הגיע הזמן לפרגן לאדומים

הפועל ת"א רשמה הערב הישג שהאוהדים באדום יוכלו להתגאות בו עוד זמן רב. למרות הפסד 2:0 בפארק הד, האדומים עלו לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית, על חשבון סלטיק הסקוטית.

כשאומרים באירופה מועדון פאר, סלטיק הוא אחד השמות שעולים. אולי בארץ הכדורגל הסקוטי לא מקבל יותר מדי קרדיט, ונכון שכרגע האוהדים הסקוטים לא זוכים לעדנה מהקבוצות ומהנבחרת, אבל סלטיק וריינג'רס תמיד יהיו מהמועדונים החשובים באירופה.

כשהפועל ת"א הוגרלה לבית עם המבורג וסלטיק, מרבית מאוהדי הקבוצה חשבו לעצמם 'לפחות נהנה, נראה קבוצות גדולות בבלומפילד'. והנה הפועל עברה קבוצה אחת ומגיעה למשחק על המקום הראשון מול קבוצה אחרת. מי היה מאמין?!

אוהדים יריבים תמיד אוהבים להקניט ולשמוח לאיד. אז הפועל הפסידה 2:0 בסקוטלנד, נכון, אבל גם מנצ'סטר יונייטד, מילאן, ויאריאל ובנפיקה הפסידו בסלטיק פארק ב-5 השנים האחרונות.

סמאראס חוגג את הראשון של סלטיק. גדולות יותר הפסידו שם (רויטרס)

מצד שני הפועל ניצחה את סלטיק בבית, הביסה פעמיים את ראפיד וינה, וזה הספיק לה כדי לעלות מבית לא קל ולהיות בחבורה אחת עם ליברפול, אברטון, ויאריאל, אייאקס וכן, גם יובנטוס או באיירן מינכן.

אם נהיה כנים, הבית של הפועל ת"א לא היה קשה כמו זה של מכבי חיפה בליגת האלופות. אבל האדומים הגיעו בגישה שונה. הם באו לשחק, גם מול קבוצות יותר טובות, כשהם לא מנמיכים את עצמם ולא מסתפקים בהפסד 1:0 קטן. הם רצו לנצח ורצו לעלות.

קטן מול יובה. עוד משחק בו חיפה ירדה מנוצחת והתנחמה ביכולת (אמיר לוי)

ובזמן שהם עולים לשלב הבא, מכבי חיפה עם 0 נקודות, ואל תשלו את עצמכם, זה רק בגלל הגישה. הרי חיפה היתה לא פחות טובה בחלק מהמשחקים, אבל היא הסתפקה במועט וחבל.

שלא לדבר על שתי יריבות אחרות של הפועל ת"א בארץ, מכבי ת"א ובית"ר ירושלים, שהיריבות ביניהן לבין האדומים מוולפסון חמה הרבה יותר מהיריבות המתגבשת בין מכבי חיפה להפועל.

ידין, שכטר ודה סילבה חוגגים באירופה. חגיגה אדומה באירופה (רויטרס)

כי כמה ששני המחנות הצהובים ירצו לקטול את החבר'ה של גוטמן כשרק אפשר, אלה מתל-אביב לא יוכלו להמשיך להתגאות עוד הרבה זמן בהישגים שלהם מליגת האלופות (שאגב היו מרשימים הרבה יותר מאלה של חיפה), במיוחד לאור ההפסדים המביכים בשנים האחרונות (מי אמר סנטה וקלומה?). ובטח ובטח שאלה מהבירה לא יוכלו להגיד כלום אחרי ויסלה קראקוב.

אז כמה שזה קשה, ותאמינו לי שאני יודע כמה שזה קשה, כנראה שהגיע הזמן להפסיק ולבקר כשרק אפשר ולהיכנס לחורים כשאין מה לבקר. הגיע הזמן לעמוד כמו גברים ולהגיד: האמת, שיחקתם אותה. כל הכבוד.