לא דרך ולא תוצאה

נכשל. זה הציון שמגיע לנבחרת ישראל ובעיקר לאלישע לוי לאחר שלושה משחקים בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2018. הקמפיין אמנם יימשך עמוק לתוך 2017, אך עד כה, הכחולים-לבנים לא מפסיקים לאכזב עם הפסד ביתי במחזור הפתיחה ושתי תצוגות נפל מול הנבחרות החלשות של הבית.

לאחר הניצחונות הדחוקים מול מקדוניה וליכטנשטיין, ציפיתי למעט כנות מצד אלישע לוי, אך המאמן הלאומי שהטיף על חשיבות ה'דרך' לאחר ההפסד הביתי לאיטליה, הפך את עורו, כשדיבר רק על חשיבות התוצאה הסופית והתכחש לחלוטין ליכולת הירודה שהציגו חניכיו.

הפוך אלישע, הפוך. במקום לפתוח מול האזורי במערך מעובה על מנת להפתיע נבחרת עדיפה (הסיכוי עדיין נמוך, אבל לפחות קיים), כמו שעשו נבחרות שיכולות לשמש עבורנו כמודל דוגמת רומניה ואלבניה, המאמן בחר לשחק כדורגל כביכול התקפי (בשורה התחתונה הנבחרת איימה רק פעמיים על שערו של ג'יאנלואיג'י בופון במשך 90 דקות), אשר הוביל לספיגת שני שערים שסגרו את הסיפור עוד לפני הדקה ה-30, חרף המשחק הטוב למראית עין. כל אלו לא הפריעו למאמן להתפאר ב'דרך' בפני הקהל והתקשורת, כאשר בפועל הנבחרת החלה לשחק רק בפיגור כפול כשהמשחק למעשה היה אבוד לחלוטין - עיין ערך סטטיסטי של ההגנה האיטלקית.

בופון. מתי בפעם האחרונה איטליה איבדה יתרון כפול? (רדאד ג´בארה)

דווקא בצמד המפגשים מול מקדוניה וליכטנשטיין, הנבחרות החלשות בבית, ניתן היה לצפות מאלישע לוי שינצל בצורה מיטבית את החלק ההתקפי העדיף של הנבחרת, אך המאמן בחר לפתוח במערך נסוג אשר מפיל את כובד האחריות על חלק ההגנתי החלש של ישראל.

בנוסף, זו הייתה טעות בסיסית לתפקד את ערן זהבי האיטי בכנף מול מקדוניה, בייחוד כשמבחינה טקטקית הנבחרת בנתה על מתפרצות (לפי אלישע) וכשיש אופציות לא רעות על הספסל (בוזגלו, עאבד, מיכה ומליקסון שלא זומנו וכמובן רפאלוב שיחלים מפציעה).

האופציות היחידות בנוגע לשילובו של הקפטן, הן תפקיד החלוץ או הקשר ההתקפי במרכז. במשחקים מול הנבחרות הנחותות ניתן להמר ולשחק עם זהבי בקישור. מול נבחרות כמו ספרד, איטליה ואפילו אלבניה, מולן חייבים לשחק עם קישור אחורי מעובה, לאלישע אסור לפחד - אפשר גם להוריד את זהבי לספסל, לא יקרה כלום.

ערן זהבי. עם קישור מעובה וחמד בחוד, אולי זהבי צריך לרדת לספסל(רדאד ג´בארה)

לטעמי הנבחרת אפילו לא עמדה במבחן התוצאה, משום שזכייה בשלוש נקודות ביתיות מול ליכטנשטיין, אשר לא הבקיעה שער חוץ שנתיים (עד הביקור בטדי), צריכה להיות ודאית לכל נבחרת שמכבדת את עצמה. לכן, במקרה הנ"ל מבחן התוצאה זוכה לחשיבות פחותה וגם כלל אינו מתייחס להשגת הניצחון, אלא להפרש השערים מול היריבה החלשה, וכידוע ישראל ניצחה בהפרש המינימלי ביותר ואף ספגה שער. עמדו במבחן התוצאה? ממש לא.

לסיום, בצפייה בשלושת המשחקים של נבחרת ישראל מפתיחת הקמפיין, נראה כי הקשר בין החבורה של אלישע לוי לטקטיקה, יצירתיות, תחכום ואסטרטגיה מקריים בהחלט. כעת ניתן רק להעביר את הזמן עד תום הקמפיין ולקוות שבספרד יפגינו מעט רחמים כשנקפוץ לביקור בהמשך.

הכתוב הינו טור דעה.