נבחרת החלומות? גמר החלומות! הגמר האולימפי בכדורסל היה אחד המשחקים הגדולים שראיתי לאחרונה. היה בו הכל - כבוד אבוד שצריך להחזיר, רצון עז להוכיח, חוצפה חיובית, מאבקים נהדרים והמון חוכמת משחק.
אבל למרות הכל הזהב האמריקני לא היה מוטל לרגע אחד בספק, לפחות בעייני. נכון, זה היה מותחן והספרדים היו כל הזמן בתמונה אבל זה היה מסוג המשחקים שבהם היה נדמה שהספרדים יורקים דם על כל סל בזמן שהאמריקאים פשוט עובדים לפי הספר של ששבסקי – הספר הזה שבו כתוב בפרק האחרון שארה"ב זוכה בזהב.
אולי אם קלדרון היה משחק ולספרדים היה קצת יותר עומק (בעיקר אחרי העבירה החמישית של פרננדז) זה היה נראה אחרת, אבל כדי להשלים את הסנסציה הספרדים היו צריכים מישהו עם קילר אינסטינקט, שידע לשמור על עצמו לדקות ההכרעה ולעשות את הבלתי יאמן עם כמה שלשות על הראש של קובי.
מישהו מטורף, ווינר ענק, רצוי עם עין עקומה - ועד שהנבחרת של אאיטו תלמד איך אומרים שאראס בספרדית היא תסתפק בכסף.
 |
| אאיטו רנסס. היה חסר לו המישהו עם הקילר אינסטינקט (רויטרס) |
|
זו היתה חוויה, קודם כל מכיוון שספרד הוכיחה שלמרות שלאמריקנים יש יותר כישרון, הרבה יותר כישרון, הרצון, האמונה, הלחימה וגם הטקטיקה וחוכמת המשחק שווים לא מעט נקודות.
נכון, בהבדלי הרמות של לפני 16 שנים, עם הדרים טים של ג'ורדן, בירד ומג'יק, גם לוחמי קומנדו מחוזקים באלברט איינשטיין לא היו עוזרים, אבל בהבדלי הרמות השוררים היום בין אירופה ל-NBA ובין ארה"ב לספרד, ביום נתון עם קצת מזל והרבה רצון - הכל יכול לקרות.
 |
| פאו גאסול. הפערים הצטמצמו (רויטרס) |
|
אז אין יותר דרים טים וספרד הוכיחה זאת היום. אולי זה לא יקרה באולימפיאדה הבאה ואולי גם לא בזאת שאחריה, אבל לא רחוק היום שבו גם נבחרת ארה"ב בשיאה, כמו זו שהגיעה לבייג'ינג לא תספיק לזהב. אפשר רק לדמיין מה היה קורה לו הטורניר הזה היה מתקיים לפני נפילתה של ברה"מ ופירוקה של יגוסלביה.
אנחנו כמו תמיד, נחפש את הצד שלנו בכל הסיפור ואת מה שאנחנו צריכים לקחת מהטורניר הזה – ניהול משחק, אמונה, רצון, חוכמה ולחימה מספיקים כדי למחוק הבדלי רמות וזה בדיוק החיזוק שדרוש למכבי תל אביב של השנה.
 |
| קובי בראיינט. כל עוד הוא בתמונה, ספרד תסתפק בכסף (Gettyimages) |
|
הבדלי הרמות על הנייר בין מכבי לפאו, ברצלונה, אולימפיאקוס וצסק"א לא גדולים כמו הבדלי הרמות שלפחות על הנייר קיימים בין ארה"ב לספרד. מכבי בנתה קבוצה שאם היא רק תתחבר, כמו שאפי רוצה ויודע - יש לה את מלוא הפוטנציאל ללכת עד הסוף.
ניהול המשחק של אפי, לטעמי אחד המאמנים הטובים באירופה, היכולת שלו להפיק את המקסימום מהשחקנים שלו (מישהו אמר רודני ווייט?), יחד עם המסורת והנסיון של שחקנים כמו דריק שארפ, הערך המוסף של קרלוס ארויו, החוצפה של הצעירים והרעב לתארים, יכולים להביא את מכבי לאותו ערב נתון, במשחק על כל הקופה שבו הם ילחמו על מקום בפיינל פור שממנו השמים הם הגבול.
 |
| אפי בירנבוים. גם הוא יכול לקחת דבר או שניים מהגמר (עדי בן ברון) |
|
כי גם באירופה אין אף נבחרת חלומות ובכל מקרה - הרבה יותר קשה לנהל קבוצות עמוסות כוכבים לאורך עונה שלמה מאשר במשימה נקודתית במהלך הקיץ.
ובחזרה לבייג'ינג והרבה מעבר לכדורסל – זו היתה אולימפיאדה נפלאה, המון שיאי עולם ולקח לכולנו ובעיקר לצעירים שבינינו – גם אתם חושבים שאתם ממש קרובים, אתם עדיין לא הגעתם לקצה גבול היכולת, כי תמיד אפשר לשפר ולהשתפר.
ברכות לשחר צוברי על המדליה וברכות לסגל האולימפי כולו על ההופעה המכובדת.