קבוצות הצפון שרדו - למה זה יספיק להן?
ליגת-העל בכדורסל עומדת לצאת לדרך - ONE מביא לכם את סיפורן של הקבוצות. הפעם: גליל עליון ועירוני נהריה, שבקושי שרדו, אבל יכולות להגיע רחוק.
משה לוי
|
עודד קטש. עכשיו הוא כבר מנג'ר
ישנם קווי דמיון רבים בין מה שקרה בקיץ האחרון לשתי הנציגות הצפוניות בליגת-העל בכדורסל, הפועל גליל עליון ועירוני נהריה. שתיהן עברו טלטלה קשה - מחסור כבד בספונסרים והזרמת מזומנים, גרמו לאי וודאות וצל כבד על עצם קיומן של ספינות הדגל מהצפון, שהתחרו בשנים האחרונות במרץ על ההגמוניה הצפונית ועל תואר הקבוצה הבכירה בצפון.
העלייה המטאורית של נהריה לצמרת הכדורסל, פגעה קשות בגאוות הגליל העליון. למרות אותה אליפות היסטורית ב-1993, שני גביעי מדינה ברזומה ושנים רבות של הגליל בצמרת, נהריה עשתה הרבה גלים בארבע שנותיה בליגה הבכירה. התחרות בין שתי הצפוניות ריתקה המוני חובבי כדורסל ולא רק על גבול הלבנון. המשחקים בין גליל לנהריה, היו דרבי לכל דבר וחישמלו את היכלי הספורט בכפר-בלום ובנהריה.
כל עוד ספורט נטו עמד בראש סדר העדיפויות של קברניטי גליל עליון ועירוני נהריה, הכל זרם בצורה טובה, אבל ברגע שמלחמת ההישרדות ניגנה כינור ראשון, כל מועדון נכנס לכוננות ספיגה על מנת להציל את עורו. הקיץ, בעיות הכלכלה תפסו יותר מכל את הכותרות הראשיות בצפון.
הסיפור של נהריה החל ממש עם סיום העונה שעברה. חברת שטראוס, שהיתה במשך כמעט עשור, הבעלים וספונסר הראשי של הקבוצה, הורידה פרופיל בצורה משמעותית ובשלב מסוים, אפילו איימה לעזוב הכל וללכת. יום בהיר אחד, החבר'ה מהגליל המערבי נשארו כמעט בלי כלום, ללא גוף כלכלי רציני שיחזיק את הקבוצה. אבל כמו ברוב סיפורי האגדות, גם לנהריה, הגיע האביר על הסוס הלבן ונתן לקבוצה חמצן.
שטראוס יצאה מהתמונה ומאוחר יותר החליטה לתמוך מבחוץ, ובמקום אחת המשפחות המזוהות ביותר עם העיר והאזור, הגיע חברת ישקאר, של המיליארדר סטף ורטהיימר ופרסה את חסותה על הסגולים מנהריה. לורטהיימר יש עסקים רבים בגליל המערבי, במיוחד באזור התעשייה בתפן שליד כפר-ורדים. אלפי תושבים מקומיים עובדים במפעלים של המיליארדר ומהעונה לורטהיימר יש אחיזה בלעדית גם על גאוות האזור - קבוצת הכדורסל מנהריה.
איך שהעסקים בנהריה חזרו למסלולם התקין והחבר'ה של אבי אשכנזי החלו במלאכת המרכבה, צצה אותה בעיה, 50 ק"מ מזרחית לשם. בגליל הסיפור היה אפילו יותר מסובך.
הבעלים, חיים אוחיון, נשאר בודד במערכה. לדבריו כל פרנסי האזור, לרבות המועצה האזורית שתמכה כל השנים בקבוצת הדגל של הצפון, נטשו. אוחיון דיבר בצורה חד משמעית: "לא אוכל להחזיק את העסק לבד. אם לא תהיה לי עזרה כלכלית אני מרים ידיים ועוזב הכל".
לא נראה שדבריו של אוחיון עשו משהו למישהו מבעלי הכוח וההשפעה בגליל, ובעברית פשוטה, העניין לא הזיז לאף אחד מתושבי המקום. גם בגליל העליון לא יכלו להסתדר השנה בלי האביר על הסוס הלבן וכפי שהמנהל המיתולוגי של הקבוצה, עמית גל אומר "אצלנו זו היתה אבירה". גל התכוון למיכל דובדבני, המנכ"לית במשרדו של השר שמעון פרס, שארגנה לצפוניים נדוניה לא קטנה, שאפשרה לבחורים של קטש (שבשלב זה היה עדיין בפנים עם שתי רגליים) לפתוח את העונה.
דובדבני, עמלה קשות כדי לסדר משהו לגליל. בהתחלה זה נראה כמו תרגיל זול ומוכר של יחסי ציבור שכלל כמה פגישות עם השר פרס ותמונות וחיוכים למצלמות הטלוויזיה עם קטש. רק בסוף ספטמבר התבשרנו על ת'כלס שיצא ממשרדו של השר. בגליל הציגו ספונסר חדש בשם משרד אלטשולר/שחם, שהזרים לקבוצה קרוב ל-400 אלף דולר, יהודי עשיר מגרמניה מימן לקבוצה מחנה אימונים בברלין, ובא לציון גואל.
הקיבוצניקים נשמו לרווחה. ספינת הדגל הגיע לחוף מבטחים והיתה מוכנה מייד לצאת להפלגה. אבל לפני תרועת הצופרים, הקברניט הודיע שהוא נוטש. המאמן עודד קטש הצהיר כי הוא מוריד פרופיל והופך למנג'ר. קטש לא נטש ספינה טובעת, העסק הסתדר, ככה שבגליל לא נראו מופתעים או חסרי אונים. מייד מינו את עוזר המאמן, אורן עמיאל, למאמן ראשי וריפדו אותו בשני עוזרים - ניר מטלון ורן גשייט.
בזמן שבגליל דיממו וזעקו לעזרה, החלו בנהריה לבנות סגל לעונה הקרובה. אבי אשכנזי (41), יחל השנה את עונתו השישית ברציפות בקבוצה. מדובר במאמן שבנה את נהריה בצלמו ונבנה על ידה כאחד המאמנים היציבים והמובילים בליגה. בעונת 03\2002, עלתה נהריה לליגה הבכירה ותוך שנתיים התברגה כקבוצת צמרת לכל דבר, כשהעפילה לגמר הפלייאוף. במציאות של הליגה שלנו, ליותר מזה אי אפשר לצפות. אשתקד היתה לנהריה ירידה די חדה, אבל אופיינית לפינאליסטיות. הקבוצה של אשכנזי הסתפקה במקום השישי בליגה הרגילה ורק נקודה הפרידה בינה לבין הפיינל-פור. במשחקי ההצלבה של הפלייאוף העליון, נהריה נכנעה בנקודה לביתיות של אליצור אשקלון וסיימה את העונה בהרגשת פספוס גדולה.
אולי בגלל זה החליטו בקבוצה לרענן את הסגל. בשנתיים האחרונות, נהריה של אשכנזי שמה דגש גם על ההצלחה באירופה. אשכנזי לא מסתיר את שביעות רצונו מהצלחות העבר, אבל כהרגלו הוא מעדיף להביט קדימה: "אין ספק, עשינו דברים גדולים בכדורסל מאז העפלנו לליגה הבכירה, אבל אי אפשר להסתמך רק על העבר.
"ההצלחות, בעיקר באירופה נותנות למועדון מסורת, אבל עם מסורת בלבד לא הולכים למכולת. יש מאיתנו ציפיות ואנחנו לא מתחמקים מכך. השאיפה שלנו תהיה תמיד להתקדם ולהצליח יותר. בשנתיים האחרונות העפלנו לרבע-הגמר ביורוקאפ ונשתדל להמשיך להיות דומיננטיים גם בזירה האירופית. בליגה שלנו השאיפה היא להמשיך להיות בצמרת".
סוד ההצלחה של נהריה, מלבד האולם הביתי, היה הסגל היציב שכלל שחקנים שהמשיכו בקבוצה יותר מעונה אחת. מאז עלייתה לליגה הראשונה, אשכנזי כמעט לא התמודד עם בניית סגל מהיסודות. הקיץ נהריה ערכה רכש מסיבי והחליפה כמעט את כל הסגל המוביל.
ארבעת הזרים הוחלפו ובמקום אדריאן פלדג'ר שמשך ארבע עונות, אריק קמפבל שהיה שנתיים, רוג'ר פרינגטון ואנדרה וולרידג', הגיעו שלושה אמריקנים - קורי קאר הטוב והמוכר, ג'ייסון וולס ואוטיס היל, וכן גם הבוסמן הסרבי בראנקו מיליסאבלייביץ'.
אחד השחקנים המובילים של השנים שעברו, ארז מרקוביץ', עזב לטובת ירושלים, אחרי ששיחק שלוש עונות בנהריה. גם יוסי דדון ואיתי לב הלכו לחפש את מזלם במחוזות אחרים. ברק פלג ועמית בן-דוד ממשיכים עונה שלישית בקבוצה וסביבם בנה המאמן אשכנזי את השלד לעונה הקרובה. מלבד הזרים והבוסמן הצטרפו גם אורי קוקיה, אייל אנג'ל, ועידו כהן. הרכש הישראלי המשמעותי ביותר שערכה נהריה הוא אבי סוכר.
אשכנזי לא מתרגש מהסגל החדש שיעמוד לרשותו: "המהלך הזה היה מתוכנן. ההחלטה להתרענן היתה גם שלנו וגם של השחקנים שעזבו. אפשר לומר כי הם מיצו את עצמם בקבוצה ושני הצדדים חשבו שצריך להתקדם הלאה. אני חושב שעשינו מהלך בריא למערכת כשחידשנו את רוב הסגל".
אם דיברנו על התחדשות ורענון, לא היה מנוס מלשאול את אשכנזי מה הוא חושב על העניין הזה באופן אישי אחרי כל-כך הרבה שנים במערכת. אשכנזי: "אם טוב לך במקום מסוים אין שום סיבה לחפש מקום אחר. אני לא אגיד שלא עברה בעבר במוחי מחשבה לאמן במקום אחר, אבל עכשיו ולקראת העונה הקרובה, זה לא עמד על הפרק. אולי יותר מאוחר אעצור לרגע למחשבה, לא כרגע".
השינוי הגדול בנהריה לא מתאפיין רק בסגל החדש שבנה המאמן אשכנזי, אלא גם בתפיסה המקצועית. עד כה נבנתה הקבוצה ע"י פליימייקר דומיננטי בדמותו של פלדג'ר, כשעמית בן-דוד נותן לו את הגיבוי מהספסל. העונה אשכנזי שם את מושכות ניהול המשחק מאחור, על טהרת הכחול-לבן. בשביל זה בן-דוד נשאר עונה רביעית ולעזרתו הגיע אבי סוכר, אחרי שלוש עונות מוצלחות באשקלון.
סוכר נשמע מרוצה מהמעבר לצפון: "אני שמח מאוד שאבי החליט שאני מתאים לקבוצה. נהריה זה מקום יפה ותוך זמן קצר יחסית המועדון הגיע לתודעה של כל בית חובב כדורסל בארץ. מוטלת על כתפיי אחריות כבדה, אבל אני מוכן למשימה. לצידי יעמוד שחקן טוב ולגיטימי בליגה כמו עמית בן-דוד ואני בטוח שנעמוד במשימה בהצלחה. אני נמצא כאן כבר יותר מחודש ואני נהנה מכל רגע. האווירה מצוינת, המקום נפלא. עברתי לגור כאן וזה מקסים אותי כל בוקר מחדש. יש כאן חומר אנושי מצוין ואני מאמין שעם הזמן נתחבר וניראה קבוצה טובה".
על הציפיות מעצמו ומקבוצתו החדשה אומר סוכר: "אני לא רוצה לצאת בכל מיני הצהרות מפוצצות כמו גמר גביע או גמר פלייאוף, אבל יש לנו כאן קבוצה חזקה שתדבר בכל משחק. ההצלחה מבחינתי זה שנגיע מפוקסים לכל משחק וניתן יותר ממאה אחוזים על הפרקט. אני מאוד מקווה שנשכיל לפתוח טוב את העונה ככה שנוכל להסתכל קדימה. אני חושב שאם נצליח להתברג בין 4 הגדולות זו לא שאיפה יותר מדי גדולה עבורנו. גם על הגביע נצטרך לחשוב ולרצות להגיע לשלבים הגבוהים".
עם הדובדבן שבקצפת, גליל נחתה לקיץ סוער אחרי עונה מאוד מוצלחת. עם מאמן מתחיל כמו עודד קטש שהביא לכפר-בלום הרבה כריזמה וכדורסל, סיימו הצפוניים במקום השני בליגה הרגילה, ככה שגמר הפלייאוף היה עבורם הישג שנלקח בחשבון. למרות יתרון הביתיות היתה זו הפועל ת"א של אפי בירנבוים שזכתה על חשבון הגליל, ל"כבוד הגדול" להפסיד למכבי ת"א בגמר-סל. אחרי עונה כל-כך טובה, לא פלא שלאנשי הגליל היה תיאבון גדול, אבל הביזנס לא דפק ואיים לפרק הכל.
עמית גל: "קיץ מאוד מתוח עבר על הגליל ולא בגלל הקטיושות והמצב הבטחוני. בשלב מסויים חששתי מאוד שהמצב מאוד קריטי והעסק עומד להתפרק. אין ספק שכל העניין הזה עם הספונסרים פגם קשות בהכנות שלנו לעונה. אני לא אתפלא אם זה גם יפגע בנו במשחקים הראשונים. אני מאוד מקווה שזה לא יהיה קריטי בהמשך". גם על ההחלטה של קטש להוריד פרופיל יש לגל מה לומר ובמפתיע או שלא, המנהל הוותיק דווקא לא מתרגש מהעניין וסומך במאת האחוזים על עמיאל. גל: "קטש החליט את מה שהחליט ורצונו של אדם כבודו. אני סומך על אורן והעוזרים שלו שימשיכו להצעיד את הגליל להישגים. גם בעונה שעברה, אורן היה מאוד דומיננטי בצד המקצועי וחלק לא מבוטל מההצלחה נזקף לזכותו".
ומה אומר המאמן הצעיר על הצ'אנס הגדול שקיבל? עמיאל: "אומנם זה לא משהו שהיה מתוכנן, אבל אני מוכן ומזומן לקחת על עצמי את המשימה. יש התרגשות, אבל ההצלחה של הקבוצה עומדת מעל לכל. ההכנות לא היו אופטימליות והתחלנו יחסית מאוחר, אבל זה לא יגרום לנו להרגיש לא בנוח בפתיחת העונה".
לדברי עמיאל, הגליל החליפה שחקנים, אבל לא תשנה את סגנון המשחק האטרקטיבי שאפיין אותה. עמיאל: "צרפנו שחקנים חדשים ועוד נצרף, בעיקר זרים, אבל הדרך והסגנון, יהיו אותו דבר כמו בעונה שעברה".
על סף פתיחת העונה, והיציאה למחנה האימונים בגרמניה, גליל יכולה לסמן וי על שני זרים בלבד. הרכז ג'יי סטרייט ופטריק לי, שהגיעו במקומם של מייקל ג'ונסון, ברנדון קורץ וכריסטיאן דלמאו. בסגל הישראלים אין חדש. ליאור אליהו ויוגב אוחיון יתנו את הטון. אבי בן-שימול ומשה מזרחי עזבו, ובמקומם באו קובי אייזיק ויונתן שילדרנט.
בצל הסאגה הכלכלית, גליל נכנסה במהלך הקיץ למיני בעיה עם ליאור אליהו, שבסופו של דבר נמצא לה פתרון חיובי. אליהו חוזר נמרצות ע"י הפועל ירושלים, אבל החוזה החד משמעי שחתם בסוף העונה שעברה מנע ממנו לעבור לקבוצה של גאידמק. אליהו לא מצטער בשלב הזה על ההחלטה: "אני שמח שבסופו של דבר קיבלתי החלטה להישאר. גליל היא חממה לשחקנים צעירים כמוני ואני מקווה להתקדם כאן בצורה טובה וזהירה". גם אליהו חושש שההכנות המאוחרות עשויות לפגוע בקבוצה לפחות בתחילת העונה: "אומנם אנחנו השחקנים צריכים להפריד בצורה מוחלטת בין העניין הכלכלי, ששייך רק להנהלה לבין העניין המקצועי, אבל אי אפשר להתעלם מכך שהתחלנו מאוחר את אימוני טרום העונה ועדיין אין לנו סגל מלא".
על התחלופה בצד המקצועי אומר אליהו: "אני לא חושב שהעובדה שקטש הוריד פרופיל אמורה לפגוע בנו. אורן יודע מצוין את העבודה ונראה שגם שהוא ימשיך את דרכו המקצועית של קטש. באופן אישי אני יכול להצטער על כך שעודד לא יאמן, אבל רצונו כבודו ואנחנו צריכים להיות עם הפנים קדימה ולהמשיך הלאה לטובת הקבוצה".
נראה שגם העונה בגליל יסתפקו בשלושה זרים בלבד ויתנו צ'אנס לישראלים הצעירים. על הכתפיים של אליהו ואוחיון מוטלת בעיקר המשימה להשאיר את אחד המועדונים המפוארים בכדורסל הישראלי, עם הראש מעל למים.
כל הזכויות שמורות 2025-1999 © סיטינט בע"מ
/* LAST / NEXT ROUNDs */