כל מי שצפה באוהד הפועל תל אביב פורץ לכר הדשא ותוקף את ערן זהבי, הזדעזע. ובצדק. זה דבר שאף אחד לא רגיל אליו, אף אחד לא מדמיין שזה יקרה וכמובן אסור שזה יקרה.
יחד עם זאת, זה לא מפתיע; זה בסה"כ היה לשים לנו מראה מול הפנים: לתרבות הישראלית, לאווירת המלחמה שיש במדינה שלנו, לאלימות שנמצאת בכל חלק וחלק אצלנו בישראל.
כאשר חולפים על פני בית ספר תיכון ורואים ילדים בגיל נוער רבים מכות; כאשר יוצאים למסיבה ובחוץ בליינים רבים מכות ומשתוללים; כאשר בכבישים כל הזמן מקללים, צופרים, מתעצבנים; כאשר בתורים בסופר, בבנק ובדואר רבים מכות, אי אפשר להגיד שזה רק אוהדי הכדורגל בארץ שאלימים, זה פשוט כולם. כל המדינה שלנו. זה אנחנו. זה הפרצוף של המדינה שלנו. ואת זה קיבלנו ביום שני בערב בשידור חי ישר לפנים.
 |
| אוהד עצור (רדאד ג´בארה) |
|
| |
כדי להפחית את האלימות בכדורגל צריך להפחית את האלימות במדינה. בסה"כ, מה שקרה בדרבי התל אביבי התרחש בשידור חי בטלוויזיה, אבל אלימות יש כאן בכל יום ובכל מקום, לצערנו. פשוט האלימות הזאת היא לא בטלוויזיה ולא רואים אותה בלופ של שידורים חוזרים, אז קל יותר להתעלם ממנה, לא להגיב אליה, לעצום עיינים. אז בואו קודם נטפל באלימות בכלל המדינה ומשם זה גם יחלחל אל הכדורגל, וההורים לא יפחדו לשלוח את הילדים למגרשים.
הכתוב הינו טור דעה