לפני קצת יותר משנה ניצלתי במה זאת כדי לקרוא לקבוצות ליגת העל להרים את הכפפה ולהחזיר "עטרה ליושנה”. השם הבולט ביותר באותו טור דעה היה שמו של מיכאל "לופא" קדוש. אגדת הדשא העצומה אומנם לא חזרה לקדנציית אימון אחרונה כמו שפיללתי, אך נפלה בקירבי הזכות הגדולה להראות קמצוץ של כבוד לאחת הדמויות הגדולות בספורט הישראלי מאז ומעולם.
עוד מאז שאני זוכר את עצמי בתור זאטוט רמת גני בשנותיו הראשונות לחייו, דמותו של שוער העבר המפואר והמאמן האגדי היתה חרוטה עמוק בראשי. לא כמו חיפה, ת"א וירושלים, בעיר הולדתי אין יותר מדי כוכבים גדולים בהם אפשר להתפאר. אומנם לא זכיתי לראות את לופא בין הקורות, אך עוד לפני שלבשתי נעלי פקקים בפעם הראשונה, התענגתי על סיפורים מרתקים של אבי, על מי שהיה ועדיין, הגאווה הגדולה ביותר של רמת גן בכל הזמנים.
הסיפורים המרתקים ביותר, לא כללו את ההצלות הענקיות, גם לא את 3 האליפויות בהן זכה במהלך הקריירה המפוארת, “לופא היה בן אדם של כבוד", את משפט זה שמעתי עשרות פעמים. פעם אחר פעם הקשבתי כיצד החלוצים היו מפחדים בכלל להתקרב אליו. או כיצד האוהדים היריבים היו מחכים בדממת אלחוט, בכל פעם שלופא היה הולך בנונשלנטיות להביא את הכדורים שנתקעו בשיח המיתולוגי מאחורי המגרש בגלי גיל. כולם ידעו שברגע שקבוצותיו של לופא מוליכות, נגמר הסיפור, לופא גם ינצח.
 |
| לופא קדוש . לעולם יזכר כאדם של כבוד (מור שאולי) |
|
| |
יראת הכבוד האדירה כמובן ליוותה את קדוש גם במהלך תקופת האימון. לופא מעולם לא היה איש של טקטיקה. אחד כזה שמתבונן שעות בקבוצות היריבות ולומד מהלך אחר מהלך. את מה שלופא שכח, אף אחד ממאמני ליגת העל לא למד מעולם. כל דבר שהוא דרש משחקניו לבצע על כר הדשא, הוא חווה בעצמו עשרות ומאות פעמים. בצבא קוראים לזה " דוגמא אישית" חניכיו כמובן ידעו זאת ועשו הכל בשבילו.
אין זה סוד כי עולם הכדורגל של ימינו הפך לחומרני ונטול ערכים. כיום כל ילדון רוצה להפוך לכדורגלן לא בגלל האהבה למשחק, אלא בגלל הפוזה, התדמית הנוצצת וכמובן הבונוסים הנלווים. אם בעבר דמויות כמו לופא היו נוטשות את המגרש כשהן חבולות ופצועות, כיום "הלוחמים האמיצים" מפחדים לרדת לגליץ', שחס וחלילה הג'ל לא יהרס. לופא לא התאים לכדורגל הישראלי של ימינו, הוא היה טוב ממנו. בזמן שכל המאמנים מגיעים למגרש מעוטרים בחליפות ובמשפטים מפוצצים אותם שיננו כבר בבית, קדוש היה בנאדם של צניעות, של אמת.
לופא היה נטול פוזה, הוא לא היה צריך את התדמית הפלצנית של "המאמן החדש", כולם ידעו תמיד עד כמה הוא גדול. בתור איש תקשורת, נתקלתי בהרבה מרואיינים שלא תמיד ששים לדבר איתי ועם חבריי למקצוע, הרי מי אנחנו שנדבר עם "טיטאנים כדוגמתם”. אצל קדוש, לא כך היה הדבר, לא משנה מתי או איפה תפסנו את גאוות ר"ג, תמיד הוא דיבר איתנו בגובה העיניים ובאדיבות בלתי ניתנת לתיאור.
 |
| לופא קדוש ועידן טל. חניכיו עשו הכל בשבילו (מור שאולי) |
|
| |
הרבה פעמים יודעים להעריך אנשים גדולים רק לאחר שהם הולכים לעולמם, למזלנו במקרה של לופא, הפועל ב"ש הרימה את הכפפה בטקס חגיגי והוקירה לו כבוד אחרון שכל כך הגיע לו. האדומים מהדרום אומנם לא זכו באליפות או גביע העונה אך המחווה הענקית שווה יותר מכל תואר. מי ייתן וכולנו נמשיך את מורשתו של האיש הדגול, איש שלאורך כל הדרך שמר על דרכו הצנועה והאמיתית, איש של כבוד.
הכתוב הינו טור דעה
 |
| טקס ללופא קדוש. ב"ש העניקה לאגדה את הכבוד הראוי לה (יניב גונן) |
|
| |