אישה, גבר: האם גברים ונשים ישחקו ביחד?

באוגוסט 2009 הוכה עולם האתלטיקה בתדהמה. קסטר סמניה, אצנית מדרום אפריקה, גרפה את מדליית הזהב באליפות העולם בריצת 800 מטר תוך שהיא מקזזת לא פחות משמונה שניות משיאה האישי, הישג בלתי נתפס, שכמובן עורר חשד מיידי.

לרוב, כאשר מדובר בשיפור משמעותי כל כך, עולה החשש כי מדובר בחומרים אסורים למיניהם. במקרה של סמניה, הועלה חשד בנושא המין עצמו: הטענה היתה שמדובר בעצם באדון ולא בגברת.

השאלה הנשאלת היא ממה בעצם חוששים בעולם הספורט? שמישהו או מישהי יפרצו את גבולות ההפרדה המגדרית? הם חוששים שלפתע אישה תעז להתחרות בתחום השייך לגברים או שגבר בכסות אישה יתחרה בנשים?

מדוע אנו זקוקים להפרדה הזו? האם בשל גישה קצת פטרנליסטית של שמירה על ספורט הנשים למען הנשים? או שהמין השלט הגברי פשוט לא רוצה שיתערבו לו בענפי הספורט.

החלקה על הקרח. שיתוף פעולה בין גברים ונשים (רויטרס)

בין בני ברק למגרש
כמעט כל ענפי הספורט מופרדים לחלוטין בין נשים לגברים. זה מתחיל כמובן בשיעורי ההתעמלות בבית הספר, שם שמים דגש עם ההבדל הפיזי בין המגדרים כדי להפריד, אך האם לא היינו רואים שיפור בהישגי הבנות אם היו מתחרות מול בנים?

כאשר חרדים בבני ברק מחליטים להפריד בין נשים לגברים בנסיעה באוטובוס כולנו מתרעמים, הרי לא יתכן כדבר הזה. אלא שכאשר בת רוצה להשתתף במשחק כדורגל בשכונה, הבנים מביטים בה כאילו נשרה מן הירח. למה בעצם?

חרדים בבני ברק. בתחנה ביחד, באוטובוס לחוד (רויטרס)

ברור שאנחנו לא מציעים לתת לאישה להתחרות בגבר בזריקת דיסקוס, או בקפיצה לגובה, אבל עדיין ישנם ענפים בהם לא היה זה אסון גדול אם נשים וגברים היו מתחרים יחד, וזה עדיין לא קורה ולאף אחד אין תשובה חד משמעית מדוע.

בכדורגל, בכדורסל ובעצם בכל ענפי הכדור ישנה הפרדה. בטניס עדיין מנסים לשלב משחקי גברים ונשים גם יחד כאשר משחקים זוגות מעורבים בטורנירים או בגביע הופמן, המייחד את שיתוף הפעולה בין גברים לנשים, במהלך טורניר שלם.

בינתיים, עולם הספורט עושה הכל כדי לשמור על ההפרדה. גם מי שיעבור ניתוח לשינוי מין, לדוגמא מגבר לאישה, לא יורשה להתחרות כאישה, תשאלו את לאנה לאולס, גולפאית שהיתה פעם שחקן גולף, שניסתה להתחרות כאישה. סמניה, אגב, נוקתה מהחשד. כולם נשמו לרווחה, היא לא גבר, היא "רק" אישה עם סממנים הורמונליים של גבר. איזו הקלה.

זוגות מעורבים בטניס. שילוב בין גברים ונשים (GettyImages)

למה יש הפרדה בקליעה?
אסור לשכוח, שההפרדה, היא עדיין "הרע במיעוטו", שכן משחר ימיה של האולימפיאדה, נשים כלל לא נטלו בה חלק. היא היתה מיועדת לגברים בלבד. במהלך ההיסטוריה של המשחקים האולימפיים החלו לפתוח עוד ועוד ענפים לנשים, אלא שהן "סוגרו" בענפים משלהן, בין אם בגלל רצון של הגברים לא להתערבב בנשים ובין אם כדי להגן על הנשים וההישגיות שלהן, שלא יהיה להן צורך להתחרות בשרירנים למיניהם.

אבל עדיין עולה השאלה, מדוע בענף כמו קליעה, מופרדים גברים מנשים? מדוע זה קורה ברכיבה על סוסים? הרי הסוס הוא השולט, או סוסה לצורך העניין? מה זה משנה מיהו או מיהי הרוכבת? כלומר, גם בענפים בהם ההורמון הגברי לא מעניק יתרון, עדיין קיימת אותה הפרדה, שככל הנראה נובעת מעניין תרבותי ולא ביולוגי.

רכיבת סוסים. מה זה משנה אם יש רוכב או רוכבת? (GettyImages)

בנייר עמדה בנושא "ייצוג נשים בספורט", שהוגש לפני מספר שנים לכנסת, נטען כי אי השוויון המגדרי בספורט נובע מכך שהקהל הוא ברובו גברי. אבל האם לא מדובר בשאלת התרנגולת והביצה? כלומר, יתכן שהקהל הוא ברובו גברי כי הספורט הוא גברי, יתכן שהקהל היה נשי יותר אם הספורט היה מורכב מיותר נשים או משילוב של גברים ונשים יחד?

הספורט כעולם החי
לוליטה בקנר איניס, מרצה בכירה באוניברסיטת קליבלנד, טוענת כי ההפרדה נובעת מתפיסת הצופים את הספורט. כאשר אנחנו צופים באירוע ספורט, למעשה, אנו "שבים" לעולם החיות. אנחנו מקדשים את הספורטאי החייתי יותר, עם מוטת הידיים הגדולה ביותר, שמתאמץ יותר, שמזיע, שטורף. כאשר אנו צופים באירוע ספורט נשי, המושגים מתבלבלים. עולם החי מאבד את הכיוון.

כלומר, כל הערצתנו להטבעה של קובי בראיינט, או מבט על הכתפיים של דויין ווייד, גורמת לנו לחשוב על שרשרת המזון של עולם החי, מי טורף את מי. כאשר מדובר בספורטאיות נשים, כל הדימוי נהרס, קשה לנו להעריץ אישה שרירנית, כי קשה לנו להאמין שהיא נמצאת מעל גבר כלשהו בשרשרת.

פיתוח גוף. קשה להעריץ נשים עם שרירים (GettyImages)

בקר איניס גם מוסיפה שהתפיסה שגברים הם בעלי יכולת אתלטית טובה יותר, נובעת מכך שהבדיקות לקביעת הקריטריונים, מעניקות לגברים יתרון ברור. כלומר הבדיקות הן מוטות מגדר, מעניין לא?

שאלת ההפרדה לא לעניין
הסוציולוגית ליסה ווייד, שאלה את עצמה שאלות דומות. מהי המטרה של אותה הפרדה בספורט בין גברים לנשים. האם ההפרדה בספורט היא אכן תולדה של הבדל ביכולות ספורטיביות או פשוט האובססיה שלנו להפריד בין גברים ונשים ולשמר את האבחנה (או לשמר למעשה את השלטון הגברי, וזו תוספת שלי).

התשובה שלה, אגב, ככל הנראה תרים גבה אצל כל קורא/ת. לטענת ווייד, לא ניתן כלל בימינו לקבוע באופן מוחלט או בינארי האם מדובר בגבר או אישה ולכן כל שאלת ההפרדה, אינה לעניין יותר. או במילים אחרות: קשה לקבוע חד משמעית מהו גבר ומהי אישה, ולכן השאלה כבר לא רלבנטית.

בלייק גריפין מטביע. שאלת ההפרדה המגדרית לא רלבנטית יותר? (רויטרס)

סמניה לא רימתה, אבל הושפלה
כותבת נוספת, ששמה ג'ודי ברמן, מזכירה כי בתחילת שנות ה-80 נודעו הספורטאיות המזרח אירופאיות, ביכולתן, שנבעה כפי שהעלה החשד לא מעט, משימוש בהורמונים גבריים.

אלא שלטענת ברמן, אם לא היתה הפרדה בין ספורט נשי לגברי, כלל לא היינו צריכים להציץ מתחת לתחתונים בתחרויות כדי להבין מי עומד מולנו. לטענתה, ביטול ההפרדה תבטל את הצורך להשפיל ספורטאים בבדיקות כמו אלו שעברה סמניה, שאולי "יצאה נקיה" בקטגוריה של ההונאה, היא לא רימתה, אך עברה השפלה פומבית בלתי נתפסת.

בדיקת סמים. לא צריך להשפיל ספורטאים (רויטרס)

לטענת ברמן, ביטול ההפרדה יוביל לעליה ברמת הספורטאיות הנשים, שיילחמו ויתאמנו חזק יותר, אך תהיה לכך גם השלכה קשה עבור ילדות שהחל מגיל בית ספר, יחושו נחותות בשילוב עם הבנים, וחלקן אף יפרשו בדרך, שכן הן יאבדו את הסיכוי לזכות במשהו משמעותי כל עוד יתחרו בבנים.

ישנם חוקרים שאף טוענים כי האבחנה בין גברים ונשים בספורט לא נובעת מכך שיש לגברים יכולת אתלטית טובה יותר, אלא פשוט יותר הורמון גברי. לכן מציעים אלו לא להפריד בין גברים לנשים אלא ליצור ענפי ספורט לבעלי עודף הורמון גברי לעומת ענפי ספורט לבעלי מיעוט הורמון.

מיהו אלוף העולם בהיאבקות בין מגדרית?
כדי להבין עד כמה העולם מזועזע משילוב של גברים ונשים גם יחד בענפי ספורט מסוימים, אפשר לציין את הקומיקאי הענק אנדי קאופמן (שגולם בסרט "איש על הירח" על ידי ג'ים קארי במשחק מופתי), שהחליט להכריז על עצמו כ"אלוף העולם בהיאבקות בין מגדרית".

במילים אחרות, קאופמן, שהיה ידוע בפרובוקציות הממגנטות, החל להתאבק בנשים, להכות אותן ללא רחם וגם לקבל לא מעט מכות, והכל למען ה"קטע", והכסף למען האמת. הוא ספג קיטונות של לעג, קללות, השמצות ומה לא, על שהחליט, גבר כמוהו (שדוף ככל שיהיה) שהוא יילחם בנשים.

ג´ים קארי כאנדי קאופמן. "אלוף העולם בהיאבקות בין מגדרית" (רויטרס)

במופע שלו, הבטיח קאופמן 1,000 דולר לאישה הראשונה שתצליח לנצח אותו. הוא ניסה לשווק את המופע לראשי ה-WWF אך אפילו הם, שלא בוחלים בגימיקים, לא הסכימו לקבל את הקונספט. בסופו של דבר, בדרום ארה"ב, נמצא מי שאפשר לקאופמן לבצע את מה שתכנן: להיאבק בנשים.

בן, בת או שניהם, למי אכפת?
אז כפי שכתב קיי רייט ב-THE ROOTS "סמניה יכולה להיות בן, בת או שניהם, למי אכפת?", אוסיף בנימה אישית, שלי לא אכפת. צפיה קצרה במשחק של ליגת האלופות בכדוריד לנשים ביורוספורט 2 (כן, בשעות הלילה אני נודד בין הערוצים, כל עוד יש שידור חי כלשהו, אני שם ולמי ששואל עצמו מדובר במשחק בין בודוצ'נוסט ללובליאנה), גורם לך להבין שהקבוצות שם, יכולות בהחלט להתמודד עם קבוצות גברים בכירות בישראל. הטכניקה שלהן, יכולה בקלות לחפות על נחיתות גופנית.

נשים משחקות כדוריד. יכולות להתמודד עם הגברים (רויטרס)

בכל מקרה לנו, אנשי השפה העברית, יש קושי גדול יותר. האבחנה בשפה העברית בין זכר לנקבה היא אכן אובססיה, בניגוד לשפות רבות בהן אין כלל הפרדה כזו, אז האם דווקא אנחנו נהיה אור לגויים בנושא שילוב נשים בספורט גברי?

גילוי נאות: חלק מההפניות למקורות לכתבה זו הן מאתר "מגדר וחברה" בישראל