מה? כבר נגמר? אז כן. בלי לשים לב העשור הראשון של המאה ה-21 קרוב לסיומו, וערב ראש שנת תש"ע הוא בהחלט זמן מתאים לעשות קצת סיכומים.
בתום עשור בהן קבוצות בכירות בליגת העל הצליחו להתברג בטופ האירופי, בתום שנים בהן מיטב הכדורגלנים הישראלים הפכו לכוכבים גם בליגות האירופיות, מצאנו לנכון להציב בפניכם את רשימת הגדולים שלנו, וכל שנותר לכם היה רק לבחור מי הם עשרת כדורגלני העשור.
רגע לפני שאנחנו מתחילים עשור חדש, עם בחירות חדשות, התרגשות מחודשת ורגעים משמחים, ONE בחר עבורכם את עשרת השחקנים שעשו לנו הכי טוב.
מקום עשירי: שמעון גרשון
בלם נבחרת ישראל ברוב שנות העשור, היה שותף מלא של הפועל תל אביב למסע המדהים שעשתה עם דרור קשטן בגביע אופ"א (היה גם בין היתר מי שאחראי לסיום הקמפיין עם השער העצמי שכבש בסן סירו).
אבל הסיפור האמיתי סביב גרשון הוא ללא ספק המעבר של הבלם שגדל בצבע האדום ועבר לצבע הצהוב. לא הצהוב של מכבי תל אביב, אלא של יריבה מושבעת לא פחות, בית"ר ירושלים.
אולי זה הגיל או שאולי זה התרגיל, אבל בשנים האחרונות גרשון קצת מקרטע. זה עדיין לא מוריד ולו במעט ממעמדו של גרשון ברשימת עשרת הבלמים הטובה ביותר בכדורגל הישראלי. הגובה, השקט, הטכניקה וחוכמת המשחק בהחלט מכניסות את גרשון, ובצדק, גם לרשימת עשרת כדורגלני העשור.
מי שחקן העשור בליגה?
מקום תשיעי: אלון מזרחי
מלך השערים בכל הזמנים של הכדורגל הישראלי שמוכר בעיקר בשמו "האווירון". אז נכון, את השנים המובילות שלו ערך האווירון בעיקר בשנת התשעים, אבל את ההישג הגדול ביותר שלו קבע אלון מזרחי דווקא רגע לפני שסיים את הקריירה.
כשהוא שיחק במדי הפועל ב"ש מזרחי כבש את השער ה-207 שלו מאז החל את הקריירה בבני יהודה ב-1988, ובכך עבר את מלך השערים בכל הזמנים עד אותה העת, עודד מכנס, ותפס את המעמד המכובד בכדורגל הישראלי.
 |
| אלון מזרחי. גם באירופה למדו להכיר אותו (רויטרס) |
|
מי שזכה 4 פעמים בתואר מלך השערים, גם במדי בני יהודה וגם במדי מכבי חיפה, היה ללא ספק אחד החלוצים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי, כשבעונת 2005/06 הודיע על פרישה אחרי שהשלים את המשימה אותה החל 17 שנים לפני.
מקום שמיני: אלון חרזי
הילד הנצחי. אחד השחקנים שמעבר להיותו כדורגלן מוכשר, היה גם לאחד הכדורגלנים הישראלים האהודים על כולם, גם אלו שלא אוהדי מכבי חיפה.
 |
| אלון חרזי. הפך לאדם אהוד ולא רק על ידי אוהדי חיפה (עמית מצפה) |
|
מה שמייחד את חרזי יותר מכל הוא היכולת שלו לשחק כמעט בכל תפקיד על המגרש, ולהיות הדומיננטי גם כשהוא באגף וגם במרכז. החיוך שלו, השקט שהוא מקנה לחבריו על כר הדשא, שווים המון, ויעקב שחר יודע זאת בדיוק כמו אלישע לוי.
במהלך העשור האחרון זכה חרזי בשש אליפויות ופעמיים בגביע הטוטו. אחד השחקנים הכי הוגנים שיש לנו בכדורגל הישראלי.
מקום שביעי: ריימונדס ז'וטאוטאס
אחת העמדות שקשה ביותר למאמן לאייש היא הקשר בונה המשחק. על אחת כמה וכמה שכיום בכדורגל המודרני, מי שמאייש את התפקיד חייב להיות מי שלא רק בונה.
 |
| ריימונדאס ז´וטאוטאס. מתקשים למצוא לו מחליף |
|
לפני זה יהיה בעל תכונות הגנתיות ומבנה גוף כזה שיאפשר לו גם להרוס את התקפות היריב ולהוציא את קבוצתו למתפרצות כמו שצריך.
בעשור האחרון מכבי חיפה היתה היחידה שהשכילה למצוא את ריימונדס ז'וטאוטאס. הקשר הליטאי שנחת בקרית אליעזר ב-2003 היה ללא ספק הבורג המרכזי במערך של יצחק שום בקמפיין הראשון של הירוקים בליגת האלופות.
הפיזיות שלו והיכולת שלו לחלץ כדורים מבלי שישרקו עבירה לחובתו, להוציא את חבריו להתקפות עם מסירות מדויקות וחכמות, וכל זאת בלי לשכוח את הבעיטות העוצמתיות שלו.
במנצ'סטר יונייטד זוכרים עד היום את הפצצה ששיגר אל בין חיבורי הקורות של האדומים ב-0:3 בליגת האלופות.
כל אלו ועוד מצדיקות את מעמדו של הליטאי כאחד מעשרת הקשרים הטובים בעשור האחרון, ואם יורשה לנו - בכל הזמנים.
מקום שישי: יוסי אבוקסיס
הסמל של הפועל תל אביב. מי שהוכיח לכולם שלפעמים חוכמת וראיית משחק יכולים לחפות על איטיות. שלא בדומה לז'וטאוטאס, אבוקסיס לא היה מהיר במיוחד וגם לא בעל מבנה גוף שמזכיר את זה של הליטאי מחיפה, אבל אבוקסיס היה אולי השחקן החכם ביותר במרכז השדה של הפועל תל אביב.
 |
| יוסי אבוקסיס מול זולה. המציא את המושג "שחקן נשמה" (רויטרס) |
|
נכון, לפעמים האיטיות שלו עלתה לו בעבירות לא ממש נעימות, אבל הקפטן של האדומים בעשור האחרון, היה לאימת הקשרים והחלוצים של הקבוצות היריבות כשהיה משתק אותם. ולא רק החלוצים והקשרים פחדו ממנו, אלא גם ההגנות התקשו להסתדר עם המסירות המדויקות והחכמות שלו ממרחקים.
מעבר לכל, יוסי אבוקסיס הביא עימו את המושג, שחקן נשמה. האיש שנתן גם בשנותיו היפות בבית"ר ירושלים וגם בשנים הדומיננטיות שלו בהפועל תל אביב את הכל בשביל הסמל, בהחלט ראוי למקום ברשימה.
מקום חמישי: אריק בנאדו
מי שאת מרבית שנותיו הטובות ערך במכבי חיפה, היה לאורך קמפיינים רבים גם הבלם ההקדמי של נבחרת ישראל. גבוהה חסון, מהיר ובעיקר מנהיג של הקו האחורי.
 |
| בנאדו באימון עם שום. היה חסר גם לנבחרת ישראל (אמיר לוי) |
|
מה הראייה לכך שהוא אחד הבלמים הטובים בארץ, אם לא הטוב שבהם? העובדה שגם היום, בגיל 36, בנאדו הוא עמוד התווך בהגנת בית"ר ירושלים והיה לאחד השחקנים המחוזרים בקיץ האחרון על ידי מכבי תל אביב והפועל תל אביב, כשגם חזרה לעמדת הבלם בשורות הירוקים עמדה על הפרק. יותר מזה? היה מאוד חסר בקמפיין הנוכחי של דרור קשטן.
מקום רביעי: איגביני יעקובו
כיעקב שחר רכש את כרטיסו של יעקובו הניגרי ב-1999 והנחית אותו בהפועל כפר סבא, כולם הרימו גבה.
 |
| יעקובו. חמישה שערים בליגת האלופות |
|
גרנט, אז מאמן חיפה החליף ליעקובו את הירוק של כפר סבא עם הירוק של הכרמל והקבוצה שלו זכתה באחד החלוצים הזרים הטובים ששיחקו בכדורגל הישראלי, בכל הזמנים ובוודאי שבעשור האחרון.
לא רק בארץ הכירו את יעקובו גם באירופה ועוד על הבמה הטובה ביותר - בליגת האלופות. יעקובו הספיק לכבוש חמישה שערים בקמפיין ההיסטורי של הירוקים במפעל היוקרתי באירופה, (ארבעה שערים נגד אולימפיאקוס ושער נגד מנצ'סטר יונייטד).
כבר באותה העונה היה ברור שיעקובו לא יישאר בליגה ונמכר לפורטסמות'. ומאז ועד היום ניתן למצוא אותו בחצי האי הבריטי. כבוד הוא לנו, ששחקן ברמתו גדל בליגת העל.
מקום שלישי: ג'ובאני רוסו
אחד מהכדורגלנים הבודדים בארץ שזכה ליותר מעריצות ממעריצים. הקרואטי שנחת בארץ ב-1996 בהפועל ב"ש והיה אחראי לזכיה שלה בגביע המדינה, הפך עד מהרה לישראלי לכל דבר.
אחרי שהספיק לזכות באליפות היסטורית עם הפועל חיפה של רובי שפירא ז"ל שוב תחת הדרכתו של גוטמן, הספיק לעבור עונה אחת פחות נעימה בבית"ר ירושלים ועד מהרה מצא עצמו, בקבוצה של העשור מכבי חיפה.
גם בקבוצה מעיר הכרמל רשם רוסו היסטוריה, עם העפלת הקבוצה לראשונה בכדורגל הישראלי לליגת אלופות, ומסירות ובעיטות מדויקות ומשחק הגנה משובח הפכו את האיש עם הכושר הטוב באותן השנים לאחד השחקנים המסוכנים במרכז השדה.
 |
| רוסו. יותר מעריצות ממעריצים (רויטרס) |
|
ב-2005 ניסה רוסו את כוחו בקבוצת הגלאקטיקוס של מכבי תל אביב ואחרי עונה רעה במיוחד המשיך עונה נוספת בקרית שלום לפני שחזר לקרית אליעזר לעונה נוספת ואחרונה בקריירה.
המעריצות עדיין מחכות שרוסו ירוץ בחוטיני כמו שהבטיח בעונת האליפות של הפועל חיפה. אוהדי הכדורגל מתגעגעים ליכולות ובעיקר ל"שטויות" ולצבע שהכניס לנו.
מקום שני: יוסי בניון
כשאומרים "כדורגלן שגדל פעם בדור" אומרים יוסי בניון. הכוכב שעד היום עבורנו הוא הכישרון מדימונה הפך עם השנים להיות אחד הברגים המרכזיים בקבוצת הפאר של ליברפול. אחרי השלושער במשחק הליגה האחרון ובלי לשכוח את שער הניצחון בסנטיאגו ברנבאו נגד ריאל מדריד, גם לרפא בניטז קשה להתווכח עם העובדה שמדובר באחד השחקנים הכישרוניים בימינו באירופה.
 |
| בניון. עם חיפה הוא לא הספיק לשחק בליגת האלופות |
|
את הכישרון אמנם גילו כבר בב"ש, אך את השנים היפות שלו בכדורגל הישראלי זוכרים בעיקר כשזכה עם מכבי חיפה בשתי אליפויות בתחילת העשור תחת הדרכתו של אברהם גרנט.
אז נכון, בניון לא זכה לשחק עם הירוקים בליגת האלופות, אבל באירופה נהנו ממנו וייהנו ממנו גם בשנים הבאות. לנו לפחות העניק הכוכב הצנום והצנוע כדורגל שאנחנו לא רואים כל יום במדים הירוקים.
 |
| בניון. אבל מרגש אותנו בכל פעם מחדש בליברפול (רויטרס) |
|
הטכניקה עם הכדור והריצה המהירה והקלילה שלו שהופכת אותו לכמעט בלתי ניתן לעצירה, ראיית המשחק שלו והיכולת שלו ברגע אחד להכריע את תוצאת המשחק מעמידות אותו ברשימת השחקנים הישראלים הטובים ביותר ששיחקו בארץ והצליחו באירופה, והרגל עוד נטויה.
מקום ראשון: אבי נמני
גם שונאיו הכי גדולים מודים: אבי נמני הוא המלך. הסמל שגדל במכבי תל אביב והוביל אותה להישגים במשך שני עשורים עבר שתי עונות משמעותיות מתחילת העשור במדים של קבוצתו.
 |
| קלינגר ונמני. גם המאמן הודה אז שנמני הוא המלך |
|
האחת היא הזכיה באליפות היחידה עד כה מתחילת שנות ה-2000, בעונת 2002/03. נמני שסופסל במרבית העונה על ידי המאמן ניר קלינגר מסיבות לא כל כך ברורות, הפך למושיע כשבחמשת המחזורים האחרונים, בהן נעדר ברוך דגו, הסמל הצהוב קם מהספסל ובמו רגליו החזיר את הצלחת לקרית שלום. קלינגר עצמו הודה בסיום: "אבי נמני הוא המלך".
לפני כשנתיים נמני החליט אחרי עונה בינונית של הצהובים לתלות את הנעליים ולהודות לכל מעריציו. מאותה השנה ובעצם עד היום נראה שבמכבי תמיד יחסרו את כושר ההנהגה של נמני.
 |
| אבי נמני. מביא את הווינריות שלו לספסל (אור שפונדר) |
|
על היכולת האישית שלו אין טעם להוסיף במילים, אבל מה שבאמת הפך את הסמל לכוכב הגדול של העשור, לפחות עבור הצהובים, היא העובדה שהצהובים הפכו תלויים בו וביכולת שלו להשפיע על שאר חבריו לקבוצה בכל רגע נתון על כר הדשא.
היום הוא על הקווים של מכבי ולפחות על פי פתיחת העונה הנוכחית נראה שהוא מביא איתו משהו אחר ששאר המאמנים בעשור האחרון התקשו לייצר בקרב השחקנים בצהוב וזו תכונת המכביזים - הווינריות. בלי שום קשר מה תהיה התוצאה בתום העונה שלו כמאמן, מס' 8 תמיד יהיה שמור לסמל של מכבי תל אביב.