פנים רבות לכישלון של מכבי תל אביב העונה בזירה האירופית. הצהובים שוב לא עמדו במשימה להעפיל לפלייאוף היורוליג ושרשרת ההפסדים האחרונה סיימה עוד עונה בטעם מר למועדון הכי מעוטר בישראל, ששוב ספג מכה גדולה לתדמית הווינריות שלו. אנחנו ב-ONE מנתחים עבורכם, מא’ ועד ת’, את כל הסיבות לכישלון של הקבוצה הצהובה בעונה הנוכחית בזירה האירופית.
א’ – אוהדים: הקהל של הצהובים לא גילה יותר מדי סבלנות בהרבה שלבים העונה ולא מעט פעמים ההיכל סבל מאווירת נכאים והיו בעיקר מחאות, קשה להאשים אותם. הקבוצה בצהוב-כחול כבר לא הישגית כמו שהייתה בעבר וככה קשה להתחבר לסגל הלא נוצץ ממילא והמנויים עדיין יקרים כמו בימי שאראס-פארקר-בורשטיין-וויצ’יץ’-באסטון.
אוהדי מכבי ת"א (איציק בלניצקי)ב’ – בית/חוץ: מאזן הבית של הצהובים אמנם לא כל כך מרשים, 6:9, אבל הוא הושג אחרי פתיחה איומה של העונה שכללה שלושה הפסדים ויציאה לרצף של שבעה ניצחונות ביתיים, לפני צמד ההפסדים מול אנדולו אפס וז’לגיריס שסגרו את הבסטה. כשזה מגיע למשחקי החוץ? רק חמישה ניצחונות היו העונה – בודוצ’נוסט, דרושפאקה ובאיירן מינכן, שנמצאות בחלק התחתון לצד אחד מרשים באמת מול צסק”א מוסקבה, אבל מול שאר היריבות על הכרטיס לפלייאוף? כלום ושום דבר.
ג’ – ג’רמי פארגו: מי שמאפיין ממד חשוב מאוד בכישלון העונה. בעונה שעברה הגיע לקראת הסוף והציל את מה שהיה אפשר להציל, אבל העונה, כמי שמיועד היה להיות שחקן משמעותי ובורג מרכזי, הוא פשוט לא עמד במשימה, נעלם ולצערו גם נפצע לא מעט, דבר שהשפיע משמעותית על התפוקה הדלה שלו – שמונה משחקים בלבד, בהם תרם רק 5 נקודות, 2 אסיסטים ו-1.9 כדורים חוזרים בממוצע.
ג'רמי פארגו ויאניס ספרופולוס (אורן בן חקון)ד’ – דרך: מאז 2014 מנסים הצהובים לחזור לתלם, לדרך שהביאה להם את התואר האירופי הכי מפתיע שהושג. הניסיונות לשחזר פגיעה במתאזרחים כמו שון ג’יימס ודייויד בלו לא צלחו, כשג’ון דיברתולומאו וג’ייק כהן פשוט לא קורצו מהחומר הזה של הטופ היבשתי. הניסיון להביא זרים יקרים במיליונים פשוט לא מצליח – ע”ע נוריס קול, אנדרו גאודלוק, סוני ווימס, דשון תומאס, טיילור רוצ’סטי, ג’ורדן פארמר ואין צורך להמשיך. לגבי המאמנים? ישראלים, זרים, כלום לא עובד.
ה’ – הנהלה: על אף שלקחו צעד אחורה בבניית הקבוצה, שום דבר לא יוכל לנקות כל כך מהר את ההתנהלות של השנים האחרונות, שהייתה הרסנית ולא מתאימה למכבי ת”א – הלחץ הוביל לפיטורי מאמנים ותחלופה שמתאימה לקבוצות שמועמדות לירידה בליגת ווינר סל, חוסר פגיעה מוחלט בשחקנים הזרים וכמובן העובדה שניקולה וויצ’יץ’, שלא עשה דבר שיצדיק את המקום שלו, עדיין ממשיך לקבל משכורת.
שמעון מזרחי ודייויד פדרמן בחגיגות (שחר גרוס)ו’ – ווילבקין: בעונה שעברה אלוף היורוקאפ יחד עם דייויד בלאט, העונה מנסה להוביל את מכבי ת”א, ללא הצלחה גדולה. קיבל חוזה שמן מאוד בקיץ מהצהובים, אבל במאני טיים פשוט לא הגיע. נתון שחזר על עצמו הראה שלא קלע יותר מ-9 נקודות במשחקים מול ברצלונה, ריאל מדריד, צסק”א מוסקבה ואנדולו אפס, הכוונה: למשחקים הגדולים באמת הוא לא הופיע.
ז’ – ז’לגיריס קובנה: פעמיים הפסידו הצהובים העונה לאקס שאראס וההפסד האחרון כמה סמלי, בהיכל, איפה שהתחולל נס ז’לגיריס ב-2004, קרה לטובת הצד השני והעניק לליטאים ניצחון חשוב במיוחד שגמר גם את העונה האירופית של מכבי. כשלא מנצחים משחקים שכאלו, אין למי לבוא בטענות אחר כך, חוץ מלעצמך.
שחקני ז'לגיריס קובנה (יורוליג) ח’ – חוסר דיוק: מקום 16 מביש באחוזים מהקו עם 69.4% בסך הכל, מקום 13 מביך באחוזים ל-3, עם 34.5% בלבד, מקום 8 בלבד באחוזים ל-2, עם 54.2% וככה, כמובן שאי אפשר לאיים יותר מדי על השגת המקום בפלייאוף, אפילו לא קרוב. תוסיפו לכך משחקים עם יותר מדי איבודי כדור ותקבלו קבוצה מבולבלת ומפוחדת.
ט’ – טופ 8: מאז שינוי השיטה, שעכשיו נפתחת בליגה בת 16 קבוצות, הצהובים לא היו בשלב שמונה האחרונות אפילו פעם אחת. הקבוצה בצהוב לא מצליחה לעבור את 30 המשחקים בצורה שעשתה בעבר, כשהיו בתים קטנים יותר ולאחר מכן העפלה לשלב הצלבה. הישגים לא היו פה בשלוש שנים האחרונות ונראה שגם לא יהיו אם הקבוצה לא תמצא את הנוסחה.
יובל זוסמן (איציק בלניצקי)י’ – ישראלים: היו חלשים לאורך כל העונה, ונכון שהם לא זכו להזדמנות כמו השחקנים הזרים, אבל גם שקיבלו דקות זה הסתכם בנקודה פה ושם, אסיסט כזה או אחר או לכל היותר כדור חוזר בגארבג’ טיים. השימוש בישראלים הוא לא טוב ואין ספק שהסגל הישראלי גם לא היה חזק במיוחד, לעומת שנים עברו, הפעם באמת לא נבנו שום ציפיות על הסגל הישראלי וחבל!
כ’ – כישרון: אחת הקבוצות היותר מוכשרות, שכוללת את דני אבדיה שהוא אולי השם הכי חם בפנקסים של הסקאוטים מה-NBA, לא ידעה לנצל אותו כפי שריאל מדריד הוציאה את המיטב מלוקה דונצ’יץ’ שכיום מככב בדאלאס. גם היכולות המוכחות של סקוטי ווילבקין לא באו לידי ביטוי ובטח שלא הכישרון של טאריק בלאק מתחת לסלים. כישרון זה ממש לא הכל ואם יש, צריך לדעת לנצל אותו וזה לא קרה העונה.
דני אבדיה (איציק בלניצקי)ל’ – לוח זמנים: אולי נסיבה מקלה אחת יכולה להיות העובדה שבתשעת המשחקים הראשונים של העונה האירופית, הצהובים נאלצו לצאת לשישה משחקי חוץ, זה הסתיים במאזן 8:1 מבהיל, שכבר אז הוריד את החבורה בצהוב-כחול למקום האחרון ומשם הדרך לפלייאוף הייתה כבר כמעט בלתי אפשרית. גם העובדה שיש משחקי נבחרת, ליגה וגביע לא עזרה ללחץ לרדת.
מ’ – מנהל מקצועי: עיינו ערך הנהלה ותוסיפו לכך במיוחד את וויצ’יץ’, האיש שהגיע בעונת הזכייה הגדולה ביורוליג של 2014, אבל מאז נחל כישלון חרוץ בכל החזיתות, כולל בזו המקומית שם איבדה מכבי אליפויות כמעט בכל עונה. אין ספק שלניקולה פשוט אין את זה, הקרדיט שהוא מקבל תמוה.
ניקולה וויצ'יץ' (איציק בלניצקי)נ’ – נבן ספאחיה: בעונה שעברה חשבו שהוא מצא את הנוסחה כדי להחזיר את הקבוצה לגדולתה והוא גם זכה באליפות הישראלית. הוא קיבל את המנדט לפתוח גם את העונה הזו על הקווים, אבל הפתיחה לא בישרה טובות ואחרי שהכניס את הצהובים לבור מספיק עמוק עם מאזן בלהות ביורוליג, הוא סיים את תפקידו והשאיר נזק גדול לבא אחריו.
ס’ – ספרופולוס: כל כך הרבה משחקים היו בידיים שלו, אבל רבים מהם איבד בדקות האחרונות. ארבעה משחקים הוא הפסיד בפער של 5 נקודות ופחות, בחלקם הוא הוביל ברוב שלבי המשחק וזה מעיד גם על הטעויות שהוא עשה וקבלת ההחלטות הלא נכונה שלו לפרקים, שפשוט זרקה לפח את הדברים הכן חיוביים שהביא מאז שהחליף את קודמו הקרואטי.
יאניס ספרופולוס (איציק בלניצקי)ע’ – עוזרי המאמן: לראשונה, אחרי שגיא גודס פוטר באמצע העונה, הקבוצה בצהוב נשארה עם צוות זר ב-100%, מהמנהל המקצועי ועד אחרון עוזרי המאמן. קשה להצליח בלי אף ישראלי על הקווים, אחד שמכיר את המנטליות, את הלחץ של מכבי, שיודע לחבר את הצוות הזר למה שקורה בליגה ועם השחקנים הישראלים. אם זה היה ניסוי, אז הוא כשל לגמרי.
פ’ – פציעות: יודעים מה? אולי עוד סיבה מקלה בשביל מכבי. ההיעדרות של פארגו לתקופה ארוכה שאפשרה לו לשחק רק 8 משחקי יורוליג והפציעות של קיין במשחקים קריטיים במחזורים ה-20 וה-21 פגעו משמעותית ברוטציה של ספרופולוס. קשה לתפקד בלי שני מובילי הכדור העיקריים שלך, אלו מסוג הדברים שקבוצה אף פעם לא מוכנה אליהם.
דיאנדרה קיין (איציק בלניצקי)צ’- צעירים: יובל זוסמן לא הורגש, על אף שהוא כבר הוכיח ברמת הנבחרת למה הוא מסוגל (3 נק’, 2 כדורים חוזרים ו-1.2 אסיסטים ב-14 דק’). גם דני אבדיה לא קיבל דקות מספיקות (3.5 דק’ בלבד לערב וממוצעים של 1.8 נקודות, 0.3 כדורים חוזרים ו-0.2 אסיסטים) ותוסיפו לכך שסהר דורי לא מקבל אפילו דקה אחת, סתם נער פוסטר עבור הקבוצה. מה מבינים מכל זה? בסגל של 12 שחקנים שנרשמים למשחק, יש שימוש אמיתי רק בתשעה ושברי דקות שמקבלים שלושת הצעירים, פעם זה לא היה ככה.
ק’ – קלאץ’: הרבה משחקים הוכרעו לרעתה מכבי במאני טיים. כמה משחקים אפשר להוביל ואז להוריד את הרגל מהגז ולקוות שהכל יהיה בסדר. המשחק האחרון מול ז’לגיריס קובנה הוכיח את זה הכי טוב שאפשר, כאשר מכבי הובילה במשך כל המשחק ונחנקה בדקות האחרונות. בהרבה משחקים מכבי לא ידעה לנווט את דקות הסיום לטובתה ולא הצליחה לקלוע, הידיים רעדו והשחקנים נראו מבוהלים מעצמם.
סקוטי ווילבקין לא מאמין (איציק בלניצקי)ר’ – רכז: העמדה שהכי סבלה מחוסר יציבות העונה. פעם ווילבקין, פעם פארגו, פעם קיין, לרגעים בודדים רמון סשנס שבא ומיד הלך. ככה קשה מאוד לייצר היררכיה בסגל, לבנות את האמון בחמישייה, כל זה הפריע מאוד לתפקוד השוטף על הפרקט. זה תמיד הרגיש שבכל רגע נתון המאמן ולא משנה מי, ספאחיה או ספרופולוס, פשוט עושים ניסוי ומחפשים נוסחת קסם, טוב אז כנראה שהם לא מדענים כאלו טובים.
ש’ – שיריון: יש משהו קצת מעצבן בשיריון הזה שקבוצות היורוליג מקבלות. בלי קשר להישג שלהן בליגה או במפעל עצמו, מובטחת להן השתתפות בו גם שנים קדימה. מעין זיכיון כמו שיש לקבוצות ה-NBA. אבל פה זה לא הליגה הטובה בעולם, אין סיבה שקבוצה שלא מביאה הישגים תישאר במפעל הכדורסל לקבוצות הכי חשוב שיש. מכבי יודעת שהמקום שלה מובטח, על כן כישלון הוא אף פעם לא צורב עד הסוף. אולי רק לאוהדים.
ת’ – תירוצים: הרבה פעמים בעונה האחרונה זה הרגיש שהצהובים עשו הכל חוץ מאשר התרכזו בעיקר, אלא העדיפו את כל מה שמסביב. הסכסוך עם הנבחרת על השחקנים הישראלים, הטענות נגד הלו"ז הצפוף, הריב עם מנהלת ליגת ווינר סל בשל החוק הרוסי/סוגיית המתאזרחים. פשוט עשו הכל חוץ מלהצליח על המגרש.