שבוע נבחרת הכדורגל של ישראל אמנם נגמר עם זיק של תקווה על אופציה תיאורטית שבכל זאת נעפיל למונדיאל בדרום אפריקה (בואו נהיה ריאליים, זה לא יקרה), אבל אין ספק שהשבוע שעבר על הכדורגל הישראלי הוא אחד השבועות היותר עגומים שזכורים לנו, אם לא העגום ביניהם.
השאלה הגדולה היא האם הכדורגל הישראלי מסוגל לקום מהמכה הקשה שהוא קיבל (לא רק ההפסד ללטביה אלא העובדה שהנבחרת לא הצליחה לרשום ניצחון אחד ראוי בבית כל כך חלש)? איך מתאוששים מהיכולת החלשה, מהביקורת ויותר מהכל, איך ממלאים בחזרה את אצטדיון ר"ג? התחושה היא שהקהל הישראלי פשוט מאס בנבחרת, איבד אמונה וחייבים למצוא את הדרך להחזיר את הנבחרת למי שכל כך אוהב אותה.
הגיע הזמן למאמן צעיר
הסאגה של זהות המאמן הבא בעיצומה ואפילו קצת נמאסה. דרור קשטן נכשל וזה ברור. היכולת "המופלאה" בקמפיין הזה והתוצאות המביכות קבעו שדרור, המאמן הכי מעוטר בכדורגל הישראלי, יסיימו את הקריירה שלו בצורה קצת עגומה ולא ראויה לכמות ההישגים הבלתי נגמרת של השועל הוותיק.
אבי לוזון צריך לחשוב לעצמו: מי ימלא לי את אצטדיון ר"ג? מי יחזיר את האהבה והטירוף לנבחרת? ואיך אני מונע מראה מביך של 35 אלף מושבים ריקים במשחק רשמי של נבחרת ישראל. הנבחרת עצובה וצריך להרים אותה.
הקונצנזוס אומר: אייל ברקוביץ'. גם הלב אומר אייל ברקוביץ'. גם הקהל אומר: אייל ברקוביץ'. כנראה שמיליארד סינים לא טועים ולוזון חייב להתעקש פחות ולתת את המושכות ל"קוסם". על חוסר הניסיון על הקווים תחפה התשוקה. תחשבו רגע על בניון כובש שער, רץ ל"קוסם" וערימה של כחולים לבנים ליד ספסל הנבחרת. תחשבו מי ישיר את ה"תקווה" ולא ייתן הנחות לאף שחקן. מי שלא מתרגש, שיקום.
תקציר: ישראל - לוקסמבורג
אפשר ללמוד משהו מהפוליטיקה בארץ ובעולם. אם כל העם רוצה משהו, צריך לתת לו. העם רצה ממשלת ימין וקיבל ממשלת ימין, העם האמריקאי רצה ברק אובאמה, וקיבל ברק אובמה. הנבחרת היא של כ-ו-ל-ם. ולא של אדם אחד. תן לכולם מה שהם רוצים. מה כבר יכול להיות? אפשר לחשוב שאנחנו מארחים את היורו הבא ואוי לנו אם לא נביא גביע.
 |
| הלב והקהל אומרים ברקוביץ´ (תומר גבאי) |
|
גיא אסולין ובן סהר הם העתיד - שחקני ליגה ספרדית למי ששכח
דייגו ארמנדו מראדונה, אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים, רשם את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ארגנטינה בגיל 16. ליונל מסי ערך את הופעת הבכורה שלו בארגנטינה בגיל 18 הרבה לפני שהפך להיות סופר סטאר בקנה מידה עולמי. רונאלדו (השמנמן) היה בסגל של נבחרת ברזיל למונדיאל ב-1994 בהיותו בן 17 בלבד. ראול גונזאלס הגדול של ריאל מדריד היה שחקן סגל מן המניין בנבחרת ספרד כבר בגיל 19. ולימים הפך להיות הכוכב אולי הכי גדול שלה בכל הזמנים.
ואפשר להמשיך עם דוגמאות מכל העולם: למה גיא אסולין, שחקנה של ברצלונה למי ששכח, אינו שחקן סגל בנבחרת הבוגרת? למה רק בנבחרת ישראל מסתכלים על תעודת זהות ולא בוחנים מי יכול או לא יכול לתרום. יש שחקן בנבחרת מלבד יוסי בניון שהתאמן ברמות האלה? אסולין בכמה דקות של קסם במשחק הבכורה שלו נגד צ'ילה הראה בדיוק מה הוא שווה. עקשנות חסרת היגיון במשרדי ההתאחדות.
 |
| גיא אסולין. למה הוא לא בנבחרת? (GettyImages) |
|
ובן סהר? יש לנו חלוץ לגיטימי בליגה הספרדית, שכבש שני שערים במשחק ידידות רשמי נגד ליברפול, ועבור הנבחרת שלנו הוא רק שחקן ספסל. הספסל הבלגי טוב מהספסל הישראלי?
וכל אלו שיגידו שדרור לא אוהב לתת צ'אנסים לשחקנים צעירים, אז אני רוצה להזכיר שאת הדאבל בהפועל ת"א הוא לקח עם ארבעה ילדים שעונים לשמות: פיני בלילי, עומרי אפק, כפיר אודי וסלים טועמה. חוץ מזה, שהמגן הימני במשחקים הראשונים בקמפיין היה שמואל קוזוקין, הרבה לפני שמישהו ספר אותו בבית"ר.
די, די, די לשחק באצטדיון ר"ג
כמה עוד צריך לצעוק כדי שנפסיק לשחק באצטדיון ר"ג? נכון, זה האצטדיון הכי גדול בישראל ונכון שמשטח הדשא פנטסטי והמנהל "יבלו" שומר על האצטדיון מכל וכל אבל הגיע הזמן לחשוב מקצועית.
 |
| אצטדיון רמת גן. הגודל לא קובע... |
|
בלומפילד הוא האצטדיון הכי ביתי שיש לנו ואפשר להגיד בפה מלא שבבלומפילד לא היינו מפסידים ללטביה. 15 אלף בבלומפילד מספקים אווירה ברמה אירופית שדוחפת אפילו את הנבחרת הכי אפורה למיקסום היכולת.
הקמפיין הנוכחי הוכיח שוב עד כמה האצטדיון בר"ג לא ביתי. שתי תוצאות תיקו נגד יוון ושוייץ והפסד מביך ללטביה צריכים להדליק נורה אדומה לקברניטי ההתאחדות שצריכים להחליט: נוותר על הכנסה שמנה תמורת עוד נקודות.
האווירה בר"ג היא אווירה שנוחה מאוד ליריבה ולא ממש מספקת ביתיות לנבחרת שלנו. בנוסף, תשאלו כל אוהד כדורגל שהגיע לאחרונה לר"ג. אין אווירה ונדיר לשמוע את הנה,נה,נה שצועקים ביציע השני. ואגב, סיוט לשבת ביציע המזרחי. פשוט סיוט.
כשמתכוננים לאנגליה, לא משחקים נגד פינלנד
ועכשיו זמן לבעלי זיכרון: בכל קמפיין אנחנו משחקים נגד נבחרת אחת או שתיים עדיפות עלינו. מתי שיחקנו משחקי ידידות נגד נבחרת שתכין אותנו לאותם משחקים? כדי להתכונן למשחק חוץ באנגליה או בקרואטיה אנחנו צריכים משחק חוץ בפינלנד או הונגריה?
 |
| הונגריה היא לא יריבת אימון ראויה (רויטרס) |
|
מאזן החוץ המביך מחוץ לאצטדיון ר"ג מעיד שהנבחרת שלנו לא עשתה שום דבר כדי לצאת מקמפיין עם יותר מניצחונות על סן מרינו ולוקסמבורג. לקראת משחקי המוקדמות הנוכחיים שיחקנו ארבעה משחקי ידידות: רק אחד מחוץ לישראל (הפסד 2:0 לפינלנד, בלי להתחשב בתיקו בצפון אירלנד לפני שבועיים).
מקרה או לא מקרה, לפני התיקו 1:1 בשוייץ עם גרנט עם הגול הפוקסי של קייסי, יצאנו לטורניר לובאנובסקי, וחודש אחרי הוצאנו תיקו חשוב. מקרה? תגידו אתם. מתי הנבחרת יצאה למשחק ידידות בחוץ שיכין אותנו למלחמות נגד צרפת, ספרד ואנגליה?
מי שטוב, צריך לשחק - סוף להתחשבנויות
לא צריך להגזים במילים וקלישאות, ונגיד את זה כך: יניב קטן, דוד רביבו, אלירן עטר, גילי ורמוט, אריק בנאדו, רוברטו קולאוטי, ואפשר עוד להמשיך. צריך להפסיק את הפנקסנות.
 |
| למה סלובקיה כן ואנחנו לא? (רויטרס) |
|
בדרך החוצה מאצטדיון ר"ג בשבת האחרונה שמעתי לא מעט אנשים אומרים: "עזוב, יש לנו כדורגל זבל". אז זהו, שלא. מכבי חיפה והפועל ת"א מביאות שנה אחר שנה כבוד לכדורגל שלנו ומוכיחות שיש לכדורגלן הישראלי את המנטליות כדי להצליח באירופה.
תוסיפו קשר מליברפול, חלוץ מאספניול, שוער ממאיורקה, ליגיון זרים מבלגיה וקהל שצמא להצלחות. ועדת חקירה כזאת או אחרת לא תעזור: צריך לקבל החלטות חותכות לקראת מוקדמות היורו. כי אם לא אנחנו נמשיך לחכות לכל הגרלה, כי נמאס לחכות. אם סלובקיה הבטיחה לפחות עליה לפלייאוף, גם אנחנו יכולים.