מקווין באהבה: לאב רוצה להשיג יותר מדאבל-דאבל

תארו לכם את התרחיש הבא. מיאמי היט ולברון ג'יימס מארחים את אינדיאנה פייסרס למשחק רגיל בעונה הסדירה של ה-NBA. לברון, שצבר עד לאותו משחק 51 דאבל-דאבל ברצף, מגיע עם מטרה ברורה למשחק, לשבור את השיא של מוזס מלון. היסטריה לקראת ההיסטוריה, סביר להניח, תאפוף את ארצות הברית. גם בישראל הקטנה יתנו לדבר במה הרבה יותר מרכזית ובסופו של דבר, רגע השיא יהפוך לאירוע הגדול של הספורט לאותו היום.

הבעיה של קווין לאב, שהצליח לשבור את השיא המדובר הלילה (52 דאבל-דאבל ברצף), היא שהוא לא לברון. ממש לא. הוא לא שחקן מיינסטרים, הוא לא שוטינג-גארד או סמול-פורוורד שקבוצות נבנו סביבו, אף אחד לא הכתיר אותו כיורש. בקיצור, הוא איך להגיד בעדינות (שאני לא מסכים איתה לרגע), לא מעניין.

את נאום ה"קווין לאב לא מעניין" אפשר להמשיך בעוד לא מעט דרכים, אך מבט פשוט על עמודי האתרים המובילים בארה"ב יאמר הכל ויחסוך כל מילה נוספת. ביום בו פורוורד מינסוטה קובע את אחד השיאים היותר קשים להשגה ונכנס לספרי ההיסטוריה בגיל 22 בלבד, הכותרות בכלל מוקדשות לדריק רוז.

לאב בנבחרת ארה"ב. לא במיינסטרים (רויטרס)

רוז הוא ללא ספק שחקן מיינסטרים. גארד, בשיקאגו שמצליחה בצורה נפלאה העונה, בהחלט סיבה למסיבה. 'אלוהים' בכבודו ובעצמו בחר ביום שכזה לטעון שלרוז מגיע תואר ה-MVP. כותרת ממייקל ג'ורדן על שחקן אחר זה תמיד מעניין. כותרת על קווין לאב? כנראה שלא מספיק. ביום שבו השחקן הנפלא הזה קובע שיא ענק, הוא גם זוכה לגלות איך זה להיות בצל של הפופוליזם הדי מגעיל של הליגה בה הוא משחק.

אז מי אתה? מר מפלצת
לאב, יליד סנטה מוניקה שבקליפורניה, הצטרף למינסוטה טימברוולבס ב-2008, עת היה בן 20 בלבד ממכללת UCLA בבחירה מספר 5 של הדראפט באותה השנה. במינסוטה, שם חיכו למישהו שיכול להפוך לכוכב גדול בליגה כמו קווין גארנט, התאהבו מהר מאוד בילד הגבוה (2.08) עם יכולות המיקום והניתור הנהדרות, לצד היכולת לקלוע באותה הקלות, שהפכו אותו לפורוורד על גבול המושלם.

מכונת ריבאונדים ונקודות, שחקן הגנה שקשה להתמודד מולו ובעיקר, בחור שבא לעבוד. בלי מניירות. קורט רמביס, מאמנו בוולבס מהעונה שעברה, חווה איתו פתיחת עונה לא פשוטה במהלכה דווח על סוג של נתק בין השניים, אלא שמאז העניינים לובנו ורמביס רק מרעיף מחמאות כשהוא לא שוכח לכנות אותו כפורוורד הטוב בליגה.

לאב עם רמביס. זוכה למחמאות (רויטרס)

"היכולת שלו לסיים משחק עם 20 ריבאונדים באופן טבעי, כמו היכולת שלו לקלוע 30 באותו משחק, בלתי נתפסות. יש לו הכל, בעיקר תשוקה ורעב של ילד צעיר שרק רוצה להפוך להיות שם דבר בענף הזה. הוא נפלא".

הסיפור של השחקן הנהדר הזה הוא גרף העליה המתמדת בו הוא נמצא. את עונתו הראשונה הוא החל כשחקן שלא יורד לרגע מהפרקט, סיים עם ממוצע של 11.1 נקודות ו-9.1 ריבאונדים למשחק והחל להראות ניצוצות של תקווה במינסוטה. אשתקד רשם את העונה הראשונה שלו כשחקן עם ממוצע שנתי של דאבל-דאבל כשקלע 14 נקודות למשחק והוריד 11 כדורים חוזרים.

והעונה? העונה הגיע השיא. 66 משחקים, 20.8 נקודות בממוצע, 15.8 ריבאונדים. לשם השוואה, פאו גאסול שנחשב לאחד הפורוורדים הטובים בליגה, עומד העונה על 18 נקודות בממוצע למשחק לצד 10.4 ריבאונדים. אמארה סטודמאייר, שהניקס בנו לו מזבח כשעבר אליהם בקיץ, אמנם קולע יותר, 26, אך מוריד רק 9 כדורים חוזרים.

קווין לאב מול פאו גאסול. לא הגיע למספרים שלו (רויטרס)

לאב, בשקט בשקט, באחת הקבוצות החלשות ביותר בליגה, ביסס את עצמו כפורוורד הטוב ביותר. ועדיין, הוא לא זוכה להערכה לה זוכים אחרים. בלייק גריפין למשל, שהפך לאמריקן איידול עוד לפני שסיים בהצלחה את עונתו הראשונה בליגה הטובה בעולם.

אתם בטח שואלים למה זה? ובכן, די פשוט להסביר זאת. הוא לא שחקן רגיל בענף הזה. הוא לא מכונה של יחסי ציבור, הוא לא הדברן הכי גדול שיש, הוא פשוט בא לעבוד. בצניעות, ברוגע, בשקט, באהבה כמו שם המשפחה שלו. זן מאסטר של הפורוורדים.

"אני שמח שהצלחתי לסיים את המשחק כמו שצריך כי הברך הטרידה אותי. הכי חשוב שניצחנו", כך הוא סיכם את הרגע הגדול של הקריירה שלו, שכפי שנראית כרגע, רק תטפס לגבהים חדשים בכל עונה מחדש.

לאב. "הברך הטרידה אותי" (רויטרס)

ועכשיו לשיא הבא, ואולי גם לקבוצה שתביא לו טבעת
מאז איחוד ה-ABA וה-NBA ב-1976, לא נרשם מספר דאבל-דאבל שכזה מצד אף שחקן. ככה שלאב לא צריך לנסות לעבור את אלווין האייס למשל (55 ברצף), הוא גם לא יגיע ל-2,149 הריבאונדים שהשיג ווילט צ'מברלין בעונת 1961, אך הוא כן ינסה להיות הראשון שמסיים עם יותר ריבאונדים בעונה מדניס רודמן. נכון לכתיבת שורות אלו, ללאב 1,045 ריבאונדים מתחילת העונה.

העונה עוד לא נגמרה, אבל עם 16 משחקים לסיומה, כבר צריך להתחיל לחשוב על העתיד. קווין גארנט, הדבר הכי גדול שהצליחה מינסוטה לגדל בעשר השנים האחרונות, ידע טוב מאוד שלהישאר בקבוצה הזאת ולחכות שיבנו אותה כמו שצריך, זו פשוט תקווה מיותרת. אז הוא הלך ועבר לבוסטון ומאז יש לו כבר טבעת ועוד כמה גמרים לרזומה.

קווין גארנט. לאב צריך ללמוד ממנו (רויטרס)

אין ספק שהפורוורד הנהדר הזה יזכה ללא מעט תשומת לב בקיץ, אך השאלה היא מי בדיוק תנסה לעשות מהלך כדי להביא אותו. ספק אם יהיה מדובר באחת מהקבוצות הגדולות של הליגה. בסן אנטוניו יש מקום לטים דאנקן אחד, מיאמי בונה על כריס בוש ואף אחד הרי לא יזיז את פאו גאסול מהלייקרס, כמו שלא יעשו זאת לגארנט בסלטיקס. אז לאיפה בכל זאת?

אם לא תגיע השביתה, דבר שכרגע נראה על סף הבלתי אפשרי, לאב כך עושה הרושם יזכה ללא מעט עניין מקבוצות אמצע טבלה שירצו לבנות את הסגל סביבו. אופציה מעניינת מאוד יכולה להיות גם בוושינגטון, שם מחפשים בנרות פורוורד שיוכל לשדרג את הקבוצה ואת ג'ון וול כאחד.

בכל מקרה, אם יישאר או ילך, אין ספק שהדבר שעכשיו חסר לו זו השתתפות בפלייאוף. הרי עד שאתה לא מגיע לשם, אתה לא באמת קיים. להיות גדול בעונה הסדירה זה לא מספיק, הפלייאוף הוא זה שמפריד בין הגדולים לגדולים באמת ולאב יצטרך להתעקש על כך שאו שיבנו סביבו קבוצה הישגית (דבר שהבאת מייקל ביזלי לא ממש עשתה) או שהוא יעזוב.

מה שבטוח, אסור לו להיתקע כמו קווין גארנט בזמנו. הוא חייב לעבור כל עוד כוחו במותניו והרגליים שמנתרות בכל לילה לשמיים בדרך לעוד ריבאונד ועוד שתי נקודות, לא יבגדו בו.

גילוי נאות, כאשר מכינים ידיעת NBA בבוקר, ההנחיה היא לחפש את הדבר המעניין ביותר, כמו בכל ידיעה. הנקודות של קובי, ההפסד של לברון, רצף ההפסדים של קליבלנד, מספר האסיסטים הבלתי נתפס של רונדו או נאש, או אולי עוד סל ניצחון של כרמלו עם הבאזר.

אלא העונה לאב הצליח להפוך במידה מסוימת את הרוטינה הקבועה. משחקים של מינסוטה מחייבים בדיקה מעמיקה, תשומת לב והוא, שבמשך שנתיים נלחם כדי להגיע לכותרות, סוף סוף שם. עכשיו, רק שיישאר. כי הליגה הזאת צריכה שחקן מוביל בדמותו של קווין לאב. מישהו קצת שונה, יותר אנושי ועדיין, מפלצת. שלבטח עוד תשלוט בליגה ובכותרות בעשור הקרוב. באהבה, כמובן.