מאז שאני כותב טורים תמיד רציתי לכתוב את הטור הזה, אבל בכל פעם אמרתי לעצמי שזה לא הזמן המתאים. היום, אחרי כמה מקרים שקרו, גם מקצועית וגם מחוץ למגרש, אני רוצה לכתוב כמה מילים על גידול ילדים ומחלקות הנוער השונות.
אני לא יודע אם כולם יודעים, אבל מאז שפרשתי אני עוסק מזה שלוש שנים בטיפוח הדור הצעיר של הכדורגל שלנו, אני משקיע כ-20 שעות בשבוע על המגרש בשביל לנסות ולטפח את הדור הבא. המשימה היא קשה, ורק שעות רבות על המגרש יצליחו לעשות משהו מועיל בענף הזה.
ישנם מספר דברים שמפריעים לי והם הגורמים שמפריעים להצמיח שחקנים טובים. אלו הדברים שאני רואה שחייבים לקרות כדי שנגיע למצב של ניהול נכון ומקצועי של מחלקות הנוער:
1. המאמנים – את המאמנים שמגדלים את הילדים שלנו, בלי יוצא מן הכלל, מעניינת רק התוצאה. לא מעניין אותם לימוד הילד, אלא מעניינת אותם רק ההצלחה האישית שלהם וזה בא על חשבון הילד. המאמן רוצה לנצח ושוכח את הדרך. המאמן צריך להיות שילוב גם של פן מקצועי וגם פן מנטאלי. המאמנים חייבים לטפל בצד המנטאלי של השחקנים, כי לפעמים זה לא פחות חשוב מהפן המקצועי.
 |
| "ההצלחה האישית של המאמנים באה על חשבון הילדים" |
|
2. רמת האימונים – הגיע הזמן שרמת האימונים תהיה ממוקדת, כלומר, האימון יהיה בין שעה לשעה ורבע בקצב אינטנסיבי מאשר שעתיים בקצב הליכה. דבר כזה יגרום לכך שילד שמגיע לבוגרים ישחק בקצב מהיר ולא בקצב הליכה כמו בליגת העל שלנו.
3. בכל המועדונים חייבת להיות השגחה מלמעלה, כאשר ההוראה המפורשת צריכה להיות שזכיה באליפויות ובגביעים היא עניין שולי ולא מעניין. לימוד הילד את משחק הכדורגל יותר חשוב מכל אליפות ומכל דבר אחר. כך למשל אצלי במועדון הכדורגל בנשר לעולם לא אשאל את המאמן מה התוצאה. וככה זה צריך להיות בכל מקום.
 |
| הנוער של בית"ר חוגג מול חיפה. "לא אסון גדול" (גיא בן זיו) |
|
4. כל האנרגיות צריכות להיות מנותבות לכיוון המטרה הסופית שהיא העלאת שחקנים לבוגרים. כל האנרגיות צריכות להיות רק לכיוון אחד, שהוא המטרה העיקרית, להביא את השחקנים מוכנים ובשלים לקבוצה הבוגרת. למשל היום, קבוצת הנוער של מכבי חיפה, שהיא הקבוצה הכי טובה בארץ ונמצאת בדרך הבטוחה לאליפות, הובסה 7:2 ע"י בית"ר ירושלים. אני לא רואה בהפסד הזה אסון כמו שאני לא רואה בזכיה באליפות איזה דבר עילאי. הטענה שלי היא שהכי חשוב להעלות שחקנים לבוגרים ופחות אם הקבוצה לוקחת אליפות.
5. הסיבה העיקרית שבגללה כתבתי את הטור היום, ההורים: אני עוקב בשלוש השנים האחרונות ונמצא בעשרות משחקים והמרכיב של ההורים הוא מרכיב בלתי נסבל. הלחץ שההורים מקרינים על הילדים גורם לילדים לאבד את הביטחון, גורם להם לאבד את הכיוון וגורם להורים לצאת מכל פרופורציות. הורה, שהילד שלו מבקיע שלושה שערים, חושב שהוא מראדונה, מקרין את זה על הילד והילד מאבד את הריכוז והכיוון. ברוב המקרים, ההורים לא מבינים בכדורגל, בהרבה מקרים ההורים נסחפים ויוצאים מכל פרופורציה, דבר שגורם לילד להסתנוור ולאבד כל כיוון.
 |
| מראדונה. "שההורים לא יכתירו ילד שכובש למראדונה" |
|
אני אתן לכם עוד דוגמא למקרה שקרה רק היום: קטטה בין הורים במשחק של קבוצות ילדים בני 10. תאמינו לי או לא, אני לא יודע על מה רבים אבל זו בדיחה עצובה שבמשחקי ילדים מנפצים בקבוקים. על זה אני אומר: יצאו מכל פרופורציות.
ההורה חייב להבין שכמו שהמועדון שואף שיהיו שחקני בוגרים, כל הורה חייב להסתכל לטווח הארוך ולא הקצר. שההורים לא יכתירו ילד שכובש למראדונה החדש ובטח שלא ינזפו בו על כל משחק לא טוב. ראיתי מקרים שילדים בני 9 רצים ומורידים חולצות אחרי שערים ורצים בטירוף על המגרש. נו באמת. חייבים לזכור שזו ריצת מרתון שתסתיים רק בעוד 7,8,9 שנים. אחרת, כל הפרויקט של גידול הילדים לא שווה כלום.
רק ככה נבריא את הכדורגל שלנו ונוכל לחלום על כדורגל טוב יותר. כי הגיע הזמן שיהיה לנו כדורגל בריא ולא כדורגל חולה...והאמינו לי, הוא חולה מאוד...