לאמין ימאל ערך בכורה בגיל 15, בגיל 17 הפך לכוכב של ברצלונה ואחרי שחגג 18 הוא כבר קיבל את החולצה מספר 10. אין ספק שהכישרון הצעיר הוא סיפור יוצא דופן, תופעה, וגם מחוץ למגרש אין רגע משעמם. כדי להבין לעומק מי הוא, מאיפה הגיע ולאן הוא הולך – נכתב ספר חדש בנושא, ‘העולם של לאמין ימאל’, מאת העיתונאי הספרדי, אלברט בלאיה, עם הצצה רחבה לדמות שמעצבת מחדש את ה-DNA של בארסה.
כמעט בלתי אפשרי לדבר על כוכב צעיר בברצלונה בלי להזכיר את ליאו מסי, וגם בלאיה אינו מתחמק מההשוואה, אך עושה זאת בזהירות. לדבריו, קיימים “חוטים מקשרים” בין השניים, “מסי ולאמין ימאל הם שני שחקנים עם כדורגל מאוד אינסטינקטיבי. מסי היה דריבליסט טבעי, ולאמין פחות – הוא מחפש יותר את המסירה. אבל לשניהם יש הבנה טבעית של המשחק, ולא מסגרת טקטית נוקשה”.
ההשוואה למסי מעלה גם שאלת המשכיות. מסי שמר על רמה עולמית לאורך שנים, בעוד ניימאר ורונאלדיניו דעכו מוקדם יותר. “האתגר של לאמין ימאל יהיה מול עצמו”, אומר בלאיה, “מסי נמדד מול כריסטיאנו (רונאלדו). אצל לאמין ימאל אין יריב בדור שלו, יש פער גדול בינו לשאר. הוא הרבה מעל בני גילו. אפשר לדבר על אמבפה, אבל יש ביניהם פער גילים. הסכנה (מבחינת לאמין ימאל) היא שאננות - והכול תלוי גם באיך שברצלונה תלווה אותו”.
רונאלדו מסי (רויטרס)כותב הספר הוסיף: “הכישרון של לאמין ימאל הוא אוניברסלי ועל-זמני, אבל לה מאסיה נתנה לו מרחב להתבטא ושפה כדורגלנית. זה קריטי, במיוחד בברצלונה שהייתה בלי נשמה ובלי מנהיגים – ולאמין ימאל מילא את הוואקום”.
אחת הנקודות שהופכות את סיפורו לחריג באמת היא העובדה שלא נדרש לו כמעט זמן הסתגלות. “זה אותו שחקן שהיה בקאדטים - רק טוב יותר”, אומר בלאיה, “הוא עלה לרמה הגבוהה ביותר בלי להרגיש את הקפיצה, וזה נדיר מאוד, במיוחד אצל שחקן התקפה. גם פיזית הוא עדיין לא היה מוכן כשהופיע לראשונה - ובכל זאת זה לא הפריע לו”.
המאמן האנזי פליק מקבל גם הוא מקום מרכזי בניתוח ההתפתחות. בלאיה רואה בו דמות משלימה, כמעט אבהית. “גווארדיולה היה גאון טקטי שמקדים תהליכים, פליק מצטיין בקריאת טבע השחקן. הוא נותן להם לבטא את עצמם ומשפר אותם. עם לאמין ימאל הוא מקפיד להוריד אותו לקרקע, להדגיש את התהליך, את הסבלנות”.
האנזי פליק ולאמין ימאל (IMAGO)בהיבט המקצועי, העתיד כבר מסומן. “בטווח הארוך אני רואה את לאמין ימאל משחק יותר ויותר במרכז”, קובע בלאיה. “לא בהכרח כ-10 קלאסי, אלא כשחקן באמצע. יש לו מסירה מצוינת, הוא כובש והוא ישתפר בזה. זו האבולוציה הטבעית שלו”.
ומה לגבי מספרים? כאן יש עוד לאן לצמוח. “יש לו פוטנציאל להבקיע הרבה יותר”, מנתח בלאיה. “ב-2025 רק אמבפה בעט יותר ממנו לשער, אבל אחוז ההמרה של אמבפה הוא 22% ושל לאמין ימאל רק 6%. זה פער שיכול להיסגר. מצד שני, צריך לזכור שהמצבים שלו קשים יותר – הרבה שערים אחרי מהלכים אישיים ולא סיומות קלות”.
מעבר ליכולות, בלאיה מתעכב על האישיות. “כשהוא עלה לבוגרים ושאלו אותו על ההבדל בין הליגה לליגת האלופות, הוא אמר שהצ’מפיונס זה משהו אחר”, אומר בלאיה, “ילד בן 16 שכבר מבדיל בין במות - זה לא רגיל. והוא הוכיח את זה גם במגרש: אינטר, בנפיקה, דורטמונד”.
מחווה או עקיצה? החגיגה החדשה של לאמיןומה עם כדור הזהב? מבחינת בלאיה, זו לא שאלה של אם – אלא של מתי: “בעשור הקרוב הוא יהיה השחקן שיופיע הכי הרבה פעמים ברשימה הסופית. זה תלוי גם בתארים. בעונה הראשונה שלו ככוכב בברצלונה – הוא כבר סיים שני”.