ארקדי גאידמק, ככה לא נפרדים ממלך

חנית אטדגי כועסת על הדרך בה גרם הבוס החדש של בית"ר ירושלים לאלי אוחנה ללכת הביתה. היא נפרדת בדמעה, ובטוחה: הוא עוד ישוב הביתה.

חנית אטדגי | 11/09/2005 00:00

לפני לא מעט שנים, מעל יציע העץ בימק"א המיתולוגי, היה תלוי שלט עליו נכתב "המוות בידי אלוהים והחיים בידי אלי". זר לא יבין לעולם מאיפה מגיע משפט כל-כך קטן בעל משמעות כל-כך גדולה. כן, זר לא יבין זאת, ממש כמו ארקדי גאידמק.

הוא לא מבין שמדובר בבחור שכבר שהיה בן 16 וערך את הופעת הבכורה הוא גרם אושר, תקווה וגאווה לעשרות אלפים. לא, הוא לא יבין שבמו רגליו של הבחור "חסר המנהיגות" הזה בית"ר הפכה להיות אימפריה.

לא, הוא לא יבין מהי לויאליות של בחור שהיה אלוף אירופה וחזר לביצת הליגה השנייה רק בגלל שהדם שלו בית"רי. ולא, הוא לא יבין שעל רבים מרגעי האושר של בית"ר (אליפויות, גביעים, שערים מדהימים) חתום הבחור הזה.

היום? הוא כבר בן 42 וכבר לא החלוץ הכי טוב בארץ, כי הוא פרש והחליט להפוך ולהיות מאמן. אבל את האמת, למרות שהוא כבר לא אותו אלי אוחנה? הוא עדיין, ולא משנה מה יגידו - המלך של ירושלים. ולמלך לא מתנהגים כמו שגאידמק החליט להתנהג.

הנושא עכשיו זה לא העובדה שאוחנה כבר לא מאמן בית"ר, כי זה אולי היה צריך לקרות במוקדם או במאוחר (כל מאמן חי על זמן שאול). הנושא עכשיו זו העובדה שהפרידה מאוחנה נעשתה בדרך מכוערת, שמבזה את בית"ר ירושלים, המועדון הכי משפחתי והכי חם במדינה. עדיף היה שמר גאידמק היה מבקש מאוחנה ללכת כי הוא פשוט לא מתאים. זכותו. אבל להשפיל ככה את אחד הסמלים הגדולים ביותר של בית"ר? לדעתי זה גובל בחוצפה.

ארקדי גאידמק. פשוט לא מבין

את בית"ר ירושלים אני מסקרת כבר שמונה שנים. את אלי אוחנה הכרתי והערצתי עוד כשחקן, אך יותר מהכל הכרתי אותו בשנים האחרונות כמאמן וכאדם מדהים. מאמן שתמיד דואג לשחקנים שלו, לוקח אחריות, מפגין מנהיגות, לוקח ללב, מפרגן ויותר מהכל מכבד את כל מי שנמצא סביבו.

זה לא הזמן לפתוח כאן תיבת פנדורה, אבל חבריי, אוהדי בית"ר, תמיד תדעו שלקבוצתנו היה מאמן שאכן עשה טעויות - אבל יש גם שחקנים, הנהלה ואוהדים שיש להם יד במה שקרה בבית"ר.

אמרו על אוחנה שהוא שחצן, סנוב, לא מפרגן ועוד הרבה מילים קשות. והאמת? רק מי שמכיר אותו באמת יודע מדובר בבן אדם הכי אנושי שיש. זה שיעזור תמיד, יפרגן וייקח ללב כל דבר הכי קטן שקורה במיוחד לקבוצה שלו. לכן? הדרך בה בחר ארקדי גאידמק לגרום לו להתפטר כל-כך לא מגיעה לו, כי היא הכי לא אנושית.

אני לא אומרת שאוחנה הוא מאמן גדול. אני לא אומרת שהוא הצעיד את בית"ר לשיאים כמאמן כי זה לא קרה, אבל מה שכן? הוא עדיין מה שמסמל יותר מהכל את ירושלים של פעם, זו שהנשמה שלה הצליחה לנצח כל משחק ולהביא רגעי אושר כל-כך רבים.

כמו שאמרתי כבר בתחילת הטור, זר? לא יבין זאת - לא יבין לעולם. סמל הוא לא תמונה על הקיר או פסל שמוצב כאנדרטה, לפעמים סמל הוא משהו יותר גדול מזה. הוא משהו אנושי, ואלי אוחנה? הוא כזה.

אלי, תודה רבה לך על שנים מדהימות. תודה לך על מי שהנך. ותודה על כל רגעי האושר שגרמת לי ולשאר אוהדי בית"ר. למרות השנתיים האחרונות שלא היו ממש נפלאות (ולא, אתה לא האשם היחיד) אתה תמיד תהיה מספר 1, או נכון יותר להגיד - מספר 11 האגדי שלנו.

אוהדי בית"ר והשלט לאוחנה בימי ימק"א

וכן, אני בטוחה שעוד תחזור הביתה למקום שלך. אחרי הכל: המוות בידי אלוהים – החיים בידיים שלך.

הוספת תגובה

טוען תגובות...