מהפכת עטר לא הועילה

המשחק אתמול בבלומפילד בין מכבי ת"א לבית"ר ירושלים נתן חותמת סופית (כמעט) לכישלון מהלך ההחלפה של המאמן יצחק שום בראובן עטר. בית"ר של עטר כבויה, מדוכאת ולעיתים נגד מכבי ת"א הצליחה לעבור את קו מרכז השדה.

עם אסופת שחקנים שכזו: עם אבירם ברוכיאן, ברק יצחקי, טוטו תמוז, עמית בן-שושן ודריו פרננדז, האלופה בקושי מצליחה לחבר מספר מסירות כדי לסכן את שער היריב.

עטר לא הביא לבית"ר משהו חדש. גם הזעזוע של פיטורי שום לא הצליחו למנף את השחקנים לחזור לעצמם. אלמלא היה לבית"ר את קאלה בשער וחוליית הגנה סבירה, היא יכולה היתה להיות בקלות מועמדת לירידה.

ראובן עטר על ספסל בית"ר. אין שינוי (גיא בן זיו)

גם ההחלפה של רן בן-שמעון באבי נמני עדיין לא מוכיחה את עצמה. לנמני יש 5 נקודות ב-5 משחקים. מאמן אחר כבר היה זוכה לתגובות האוהדים על רקע כמות הנקודות העגומה הזו. נמני מחוסן, אבל זה לא אומר שהתוצאות מגיעות על הדשא.

מכבי ת"א אמנם הציגה משחק מצוין נגד בית"ר, אבל זה הספיק רק ל-0:0, מה שאמור לעורר דאגה אצל נמני.

אותו זעזוע שלא הועיל בבית"ר ומכבי ת"א, לא עזר גם לקרית-שמונה, ששלחה הביתה את מישל דיין, רק כדי לחלץ תיקו בקושי מאשדוד. גם בימי דיין התוצאה הזו היתה מגיעה, האמינו לי.

היחיד שהצליח לעשות את ההבדל הוא אייל לחמן שחזר לסכנין במקום פרדי דוד והשיב לה את רוח הלחימה, האגרסיביות וגם צבירת הנקודות. כלומר: רק במקרה אחד מתוך 4, הצליחה המהפיכה בעמדת המאמן להביא לשינוי.

אייל לחמן בסכנין. 1 מתוך 4, זה מצליח (עמית מצפה)

בני-יהודה, לדוגמא, נותרה סבלנית כלפיי גיא לוזון ובלי להחליף מאמן צברה כבר ניצחון שלישי ברציפות.

אולי יושבי הראש בישראל ממהרים לשלוח הביתה מאמן עם תקוה שהמהלך יוביל לשינוי מחשבתי ומקצועי. ב-75 אחוז מהמקרים, כפי שראינו עד כה, זה לא עוזר במיוחד.

קבוצות צריכות לפעמים יציבות. לכן, עבור מכבי ת"א ובית"ר כדאי להמליץ לתת לנמני ועטר את הזמן שלהם. בסוף זה יתחבר. למכבי ת"א זה כבר מתחבר באופן יחסי. כנראה שמישהו סיפר לעמנואל מאיוקה שכבש בשבוע שעבר נגד בני-יהודה, מה קורה לחלוצים במכבי ת"א. ההחמצה שלו באחד על אחד מול קאלה, כבר נראתה טבעית עבור שחקן חוד בשורות הצהובים.