איזה מזל שיש משחקי נבחרת - רק כך עוד אפשר לאמוד את טיבו של אחד הכשרונות הכי גדולים שגדלים במדינת ישראל (או בעצם גדל בחו"ל, אבל שייך לנו) בן סהר.
סהר הוכיח במשחק נגד יוון שיש לו מימדי גוף מתאימים - רק הוא נראה כמי שיכול להתמודד עם אירופים ים תיכוניים חסונים כמו היוונים. הוא הראה שכל כדור הוא יכול להוריד על החזה עם הגב לשער, להסתובב ולהפוך את זה למצב מסוכן.
סהר הראה שהוא יכול לעשות דריבל או למסור בדיוק בזמן הנכון. חוץ מלכבוש הוא עשה בעצם כמעט הכל.
רק במשחקי הנבחרת אנחנו יכולים להיחשף אליו משום שבשאר הזמן, הוא - או מי שמוביל את הקריירה שלו - שולח אותו לקבוצות כגון דה חראפשחאפ למיניהן, כדי שיצבור דקות.
 |
| בן סהר. צריך לבוא לידי ביטוי (שי לוי) |
|
אלא שאסור לשכוח שצבירת דקות אינה העיקר. בחירת הקבוצה אליה שחקן יושאל צריכה לבוא אחרי מחשבה. משום מה, בכל קבוצה ששסהר עבר בה בקריירה שלו היה זה או קבוצה גדולה למימדיו בשלב הנוכחי (צ'לסי או פורטסמות'), או קבוצה שכל מה שהיא רוצה זה לשרוד (כמו שפילד ודה חראפשחאפ) שבה הוא ממש לא יכול לבוא לידי ביטוי.
חלוץ צעיר בהשאלה צריך לשחק בקבוצה צמרת בליגה שניה, כזו שכובשת - בה הוא יכול לבוא לידי ביטוי. הקבוצה ההולנדית בה הוא משחק כיום, כמו גם שפילד בעבר, קווינס פארק ריינג'רס וכד', אינן מתאימות לו.
סהר צריך לשחק בקבוצה שכובשת, לא כזו עם לחץ אטומי שבכל רגע יכולה לרדת ליגה וכל המאמץ מושקע בניסיון לשרוד ולא בטיפוח צעירים. סהר צריך לשחק במקום בו גם בישולים שלו ימצאו שחקני חוד שכובשים מדי פעם.
ודבר נוסף: לאחר שסהר הושאל לדה חראפ', היו קולות להביא אותו לארץ שיעשה צבא "כמו כולם". שיפתח ממטרות, שיפתח ניירות במשרד, רק שלא ישחק בהולנד. משחק הנבחרת הוא התשובה הניצחת: רק שם הוא יכול להתפתח גופנית וטקטית.