא?!) ברור שללא הרחקתו ההזויה של פפה זה היה נגמר ב-0:0.

מוריניו, אותו מאמן שנע עבור כל ציבור אוהבי הכדורגל על הגבול הדק שבין גאון וטקטיקן מופלא לבין בונקריסט ושודד מדופלם, הראה שיש כנראה סיבה לכך שהוא נחשב לאחד המאמנים הטובים בעולם כיום. ההחלטה שלו לוותר על התקפה ולהציב את פפה כקשר נוסף, כעוד שחקן שנותן מלחמה במרכז המגרש לטריו הכמעט בלתי עציר של בוסטקס, צ'אבי ואינייסטה, הפכה את ריאל לקבוצה שברצלונה פשוט מתקשה להכניע.

ואיך זה קשור למשחק העונה בין מכבי חיפה להפועל ת"א? לפני קצת יותר מחודשיים, דרסו האדומים את הירוקים עם 1:4 משפיל. היה זה הניצחון השלישי ברציפות של הפועל ת"א על מכבי חיפה שלא ניצחה את גוטמן ואבוקסיס מאז ספטמבר 2009, לפני יותר משנה וחצי.

צפו בהפועל עם 1:4 במשחק העונה

ביום שבת ב-21:00, אלישע, יותר מהקבוצה כולה, יותר מכל שחקן ושחקן, עומד למבחן גדול. אלישע לוי צריך להוכיח שהוא למד מההפסדים האחרונים להפועל, ובמיוחד מהתבוסה הכואבת לפני חודשיים, ולהראות שהוא הכין שיעורי בית כדי לנצח את אלי גוטמן.

בשני המשחקים האחרונים בין הקבוצות בקרית אליעזר, שהסתיימו ב-0:1 הגורלי והדרמטי של מהראן ללה, וב-0:2 עוקצני של אבוטבול וגילי ורמוט, הפועל ת"א כמעט ולא החזיקה בכדור. האדומים נתנו למארחת לשלוט בקצב, רפאלוב, בוקולי והחברים סיכנו את השער, אך הגנת הפועל ובמיוחד הקישור של הדאבליסטית, הוכיחו עד כמה הם יציבים.

במשך כמעט 180 דקות מכבי חיפה היתה טובה יותר, שלטה בכדור יותר, הגיעה ליותר מצבים, אך לא הצליחה לכבוש ולו שער אחד לרפואה. למרות שחיפה מגיעה בפיגור נקודה ותיקו לא יהיה טוב לאלישע ושחקניו, הפעם הם צריכים לשנות שיטה, לשחק מול הפועל בסגנון שלה.

מכבי חיפה צריכה ויכולה לתת להפועל לצאת מעט קדימה, ולחכות למתפרצות. הפועל סבלה מזה מול ק"ש (4:2 בבלומפילד), מול עכו בחוץ (2:2) באשדוד  (3:3) ואפילו בטדי (1:0 של יבואה). כשהפועל מתקיפה, ההגנה שלה חשופה. בית"ר לא התביישה לשחק מבוקר בטדי, גם לחיפה מותר. כשיש מטרה, האמצעים כשרים.

יכול להיות שאם מוריניו היה עולה למשחק הביתי לפני כשבועיים מול בארסה כדי לשחק פתוח, הוא שוב היה חוטף בראש, ובגדול. אבל לא, למרות שהוא ידע שתיקו פירושו אובדן האליפות, הוא עלה בהרכב מהוסס, עם קישור מעובה, והחל לתקוף רק בשלישי האחרון של המשחק (כשהיה בפיגור וב-10 שחקנים).

מכיוון שתיקו טוב להפועל, חיפה צריכה אמנם להחזיק בכדור, אך לא לצאת בחמת זעם כבר למן הדקה הראשונה ולהתקיף כאילו אין מחר. כדורגל משחקים בסבלנות. עם הנעת כדור מרגל לרגל, ועם הרבה אחריות. והדרך לכך, היא קודם כל יתרון במרכז המגרש.

אייל גולסה. קודם כל - יתרון במרכז המגרש (עמית מצפה)

מי יהיה הקשר השלישי במרכז המגרש?
ואיך משיגים יתרון במרכז המגרש? לחיפה יש את השחקן המתאים ביותר לכך בכדורגל הישראלי – אייל גולסה. למי שזוכר את ה-4:1 בבלומפילד, גולסה היה השחקן הטוב ביותר של הירוקים, והשילוב שלו יחד עם רפאלוב ועידן ורד מרטיט כל אוהד כדורגל.

מוריניו שילב את פפה כקשר שלישי (ואולי בכלל קשר שלילי), אלישע צריך להכניס את גולסה על חשבון שלומי אזולאי בהרכב, ולבנות שלישייה חזקה באמצע יחד עם בוקולי וסיידו, כשרפאלוב, ורד וחמד מחכים בחלק ההתקפי.

פפה נלחם מול בארסה. הכניסה שלו למרכז המגרש שינתה את מאזן האימה (רויטרס)

בכלל, חסרונו של ידין במשחק יכריח את גוטמן להכניס לאמצע את זהבי, שבאופן טבעי יחשוב קדימה יותר מאשר ידין עצמו. התוצאה: ברגעים רבים, אבוטבול האיטי ימצא עצמו מול אייל גולסה הפעלתן, מה שעשוי לתת יתרון משמעותי לחיפה.

עומרי קנדה עולה הרבה, ליאור רפאלוב לאן?
יתרון נוסף שהכנסת שלושה קשרים למרכז המגרש תביא, מעבר לשליטה בכדור ולסגירה של ורמוט וזהבי שעוברים מצד לצד ללא הרף, היא סגירתם של המגנים של הפועל ת"א. עידן ורד אמנם יירד, כפי שהוא עושה בכל משחק ומשחק, עם המגן שמאלי (דדי בן דיין או גל שיש), אך דווקא באגף השני חיפה יכולה להפתיע.

מטבעו, ליאור רפאלוב הוא שחקן שחושב התקפה יותר מהגנה. אם במקרה של יניב קטן כבר הבינו את זה ובנו לו תפקיד מיוחד מתחת לחלוצים, אזי שרפאלוב עדיין נדרש לרדוף אחרי מגנים במשך כמעט משחק שלם.

ורד ורפאלוב. לא יהיו חייבים לרדוף אחרי המגנים כל המשחק (עמית מצפה)

העובדה שהקישור הירוק יכלול 3 שחקנים במרכזו, ופיטר מסיללה, שטוב מטאלב טוואטחה בפעולות ההגנה, ולבטח מנוסה ממנו, חזר לעמדת המגן השמאלי תוכל לתת לרפאלוב מעט יותר שקט בירידות לאחור.

כל פעם אחד מהקשרים באמצע, שם יהיה יתרון מספרי, יסגור מעט שמאלה, מסיללה יעזור, ולרפאלוב יישאר חצי מגרש להשכרה אם קנדה יעלה שוב ושוב. ואם לא יעלה? חיפה הרוויחה אגף שקט בצד ימין של האדומים.

הכי חשוב: למרות שחייבים ניצחון, לאלישע אסור להיות בפאניקה
נקודת הזינוק במשחק לא לטובת חיפה. תיקו טוב להפועל, כבר שנה וחצי הירוקים לא חגגו על חשבון גוטמן, והשנה שעברה עדיין מהדהדת חזק בראש. אך למרות זאת, גם אם חיפה תקלע לפיגור מוקדם, גם אם השעון יתקתק והשער לא יגיע, לאלישע אסור להילחץ.

אחת המטרות במשחק היא להחזיר את כח ההרתעה. להראות שמכבי חיפה קבוצה שלא נשברת, שיודעת לעמוד על המגרש נכון, ולתת פייט להפועל ת"א, קבוצה שעד לפני שנתיים לא היתה מעיזה לעבור את זכרון יעקב צפונה והיום מדברת על זכיה בדאבל כאילו הוא בבעלותה.

הפועל חוגגת בביקור האחרון בחיפה. פעם הם היו מפחדים בזכרון יעקב (עמית מצפה)

מילת המפתח עבור אלישע, היא סבלנות: גם אם כלום לא הולך, גם אם הפועל מובילה, הוא חייב להישאר שקול. אם אלישע לא יילחץ, כך גם הקהל לא יילחץ וילחיץ, וגם השחקנים לא יילחצו. מול עכו וק"ש זה עבד. למרות שהקבוצה נכנסה לפיגור בדקות מכריעות, אלישע והשחקנים ידעו לחזור מפיגור והראו שעם תמיכה ושקט הם מסוגלים.

ומה קורה כשנלחצים? מול נתניה עם הוצאת בנאדו והכנסת גולסה זה נראה רע. לסיים את שלושת החילופים עוד לפני הדקה ה-60 מפגין משהו שלקהל נראה כמו "אין לי מה להפסיד". והיה מה להפסיד. תמיד יש.

אלישע מול נתניה. חילופים של ´אין לי מה להפסיד´ (עמית מצפה)

ומה מספרים מקרי העבר? הכנסת כליבאת במשחק העונה לפני שנה היה אקט של לחץ, הכנסתו של שאדי שעבאן מול הפועל ב"ש העונה היה אקט של 'חייבים גול, ועכשיו' וגם שיתופו של סנטאיהו סוליליך במשחק האחרון בעונה שעברה מול בני יהודה הראה על ניצוצות של אובדן תקווה.

90 דקות מול הפועל ת"א יהיו סוג של מבחן עבור אלישע לוי. מבחן נוסף בקריירה המתהווה, שיוכיח האם הוא מסוגל לשלוף שפן מהכובע ולהפתיע את אלי גוטמן. המאמן שיהיה שקול יותר וקר יותר על הקווים, ויצליח להעביר את המסר לשחקניו, יהיה המאמן שייצא מאושר בסיום משחק העונה.