אלי כהן "השריף" היה ידוע כמאמן שבוחר זרים בפינצטה והביא לארץ כמה מציאות שעשו קריירות מרשימות ביותר באירופה, אחרי הקדנציה בישראל. אישטוואן פישונט, סבסטיאן סימרוטיץ', ריימונדס ז'וטאוטאס, אייגבני יעקובו ואיבן ירמצ'וק ("שהיה ברמה של רוד חוליט לפחות") היו כאלה, ועוד רבים וטובים. אחד הניסיונות היותר שאפתניים שלו היו להנחית בישראל את לוקה מודריץ' ב-2006. אבל עוד לפני כן, בעונת 1995/96, הוא ניסה לשים את ידו על שם גדול לא פחות בהיסטוריה של הכדורגל, זוכה נוסף של כדור הזהב, פאבל נדבד.
הצ'כי, שכיום הוא סגן נשיא יובנטוס, היה אחד הקשרים הטובים ביותר באירופה בתחילת המילניום, כששיחק בלאציו (אליפות אחת) וביובה (שלוש אליפויות) והוביל את נבחרתו ביורו 1996, 2000, 2004 ובמונדיאל 2006. עוד לפני, כשפרץ במדי ספרטה פראג, אלי כהן, מאמן בית"ר ירושלים דאז, צפה בו והתלהב. כמו עוד רבים, כמובן. “מול שער ריק” מביא את הסיפור המלא.
משה חוגג מנסה את האתגר של מיכאל אוחנה"זאת הייתה הברקה שלי. עוד לא היו אז רכישות בומבסטיות בארץ ובאירופה", סיפר כהן ל-ONE עוד סיפור מבית היוצר ששמור רק לו. "זה התחיל כשרציתי לשחרר את לאסלו צ'ה. בתחילת העונה הוא הגיע למבחנים, נראה טוב, אבל לא תהיתי על קנקנו. לא היה וידאו יותר מדי, תוכנות כמו שהיום, סוכן היה נותן קלטת והיית מקבל החלטה. כשאני חתמתי בבית"ר הבטיחו לי שני זרים בשנה הראשונה, היו לי רק את סטפן שאלוי וסרגיי טרטיאק, שהגיעו רגע לפני משחקי האינטרטוטו בקיץ ולא היו בכושר, אבל היה מותר להחתים שלושה. הלכתי עליו.
"באותם ימים גם צירפנו את איציק קורנפיין, אלי אוחנה חזר, את יוסי אבוקסיס הבאתי וגם את דוד אמסלם. הוא כבר היה סגור בהפועל חיפה ועשינו הרבה קומבינציות כדי להביא אותו לבית"ר. הוא היה שחקן מצוין ובגלל זה הייתה לי בעיה עם צה כי דוד היה חצי חלוץ, שיחק כמגן, אבל כקיצוני באגף שמאל. שיחקנו עם חמישה בהגנה ולקחתי כבר את אריק בנאדו כבלם, אז לא היה לי איך לשחק עם דוד במקום אחר. צה היה רגיל לשחק בעמדה הזו גם, כמה שלא הדרכתי אותו הוא היה תמיד סוגר לו את הקו, זה לא הסתדר והרגשתי שאני מפסיד את דוד. הייתה תחרות קשה עם הפועל חיפה שהייתה אז עשירה מאוד ולא רציתי לוותר עליו בהרכב הראשון.
דוד אמסלם (גיא בן זיו)"הגענו לליגה והיה מקרה שאבא של תומר אזולאי עשה פוגרום באימון, השחקן עשה מניירות ושחררנו אותו. שיחק אותה כוכב. רצינו שקט. משה דדש כמעט קיבל התקף לב באותו יום, הייתה שם מהומה גדולה. משה היה נסער. אמרתי לו תשחרר אותו, הכל בסדר. הוא חיבק אותי ואמר לי אם ארצה להחליף מישהו בסגל, שאגיד לו. אחרי חצי עונה רציתי להחליף את צה".
"היה לי חבר חיפאי שעובד בפראג ברשת מסעדות מוכרת", מגיע "השריף" לנקודה המעניינת בסיפור. "אמר לי יש לי בשבילך שחקן מצוין, פאבל נדבד, אף אחד לא מכיר אותו עדיין, תצפה בו הערב מול מילאן. ראיתי אותו והייתי בהלם, חשבתי שזה בדיוק השחקן שאני צריך. זה גביע אופ"א והוא שיחק בספרטה פראג, ראיתי אותו והסיפור ידוע. ישב איתי לראות את המשחק אילן רג'ואן מההנהלה והתלהב מאוד גם.
"ההנהלה של בית"ר בדקה וגם אני בדקתי עם החבר שלי והקשרים שלו שם, זה היה אז 300 אלף מארק לקנות אותו, רג'ואן אמר לי אין לנו 50 אלף. ניסיתי, לא ויתרתי, אבל זה לא הסתדר. אותו משחק נגד מילאן היה משחק הפריצה שלו מול העיניים של כל אירופה".
נדבד במדי לאציו (מערכת ONE)למעשה, כל זה קורה רגע לפני שכל אירופה, בעיקר הליגה האיטלקית שהייתה אז בשיאה מבחינה כלכלית ביחס לשאר הליגות הבכירות. באותו חלון בינואר, בית"ר אמנם לא הצליחה לצרף את נדבד, שנשאר בסופו של דבר בפראג עד לסיום אותה עונה, אז לאציו הצליחה להשיג אותו.
"זה היה עניין של שבועיים של מו"מ, התחלנו לרחרח, ניסינו מכל כיוון", המשיך כהן. "בדיעבד הבנו שנכנסנו לתמונה האיטלקיות בעקבות אותו משחק מול מילאן, הוא הרשים כל כך באותו משחק. כבר גייסנו תורמים מבחוץ לסכום הזה שביקשו, אבל זה כבר לא היה על הפרק. זה היה ניסיון אמיתי, אבל אחרי שבועיים כבר אמרו לי אלי תעזוב אל תשחית לעצמך את הזמן".
איך הסיפור נגמר? עם אישטוואן פישונט. ההונגרי שעבר בבית"ר, הפועל ת"א, בני יהודה ומ.ס אשדוד, החל את אותה עונה בשרלרואה ולא הסתדר בבלגיה. בינואר, אחרי שעסקת נדבד שלפחות הייתה קיימת בדמיון וברצונם של הבית"רים, הוא נחת בבירה.
אישטוון פישונט (האתר הרשמי של בית"ר ירושלים)“כבר פיניתי את המקום לאמסלם, אמרתי לצה כל פעם לזוז הצידה והיה חוזר לקו, אז הוא עבר לאשדוד", סיכם המאמן את הסיפור. "לקחתי הימור רציני ביותר, לקחתי את פישונט בחלון ההעברות, היה משחק מול הפועל ירושלים למחרת, אני אספתי אותו משדה התעופה ונסענו לאימון מיד. למחרת היה הדרבי והשאר היסטוריה עם הבחור הזה".
עוד לפני שכהן ניסה להנחית כאן את מודריץ' בעזרת המלצה של נהג מונית קרואטי, הוא קיבל המלצה חמה לצרף את נדבד מחבר מסעדן שעבד בפראג. לשתי העסקאות הללו לא ממש היה סיכוי מלכתחילה, אבל "השריף" רשום על עוד סיפור שייזכר לעד כאחד הפספוסים הגדולים ביותר של הכדורגל הישראלי. לא כי זה היה על הפרק, פשוט אין כמו להתרפק על העבר ועל שמות גדולים כאלה, ולפנטז לעצמנו: "מה היה קורה אם?...", ואם ואם ואם.